פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה לישראלי פזיז, 14/11/02 11:04)
http://www.faz.co.il/thread?rep=17458
בניגוד לכינוי שבחרת לעצמך,
אריה פרלמן (יום חמישי, 14/11/2002 שעה 12:05)
בתשובה לישראלי פזיז

תוכן ההודעה דווקא שקול ומחושב.

יש מידה מסויימת של צדק בדבריך, אכן, היעדרה של חוקה כתובה, מציבה את בית המשפט העליון בעמדה של מעין תחליף-חוקה.
אבל עיקר הבעיה לא נובע מהיעדר חוקה: בארצות-הברית יש חוקה, וגם שם ישנה ביקורת חריפה על האקטיביזם השיפוטי. אחת מהפרשות הידועות ביותר בנושא זה היא המאבק בין בית המשפט העליון לבין הנשיא, בתקופת ה''ניו-דיל'': בית המשפט פסל רבים מחוקי ה''ניו-דיל'' כבלתי-חוקתיים, ולמעשה שיתק את הנשיא. הנשיא לא יכול היה להדיח את השופטים המכהנים (וטוב שכך: אין לאפשר הדחה קלה של שופטים) אבל הוא איים להוסיף שופטים (מתומכי ה''ניו-דיל''). בסופו של דבר, הוא אכן מימש את איומו, ולאחר שמתנגדיו פרשו לגימלאות - הוא העביר את מדיניותו.

כאמור, הביקורת נגד האקטיביזם השיפוטי בארצות-הברית קיימת גם היום, ור' לצורףך העניין את ספריהם של השופטים פרופ' נונן ופרופ' בורק.

אני מסכים איתך לחלוטין, שאילולא היה מתערב בג''צ בכל דבר ועניין - לא היה מתעורר ויכוח... זוהי מהות הויכוח.
ההתנגשות איננה מקרית: פרופ' אהרון ברק, שחלק גדול משופטי בג''צ הם בצלמו, עוסק מזה שנים בקידום סדר יומו האידיאולוגי, באמצעות בג''צ. אליטות השמאל, שהשליטה במוקדי הכוח הולכת ונשמטת מידיהן - מתרכזת סביב בג''צ על-תקן של ''מבצר זכויות האדם'', כאשר המאבק הוא על זכויות האדם השמאלני לשלוט, ושלא יבלבלו לו את המוח.

אנחנו נצא מחוזקים מהמשבר החוקתי הזה, ללא ספק.
http://www.faz.co.il/thread?rep=17460
בעקבות ביקורת ציבורית מיתן השופט ברק
אבנר בן בסט (יום חמישי, 14/11/2002 שעה 12:13)
בתשובה לאריה פרלמן

את התנהגותו ונדמה שעכשיו הוא מתון הרבה יותר בעת מתן פרשנויות משפטיות בנושאים שהם על סף הדיון משפטי-פוליטי. לדוגמה: הריסת בתי מחבלים בשטחים.

עירנות וביקורת ציבורית יכולה למתן את נטיית החקיקה העצמאית (או עוקף חקיקה) הקיימת בביהמ''ש ופעילות חקיקה בכנסת יכולה לעצור אותה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=17560
חקיקה לא תעצור את האקטיביזם השיפוטי,
אריה פרלמן (יום שישי, 15/11/2002 שעה 13:45)
בתשובה לאבנר בן בסט

וגם לא טוב שכך ייעשה.

בכל פעם שירצו שופטי בית המשפט העליון, הם יוכלו ''לפרש'' כרצונם כל חוק, להוסיף, לערוך ולשנות, במקום שבהם נדמה היה להם ש''המחוקק התכוון'', או ''התרשל'', וכן הלאה - ללא סוף.

אני גם מסכים עקרונית שלבית המשפט העליון צריכה להיות סמכות לפסול חוקים, במידה שהם סותרים - על פי פרשנות סבירה - את החוקה (שאיננה קיימת אצלנו), או את חוקי היסוד (אבל רק לאחר שישוריינו כולם ברוב מיוחס).

