  
  
  
|
 |
|
||
  המקום הזה לא כל כך גרוע |
|||
|
|||
לניהול דיון בנושא. ראשית יש לקחת בחשבון כמה עובדות יסוד בהשוואת האישים והמשטרים. המשתנה העיקרי הוא אורך התקופה בה התקיימו המשטרים הללו. השלטון הבולשביקי הגיע לבגרות ולסיאוב לאחר כשבעים שנה של קיום יציב בניגוד למשטר הנאצי שפעל ביציבות ובבטחון כעשר שנים בלבד. זהו הבדל משמעותי ואם כבר משוים אולי ראוי להשוות את שני המשטרים בשנות הגיבוש וההתייצבות, למשל הבולשביזם בשנים 1925-1935 לעומת הנאציזם בין השנים 33-39 שהיו שנות ההתיצבות והגיבוש שלו. שאם לא כן אנו מוצאים את עצמנו משוים השואה ''לא הוגנת'' המקשה על הסקת מסקנות. אותו דבר נכון לגבי השוואת השליטים, אין דין סטאלין הפרנואיד המזדקן לסטאלין הצ'ארמר הצעיר והחביב שכל רואיו נשבו בקסמו. היטלר לא היה בזירה מספיק שנים בכדי להתפתח, למען האמת הוא שרף את עצמו די מהר כשליט ובמקום להתפתח הוא מיצה את עצמו ודעך. סטאלין לעומתו צמח, התפתח, התייצב והתבגר ולבסוף שקע בזיקנה מבישה. ןבכן, נקודה ראשונה וחשובה היא משך התקופה בה שלטו היטלר וסטאלין ומשך קיום צורת המשטר. נושא שני וחשוב לא פחות היא נקודת המוצא האידאולוגית של המשטרים והאופן בו הצליחו לשלוט בתושבי המדינה בה שלטו. לטוב או לרע, הנאציזם התבסס על אהדה עממית וציבורית שלא דעכה דעיכה של ממש לפני שנת 44. שלטון פשיסטי מתאפיין במציאת האוייב החיצוני והגדרת האני לעומת הזר. שלטון בולשביקי מתאפיין דווקא במציאת האוייב הפנימי וקושי מתמיד בהגדרת האני הציבורי שלו כאשר מחד הוא מתכוון אל כלל ''הפרולטרים'' שבכל העולם ומאידך כל חבר בקהילה הוא אוייב פוטנציאלי. (לדוגמה פשטנית: הנאציזם פעל לבידול הגרמניות לעומת הסלאביות והיהדות, אם כי ברקע היו סימנים להתפתחות של גישה כלל ארית כפי שציין אלכס ובצדק, בעוד שהבולשביזם שאף למזג עמים ולבטל הבדלים בין עמים. ולא בכדי כונה סטאלין גם כמשמיד העמים) | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| המקום הזה לא כל כך גרוע? |
|||
|
|||
דווקא אוברי, שמשום מה לא כל כך התרשמת ממנו, עונה לך. ההשוואות שהוא עושה הן בין תקופות מקבילות, הן של הרודנים והן של המשטרים. דוגמאות ------- 1. ההשוואה היא עד 1924 בברה''מ, מול תקופת האינקובציה של המפלגה הנאצית (אחרי שחרורו של היטלר מבית הסוהר ובניית המפלגה). על סטאלין היה להתמודד עם צוואתו של לנין (שמספר עותקים שלה הושארו בידי אלמנתו) לפיה סטאלין מסוכן למפלגה ולסובבים אותו. שני הרודנים באינקובציה נראו מוזרים לסביבתם הפוליטית שחשבה שתוכל להשתמש בהם ולזרוק אותם אחרי השימוש. (בתקופה בה ישב היטלר בבית הסוהר הוא הפך לכאורה ללא רלוונטי. הפלג הנאצי היה הקטן מבין המפלגות הימניות הלאומניות, שלייכר ושטראסר שניסו לנצל את הרטוריקה היטלרית ולהיבנות ממנה כאשר יצר מכלא טוריג'יה ב-1924, ממש כפי שקמינייב וזמינייב ניסו להיבנות מסטאלין ופעלו להתעלמות מוסדות המפלגה מהצוואה של לנין. סטאלין הפך במשך זמן קצר מאד לממלא הנאמן של צוואתו של לנין ובסופו של התהליך תמונתו של לנין הפכה לרקע לתמונת סטאלין בכל כרזות הענק. היטלר גרם למותם של שלייכר ושל שטראסר). 2. 