| עדיין, על המאשים בהונאה לספק את הסחורה.
וצופיה רויטמן נוהג כפחדן כאשר זורק הוא האשמות אך אינו מסוגל לגבות אותן בעובדות.
אילו הטענה בעניין זה של רויטמן לא היתה כה מצחיקה, בשל הצליל הגזעני שלה, ובשל העובדות הנוגעות לסגנון כתיבתו של ה'פלשתינאי', -סגנון המסגיר את מוצאו הייקי ישראלי ואת עקבות החינוך הישראלי-ממלכתי, -הרי שלא היה טעם כלל להתעסק עם רויטמן,
אך מרמת הפיספוס של רויטמן בעניין זהותו של הכותב ניתן לשפוט את הבנתו בנושאים אחרים וחשובים יותר. הטענה שכותב שורות אלה הוא 'תועמלן פלשתינאי', מקפלת בתוכה את שני האלמנטים החוזרים שוב ושוב בכל מה שפסח העין כותב: הגזענות הלטנטית והלא מודעת כלל, והפשרנות הפוליטית שנובעת מעמדה של פחד מתמיד מלקיחת אחריות, ובאה ליד ביטוי בקונפורמיזם פוליטי מובהק.
השילוב הזה של קונפורמיזם פוליטי וגזענות לטנטית הוא שילוב הרסני ביותר. הוא מביא את צופיה לתגובות מרחיקות לכת ומעוררות תמיהה. בתגובתו להרג הידוע מראש של אזרחים פלסטינים ברצועת עזה במלחמה האחרונה ניתן להבחין בשילוב הזה של דבקות בקונצנזוס הישראלי-יהודי שבוחר להתעלם מהשאלה המוסרית ומלקיחת אחריות להרג, עם הפריצה המפתיעה של הגזענות הלטנטית שבאה לידי ביטוי בהצדקת הרג הילדים והנשים בשם בטחון ישראל. |