פורום ארץ הצבי

---

	http://www.faz.co.il/thread?rep=170403
	פולחן החיים
	בצלאל פאר (יום שישי, 19/04/2013 שעה 21:22)
	קיבוץ יום הזכרון לשואה שבוע לפני את יום הזכרון לחללי צה''ל שמתחלף לעת ערב לחג העצמאות הוא מקבָּץ אירועים נכון שמבהיר לישראלים שגם אם שרדנו את ההשמדה של ''הפתרון הסופי'' של הנאצים יש לעמנו תקווה ובטחון לשרוד, לבנות ולהצליח. וגם אם אנחנו נלחמים במבקשי נפשנו הערבים שרוצים להשמידנו, למחרת ממתין לנו הנצחון. נצחון שאינו תופעת טבע הכרחית, אלה הבנה, הערכות ותגובה נכונה שלנו לכלל האיומים שמסביבנו. לכן יכול ספירו להתרגז כי הוא יודע בליבו שיש לו את נתניהו שלא יתן לאיראנים להתחמש בגרעין ולהניח לספירו להמשיך בעיסוקו לפירוק המזרח התיכון (כלומר, ישראל) מנשק גרעיני. הרי זו תמימות, וכי מה חושב ספירו, שאם ישראל תתפרק מנישקה הגרעיני אם יש לה, אז איראן, מצרים, סוריה ותורכיה לא תתחמשנה בעתיד ? הרי למדנו שהסכמים במזרח התיכון הם רק נייר צ'מברלייני. אסור לנו לסמוך על מסמכים והסכמות, אלא רק על סמכותנו ועצמנו. יום השואה לא חסר שום מימד אוניברסלי. הנאצים ועוזריהם רצחו יהודים משום שהיו יהודים. הם לא רצחו כך את בני האדם ''האוניברסלים'', אלא רק רצחו אוניברסלית את היהודים. ואפילו ספירו, אולי משום שכשל בלשונו, כותב: ''במלים אחרות, השואה היהודית היא ייחודית אבל לא יחידה בפשעי המשטר הנאצי''. נכון, הפשע הייחודי היה כנגד העם היהודי ועל כן העם היהודי חייב לזכור ולהזכיר כדי שהדברים לא יישנו, לא לנו ולא לאחרים! מלחמת עולם שנייה לאומות אירופה כבר היתה בראשונה, והם לא למדו את הלקח. אז למה שנסמוך עליהם? זה נכון שכלקח משואת היהודים עלינו להפיק לקחים אוניברסליים שכן המוסר הוא אוניברסלי. אבל אסור להתבלבל, יום השואה הוא יום הזכרון למה שהיה – ומה שהיה זה רצח מתוכנן וממוכן של היהודים. וזה חייב להישאר המוטיב המרכזי אצלנו של היום הזה, גם בעוד 50 שנה כשלא יישרדו עוד ניצולי שואה. * הנאצים רצחו לא רק יהודים, אבל הם השמידו רק יהודים. אפילו את הצוענים וההומוסקסואלים הם לא טרחו לחפש על כל רגב אדמה ארורה של אירופה. האיינזצגופן שטיפל גם בקומוניסטים וצוענים, פעל בשיטתיות החל מ-‏1941 למעשה רק נגד יהודים. יום השואה בא להנציח את השואה ולא את המלחמה, וכשיגיע חוצן מהמאדים יימסר לו דף הסבר שיבהיר לו את מהות יום הזכרון הזה. להזכירך, ספירו, היהודים לא היו חלק מהמלחמה (על אף שיהודים לחמו בכל הצבאות כנציגי מדינותיהם), הם היו רק קורבנותיה הטוטליים. לכן הרמתו של ספירו להנחתת איפכא-מסתברא כאילו ש''כל הסיפור'' היה מלחמת גרמניה ביהודים, מתפספסת ובורחת ממסגרת המשחק, שהרי ברור הוא שלא. אבל גם ברור שחלק גדול מהיציאה למלחמה כן היתה קשור ליהודים, או ל''קשר היהודים העולמי'' והאשמתם בבולשביזם שמסכן את גרמניה וכל אירופה. לכן גם לא ברור לנו למה אתה מתעקש להאריך בהסבר שלך ומעלה תיאוריות של ''אילו'' (מה עוד שעל פי ההגיון אם גרמניה הנאצית היתה פועלת נגד היהודים בלבד היא היתה חייבת בכל זאת לפלוש ליתר מדינות אירופה, שכן רוב יהודי אירופה לא חיו בגרמניה-אוסטריה). יש מספיק ימי זכרון בשנה בהם מציינים את המלחמה ומוראותיה, כמו 'השבעה בינואר'. עובדה היא שישנם מקומות בחו''ל שגויים בעלי זכרון ומצפון מציינים גם הם את יום השואה במדינותיהם, והם יודעים למה ולא מרימים