פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=15530
כמה הערות
Doron Arazi (יום שישי, 25/10/2002 שעה 20:50)

1. איני סבור שעיקרי הדת הפורמאליים קובעים באמת את יחס החברה לאמת ולשקר - או לכל ערך אחר. מה גם שכל דת גדולה ועתיקה בהכרח מתרחבת על פני כל גילויי החיים ולכן בהכרח נלכדת בסתירות הפנימיות שהן במהותו של המצב האנושי. לכן תמיד אפשר להביא ציטטות לכל כיוון. השאלה היא איזה ציטטות בוחרים המאמינים כהנחייה לפעולה בכל זמן נתון ומאלו ציטטות הן מתעלמים; וזו כבר שאלה חברתית-היסטורית ותלויה בתנאים הקונקרטיים של כל מצב היסטורי.

2. אי אפשר לדבר באופן כללי על יחס לאמת; יש לשאול: באלו נסיבות?

קודם כל: זה כמעט טריוויאלי, אך מובן שכל דת רואה את עצמה כאמת, ולא סתם אלא כאמת היחידה והמוחלטת.
מבחינה זו בהחלט יש לה כבוד לאמת. אבל למען האמת הגדולה הזאת עושה לעצמה כל דת קצת הנחות. דת ישראל הרשתה לעצמה את הלגיטימציה של מעשה הונאה מובהק - גניבת הבכורה ע''י יעקב. היהדות המאוחרת מיסדה את תיחמוני ההלכה למיניהם, שסמלם בוהנו המתהפכת של התלמיד חכם ושאינם אלא שקר - טריקים כיצד להפר את החוק האלוהי הנצחי-כביכול מבלי להודות בכך. הנצרות ייחסה לישו את ההנחייה לשליחיו להיות ''ערומים כנחשים ותמימים כיונים'' - משמע, בהטפה המיסיונרית למען האמת התמימה הגדולה מותר, לצרכים דידאקטיים, גם לשקר. השיעה והכיתות ההטרודוקסיות שצמחו ממנה (דרוזים, עלאוים) התירו את השקר במיסגרת התקייה כדי להינצל מרדיפות - ובאמת, האם אפשר לגנותן על כך?
מצד שני, יש באיסלאם ובפולקלור הערבי הרבה דברי שבח לאמירת אמת כחלק ממושג הכבוד.

3.נראה לי, אם כן, שמה שיש להסביר הוא היחסים הדיאלקטיים בין אמת לשקר במיסגרת תרבותית ספציפית- העולם הערבי בן זמננו.
המאפיין החשוב אינו האיסלאם אלא מהותה של חברה קדם-מודרנית, שבה הכוח מרוכז בידי מעטים ללא בקרה ומופעל בשרירות לב, והיחיד עצמו אינו חופשי אלא לכוד בתוך הקבוצה - הדת, השבט, החמולה - המעניקה לו הגנה תמורת נאמנות לערכיה. בתנאים אלה פשוט אין מרחב לביטוי אמת אינדיווידואלית פנימית החורגת ממוסכמות הקבוצה;ואמצעי ההגנה היחיד הוא דיבור מצועף, מעורפל, חמקמק ודו משמעי.זה רע מאוד, אך לא בהכרח ייחודי לערבים. זה היה הסיגנון באירופה הקדם-מודרנית, ביפן (עד היום, גם במיסגרת דמוקרטית) ובגוש הקומוניסטי.

4.בגדול, נראה לי ששליטי ערב לא שיקרו מעולם. סאדאת אמר שיצא למלחמה ועשה זאת; אמר שיעשה שלום תמורת כל סיני ועשה זאת;ואמר ששלום זה לא יהיה אמיתי עד לפיתרון הבעייה הפלסטינית- ואכן דאג לכך.
כנ''ל אסד.
לגבי ערפאת, אל עמו הוא תמיד מדבר אמת - בשפת הג'יהאד, השיבה ואל-אקצא הקדוש. רושם השקרנות נוצר רק בגלל ההכרח לתמרן וליצור מראית עין של מתינות בשביל הדיפלומטיה ודעת הקהל העולמית. ואכן את שקריו ותיחמוניו ערפאת עושה בד''כ באנגלית (גרועה ובפורומים זרים. כמו כן נראה שהתפתחה כעין תיקשורת בלתי מילולית בינו לבין קהלו - הם כבר יודעים למה הוא מתכוון באמת ומה הוא רק מוכרח לומר בשביל CNN וה-State Department, והוא עוזר להם להבין זאת באמצעות מילות קוד ומחוות מוסכמות. אבל עדיין נשמרת ההבחנה בין אמת לשקר - היא רק מוסווית מפני מי שאינם ''משלנו''.

5.הערה היסטורית: כמדומני שההתנקשות בחוסיין בעת טיסתו מעל סוריה בוצעה לא בימי אסד אלא ב- 1961 בתקופת הקע''ם, והאחראי היה ראש המודיעין הסורי מטעם נאצר, הקולונל סראג' א-דין.
http://www.faz.co.il/thread?rep=15561
דורון ארזי: תודה.
אריה פרלמן (שבת, 26/10/2002 שעה 0:58)
בתשובה לDoron Arazi

יפה דיברת, והיטב כתבת.

אני מסכים איתך לחלוטין בעניין התקיה בעדה השיעית והדרוזית, שמוצאה הרחוק הוא מהעדה השיעית, וממנה קיבלה את עקרון התקיה.

אני גם מסכים איתך שיש בדתות אחרות היתר לשקר בנסיבות מסויימות.

אבל עדיין קיים הבדל יסודי בין תרבות השקר הערבית לשקרים האקראיים - גם אם לא מעטים - בתרבות המערבית.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.