את עודף ההתערבות והפולשנות של בג''צ ניתן לפתור בשתי גישות:

א) אם כבר מעורב בית המשפט ראשו ורובו במחלוקות פוליטיות - שתהיה ההתערבות לפחות מאוזנת יותר, ולא צפויה מראש, לטובת צד אחד;

ב) אם רוצים, מצד אחד, להותיר בידי בית המשפט העליון את הסמכות העקרונית לפסול חוקים, תקנות וכו', אך מצד שני לא מעוניינים במעורבות-יתר - רק ערנות וביקורת מצד הציבור יענו על כך.

אי לכך ובהתאם לזאת, כאשר הפרוטוקולים של הוועדה למינוי שופטים יהיו גלויים (כאמור, היום אין פרוטוקולים כלל, גם לא חסויים), וכאשר לא תהיה בידי נשיא בית המשפט העליון סמכות בלעדית לקבוע את הרכב השופטים, וכאשר המועמדים למינוי יצטרכו לעבור משוכה ציבורית, בדמות ועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת - מצבנו יהיה טוב יותר, הרבה יותר.

והשופטים - הם עדיין ימונו לכל החיים, ולא יצטרכו לרוץ בשוק הכרמל כל ארבע שנים (או ארבע פעמים בשנה).
http://www.faz.co.il/thread?rep=17462
הויכוח בארה''ב הוא תחום ומתנהל תחת קווים ברורים
ישראלי פזיז (יום חמישי, 14/11/2002 שעה 12:39)
בתשובה לאריה פרלמן

לא יתכן למשל דיון בעקירה של אנשים מבתיהם (בגלל זכות הקנין), ולא בשינוי נוהלי קבורה של דת מוכרת. הויכוח מתרכז בתחומים ''אפורים'' וגם אז על קצות האצבעות. האירוע המעצב הגדול ביותר בהיסטוריה של ארה''ב בנושא פסיקות בג''ץ הוא מלחמת האזרחים. כיום מודים חוקרים רבים שהמלחמה הזאת היתה ברובה כתוצאה מאקטיביזם שיפוטי והיה ניתן וראוי למנוע אותה (בראש וראשונה לטובת השחורים). קצת יותר סבלנות והשקעה בכיוון של תחיקה נכונה היתה מתגברת על העוול שנעשה לשחורים ומקדמת את שחרורם בלי להכניס אותם לגטאות לשנים רבות. אני תקווה שנתגבר על הבעיה שלנו באמצעות כינון חוקה בהסכמה אולם דברי ראש הממשלה אתמול לא נוטעות בי תקוות מרובות (''...אסור להתנגד לשוטרים...''בלה בלה).
http://www.faz.co.il/thread?rep=17504
רוזוולט לא מימש את איומו
Doron Arazi (יום חמישי, 14/11/2002 שעה 22:48)
בתשובה לאריה פרלמן

בניגוד למה שכתבת, רוזוולט לא הצליח להעביר בסנאט את החוק שלו, שקבע מינוי
שופט-עמית על כל שופט עליון שעבר את גיל 70.
הסנאטורים הדמוקרטיים תמכו בו רק בלב
ולב, ומנהיג הרוב, הסנאטור ג'וזף ט. רובינסון
מארקנסו, רק בגלל נאמנות מפלגתית והתיקווה שרוזוולט ימנה
אותו, רובינסון, כשופט עליון בסיום הקאריירה שלו
בסנאט. החוק התקדם ב-‏1938רק בעצלתיים, וכשרובינסון מת לפתע מהתקף לב במהלך
הדיונים, ניצלו הסנאטורים את
ההזדמנות ובאנחת הרווחה הסירו את הצעת החוק מסדר היום - לנצח.
http://www.faz.co.il/thread?rep=17532
אינך מדייק
ישראל בר-ניר (יום שישי, 15/11/2002 שעה 5:42)
בתשובה לDoron Arazi

החלק העיקרי של איומו של רוזוולט כדי להתגבר על התנגדות בית הדין העליון לפעולותיו היה הגדלת מס' השופטים משיבעה לתישעה. את זה הוא כן הצליח להעביר, ומבחינה מעשית זה הביא לכל התוצאות בהן הוא רצה.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.