גבה עקומה. אל נא נתחזה להיות ''אוניברסליים'' כי ה''אוניברסלים' לא הסמיכו אותנו, ויש מבינהם שהיו חורצים לשון כנגדנו משנאה טהורה. * צודק ספירו שהלקחים מיום השואה הם גם אוניברסליים, ''שמירה על זכויות אדם, דמוקרטיה, כיבוד מיעוטים, סיוע לפליטים, מאבק בגזענות'', ואני שמח ומאושר שישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם שעושה את הכל כדי לעמוד ולקיים את המחוייבויות הלאה. אבל ספירו שוכח שישנם לקחים נוספים ליום השואה, שעלינו להיות שולטים על חיינו, חזקים מספיק כדי להגן על עצמנו וכשצריך להכות ולהרוג באוייבינו אז להכות ולהרוג. השואה לא לימדה אותנו לשבת בשקט ולהניח לעוד קסאם ליפול על ראשינו, אלא להיפך, להכות ולסכל ככל הניתן כל פעולה עתידית נגדנו. זה לא מוסרי להניח לטרוריסט בעזה או למגלומן בטהראן לשלוח פצצה על ראשינו ולהמשיך לשבת בשקט. * אין שום פסול בכיבוש. כבשנו את יו''ש והגולן (וסיני) בצדק. לא היו פותחים במלחמה נגדנו כי אז לא היינו כובשים שם. ומשכבשנו הם שלנו. לפי חוקי המוסר מדינה שתוקפת מדינה כדי להשמידה, מספסידה את השטחים שנכבשו ממנה במהלך המלחמה שנכשלה בה. הרי מישהו צריך לשלם על החרפה והנבזות של לפתוח במלחמה נגדנו! ומי יישלם? אנחנו? או אלה שתקפו אותנו? ב''אפרטהייד'' הישראלי שביו''ש נמצאים הערבים במצב הכי טוב בו נמצאים ערבים בכל המזרח התיכון. ואינני מתכוון רק למלחמות ''האביב הערבי'' שקטלו עד היום לפחות 120 אלף בני אדם ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה, אלא אני מתכוון שמצבם של ערביי השטחים טוב כלכלית ואזרחית מכל ערביי העולם הערבי. אז זה נכון שזו לא הצדקה לכיבוש (שאינו מחפש הצדקה), אבל זוהי עובדה נאותה שמסבירה לנו את פישרו של ''האפרטהייד'' הזה. אם לא היו הערבים נאחזים בטרור, ה''אפרטהייד'' שלהם היה הופך ל'עמק הסיליקון' של רמאללה עילית. * בעיית הכיבוש שספירו נוגע בה אינה נעצרת בקווי הפסקת האש של 1949. מבחינת הערבים כולם, כל פלסטין שלהם. כלומר, גם לאחר שניסוג לגבולות 67' תימשך מלחמת ''האפרטהייד'' נגד ישראל של גבולות 1948. אז מה ספירו יספר לנו אז? שעלינו לוותר על ''מדינה יהודית'' כי היא דבר גזעני ומתנשא? הוא ימכר לנו שחייבים ללכת ל''מדינת כל אזרחיה'' שלא מבטיחה דבר? עד כמה אפשר להתעלם מהמציאות?! * ה''פלסטינים'' הם קורבנות השואה, אולי משום שהם נאלצים להמשיך להשמיד יהודים בארץ ישראל. אחרת את מי היה להם להשמיד? את עצמם? את אחיהם? מה? הם סתם ערבים כמו אלה שיושבים בסוריה או בלוב שיריבו בינהם וירצחו האחד את השני? כאילו לא היו יהודים בארץ ישראל שנרדפו ונרצחו במיני אינתיפאדות לפני 1939?! כאילו שערבים מתנדבים מכל המרחב לא יצאו לאירופה להילחם לצד הנאצים? אדולף היטלר היה אליל בעיניהם והם כינו אותו ''אבו עלי'' בסוריה ו''מוחמד חיידר'' במצרים (חיידר על שם המקום בו מוחמד ואנשיו רצחו את שלושת הקולוניות היהודיות שבאזור מדינה). מיכאיל אפלאק, מייסד מפלגת הבעת' בסוריה, הכריז על המשטר הסורי כנאצי ושלח אלפי מתנדבים לאירופה להילחם למען גרמניה. הוא גם הורה לתרגם את ''מיין קאמפ'' לערבית כדי להחכים את ההמונים. משטרו של ראשיד עלי גאיילאני בבגדאד שלח עשרות אלפי חיילים לאירופה. חג' אמין אל-חוסייני שברח מירושלים לבגדאד נאלץ לברוח משם (לאחר שהבריטים השתלטו מחדש בעקבות הפרהוד, טבח העיראקים ביהודי