http://www.faz.co.il/thread?rep=2006 | |
מה עושים עם החופש? | |
שמעון מנדס (שבת, 25/05/2002 שעה 10:16) בתשובה לדינה ביכל-שונרא | |
כאשר פטריק הנרי אמר את מה שאמר, הוא ידע גם ידע מה עמו יעשה עם החופש שיקבל. הפלשתינאים, לצערנו עדיין לא יודעים מה הם יעשו עם ה''ליברטי'' שלהם. בשנת 1970, יצא עתון ערבי חדש בירושלים. העתון נקרא ''צות אל-ג'מאהיר'', דהיינו, ''קול ההמונים'', מה שאצלנו הקומוניסטים קראו לעתונם ''קול העם''. עורכו של העתון וגם הבעלים שלו היה מחמד אבו-שלבאייה''. האיש היה מתון, וחפש את שתוף הפעולה עם ישראל, בטענה הפשוטה וההגיונית שע''י כך העם הערבי הפלסטיני רק ירוויח מכך. תגובת מעצבי דעת הקהל הערבית, בירושלים ובאיו''ש היתה נזעמת בצורה גסה ופוגעת, שלא לומר לעתים אף מאיימת. עורך העתון מר אבו-שלבאייה, התאזר בסבלנות רבה, וניסה להגיב בצורה עתונאית מכובדת, שמזווית הראייה שלו, כך הוא רואה את הדברים: שתוף פעולה עם היהודים רק יביא לנו תועלת - כך כתב, ואף הוסיף - ניסינו הכל רק לא את שתוף הפעולה, הגיע הזמן שננסה. כאשר גברו קיתונות הרותחין ששפכו עליו, כתב מאמר מערכת שבו אמר בין היתר ואני מצטט מן הזכרון: אנו חיינו כל הזמן תחת משטרים שהתירו קוד התנהגות מסויים, שחופש העתונות לא היה אחד מהם. בהתאם לקוד זה כל אחד ואחד ''הכיר'' את ד' אמותיו שבהן מותר היה לו לפעול ולהתבטא. תחת המשטר ההוא איש לא היה מעז להתבטא נגד עורך עתון בצורה כל כך מחפירה. זה רק מוכיח, שאנחנו קבלנו חופש ואנחנו לא יודעים איך לחיות אתו. למחרת בבוקר עורך עתון ''אל-פג'ר'' (''השחר'' שהיה שייך לאש''ף), ענה למחמד אבו-שלבאייה בערך כהאי לישנא: אתה שכחת כנראה, שבימים ההם אתה לא היית מעז לכתוב את אשר כתבת, ולצדד בשיתוף פעולה עם היהודים. | |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |