|
ונערכו על אוכלוסיות נרחבות אבל כאמור, אין הם מתייחסים לחלוקת קשב. חלוקת קשב עומדת במתאם גבוה מאד עם היכולת לביצוע תפקידים מורכבים, עם טיב ההחלטות ברמות ניהול בכירות, עם היכולת להציע הצעות אפקטיביות לשיפור תהליכים, ועם דרוגי ממונים את טיב הביצוע בתפקידים מורכבים בסביבה תעשייתית.
זהו גורם משלים למבחני משכל. במחקר בסוף שנות ה-70 אודות 10 האנשים הגבוהים ביותר בתרומתם בארה''ב בתחומים כמו פיזיקה, ארכיטקטורה, מתימטיקה, ביולוגיה ועוד, נמצא ממצא מעניין ביותר: בניגוד למה שסברו הדוגלים בחשיבות מדידות ה-IQאין יחס לינארי בין מנת משכל לבין תרומה גבוהה במיוחד. אותם עשרת הטובים בכל תחום, אמנם, היו בעלי לכל הפחות 130 IQ, אך מערך זה ואילך, אין עוד יחס לינארי בין טיב התרומה ובין IQ, דהיינו שהטובים ביותר לא היו למשל בעלי 190 ו-200 IQ. מה שכן נמצא כעומד ביחס לינארי עם רמת התרומה, וזאת עבור לפחות 130 IQ (מערך זה ולמעלה כאמור, אין עוד מתאם עם רמת התרומה) היא רמת היצירתיות, כפי שנמדדה במבחנים פסיכולוגים מסויימים. לטענתי, מבחני חלוקת קשב הינם כאן אף מנבאים טובים יותר ובהרבה ממבחני יצירתיות.
בקיצור, להיות הטוב בעולם בתחומך, אתה צריך לפחות 130 IQ אך זה הכל. אינך צריך 200 IQ. לאיינשטיין, בניגוד למיתוס המקובל לא היה 200 IQ. מה שאתה כן צריך היא יכולת גבוהה לחלוקת קשב. |
האם חלוקת הקשב לא נמדדת כבר בתוך ה-IQ?