המקום, מבית מדרשו של אל-חוסייני) לברלין והחל מ-‏1941 הוא הטיף למוסלמים שלו באירופה ולכל העולם הערבי באמצעות תחנת רדיו שהנאצים הקימו למענו ליד ברלין. בביקורו של אמין אל-חוסייני במחנה ההשמדה אושוויץ ביקרנאו בתחילת קיץ 1943, הוא נכח בהכנסת יהודים למתקן ההשמדה, והוא לחץ על רודולף הס ומנגלה לזרז את השמדת היהודים, כדי שהם יספיקו ככל היותר עד סוף המלחמה ושגם יספיקו להשמיד את יהודי צפון אפריקה (אנחנו יודעים שכמה עשרות מיהודי טריפולי הגיעו לאושוויץ בסוף המלחמה וחלק מהם הושמדו). אמין אל חוסייני הצליח להקים מארג מרגלים בצפון אפריקה שסיפקו מודיעין לצבא רומל. אבל יותר מכל חג' אמין אל חוסייני טרח לצרף כמה שיותר ערבים לצבא המוסלמי-הנאצי שהוא עסק בהקמתו מבני המקום, מתוגברים במתנדבים מהמזרח התיכון. ולשם כך הוא הצליח להביא מארץ ישראל אלפי ערבים שהצטרפו לשלוש דיביזיות ס.ס. נאציות אסלאמיות(2 של הקרואטים ואחת של האלבנים) ועוד שעזרו לבוסנים ושעסקו בלחימה באוייב הסרבי ובתפיסת יהודים והסגרתם לנאצים הגרמנים ששלחו אותם לאושוויץ. חלק מהערבים עסקו באבטחת הרכבות לאושוויץ בשטח יוגוסלביה ואל תוך הונגריה. בנובמבר 1943 כתב חג' אמין אל-חוסייני ודיבר ברדיו שלו על ''הפתרון הסופי'': ''זוהי חובתם של המוחמדינים (זהו השם הכללי שבו נקראו מוסלמי המזרח התיכון עד המונח ''ערבים'' החליף אותו בתהליך איטי במהלך החצי הראשון של המאה ה-‏20, כתוצאה מדיבורים על ''התעוררות לאומית של העם הערבי'', אותו החלו דווקא משיכים נוצרים מלבנון ובמהרה הם נושלו ממנו וההובלה עברה למנהיגים מוסלמים) באופן כללי ושל הערבים במיוחד... לדחוק את כל היהודים מארצות הערבים והמוחמדינים.... גרמניה גם היא נלחמת נגד האוייב המשותף שמדכא ערבים ומוחמדינים בארצותיהם השונות. זה ברור מאוד להכיר את האמת על היהודים ולמצוא פתרון סופי לסכנה היהודית ולבטל את נגע היהודים בעולם... '' * לכן ערביי ארץ ישראל הם לא קורבנות אלא מקרבנים, כמו שלא היתה להם נכבה, אלא הנכבה שנותרה בידם היא כשלון הנכבה שאותה רצו לעשות ליהודים (כלומר, לזרוק את היהודים לים). לכן גם ראשי ''יד ושם'' לא צריכים להפוך את יום השואה ליום תמיכה בנכבה ביהודים. זוהי גם פוליטיזציה של השואה וגם שירות דה-לוקס לאלה ששיתפו פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודים. אז למה להיות לא-מוסריים ולבזות את זכר קורבנות השואה? * אלמלא השואה מספר היהודים בארץ ישראל היה יותר מכפול. הרי כבר לפני השואה ובעיקר לאחר עלות היטלר לשלטון, רבים רצו להגר ואף ארץ ומדינה לא רצתה לקלוט את היהודים. רק מתי-מעט, מדענים, עשירים ואינטלקטואלים בולטים קיבלו ויזה לארה''ב ולעוד מדינה או שתיים, אבל היהודים נכלאו באירופה וחיכו פשוט לסופם, בלי שידעו זאת. אבל אם הציונות היתה אלימה יותר כלפי הכובש הבריטי בשנות ה-‏20 או ה-‏30, היה סיכוי להקים מדינה יהודית עוד לפני המלחמה (בן גוריון שקל לדרוש זאת בועדת השולחן עגול בלונדון 1939). ואם היתה קמה מדינה יהודית הרי שכל היהודים שרצו לברוח מאירופה היו יכולים לעשות זאת, ואלה שלא רצו היו נאלצים לעשות זאת בשל האוירה הקשה, וככה היתה השואה נמנעת, והיה נחסך מאיתנו יום השואה כל שנה לדורי דורות. ומספר היהודים במדינה היה אולי מגיע היום ל-‏20 מיליון לפחות. אילו.

מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.