1924-1929 - סטאלין הופך את הקערה על פיה והופך למי שעל פיו יישק דבר. דחיקת רגליהם של מתחרים בכוח, כולל טרוצקי ומי שהעלה אותו לשלטון - זינובייב קמינייב ולאחר מכן בוכרין. השיא - הרצח של קירוב שבוצע ב- 1932 על רקע הפופולריות העצומה שלו שהאפילה על זאת של סטאלין מושווה לרצח של רוהם ע''י היטלר (ליל הסכינים הארוכות), רצח שהעמיד את היטלר מעל לכל חוק, בדומה מאד למה שקרה לסטאלין. באשר ל''ידיד-אוייב'', זו הייתה טכניקה שנוצלה היטב ע''י שני המשטרים, בכך שכוונה כלפי מיעוט ב ת ו ך המדינה, בעוד שהרוב הקונפורמי נהנה מביטחון יחסי ש-''לי זה לא יקרה ואלי אפילו אהנה כלכלית''. האוייב המסומן של הנאצים היו היהודים והבולשביקים. האוייב המסומן של הבולשביקים היו ''הקונטר-רבולוציונים'' או ''אוייבי המהפיכה'' שיש להם שלוחות סרטניות בתוך החברה הסובייטית. אחת העובדות המרשימות היא מספרם הקטן מאד יחסית של חברי ארגון שהיו רשומים במשטרות החשאיות (נ.ק.ו.ד. או הגסטפו). 90% (ת ש ע י ם א ח ו ז !) מההצלחות המתועדות של הארגונים האלה בגילוי ''האוייב'' להגדרתם נזקפו לטובת אזרחים מהשורה, ליתר דיוק - מלשינים, שלא היו ברשימת מקבלי המשכורות. אגב, לגבי הערתך ''שלטון בולשביקי מתאפיין דווקא במציאת האוייב הפנימי וקושי מתמיד בהגדרת האני הציבורי שלו כאשר מחד הוא מתכוון אל כלל ''הפרולטרים'' שבכל העולם ומאידך כל חבר בקהילה הוא אוייב פוטנציאלי''. היה ויכוח עקרוני בין טרוצקי לסטאלין. טרוצקי טען (עוד ב-1905) שלא תהיה למהפיכה תקומה אם היא תהפוך למהפכה רוסית. סטאלין היה סבור בדיוק להפך. כאשר הקים ב-1928 את הקומאינטרן הפך למעשה את הארגונים הקומוניסטים בכל העולם לסוכני רוסיה ולא לסוכני המהפיכה. וודאי שהיו הבדלים ניכרים הן באופי (סטאלין חסר הכריזמה הנחבא מאחורי הקלעים אך משמיע משם את קולה של המהפיכה, מול האקסטרוברט ואומן ההופעות לפני המון, שזיהה את גורלו עם גורל גרמניה) והן בהתנהגות השלטונית. אלה הן רק שתי דוגמאות מייצגות ומוטב שתעיין שוב בספר. אם אתה סבור שהאכסניה הזאת טובה כמו כל אחרת, אודה לך אם תפרט את הסתייגויותיך מההשוואות המובאות בספר בצורה שניתן יהיה לדון בהן ולא ברמה של הערכות כלליות טרואיסטיות של כותרות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין לי את הספר בבית |
|||
|
|||
ואני מסתמך על ההתרשמות שנשארה אצלי, אבל בוא נראה נושא אחד - חיסול הס.א לעומת רצח קירוב (בשנת 34 אגב). חיסול הס.א היה בדיוק הדוגמה המראה את ההבדל בין השיטה הנאצית לשיטה הסובייטית. חיסול המתנגדים הפוליטיים (האמיתיים או המדומים) של סטאלין נעשה בדרך הכי פורמלית ולגליסטית שניתן להעלות על הדעת והוא נעשה בגלים ובשלבים במשך 5 שנים. לעומת זאת היטלר חיסל את הסיפור בלילה אחד ללא שום גינונים של בית מרקחת. רצח קירוב הוא נושא לאינספור ספקולציות ואין אף הוכחה אחת ברורה לכך שהדבר נעשה באופן יזום על ידי סטאלין. גם כל המאמצים שנעשו אחר הפרסטרויקה לחשוף את האמת האולטימטיבית עלו בתוהו (ראה למשל ספרו של רוברט קונקווסט בנושא, ראה את זכרונותיו של אלכסנדר אורלוב ועוד רבים שאינם חשודים כלל באהדה לסטאלין). רצח קירוב היה אמנם עילה לפתיחתה של מערכת הטיהורים במפלגה אבל לא היה דומה לחיסול חבורת רוהם. ליל הסכינים הארוכות היה תוצאה של לחץ על היטלר מצד חבריו ואילו רצח קירוב זעזע את המנהיגות הסובייטית. בנוסף, פרט למקרה הזה, כמעט ולא היה מקרה שבו חוסלו אנשים המקורבים להיטלר בידיעתו ובפקודתו, בניגוד כמובן לנהגו של סטאלין שחיסל את כל חבריו וידידיו כמעט ללא יוצא מן הכלל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין לי את הספר בבית |
|||
|
|||
אני מרגיש לא נוח. פשוט קראתי את הספר הזה יותר מפעם אחת (הגישה של המחבר, המתבססת כ ו ל ה על מסמכים מארכיונים נאצים ומארכיונים רוסיים שנפתחו, הרשימה אותי בניגוד אליך) והוא שלא במקרה שוכן כבוד על המדף הראוי. ההשוואה הלא ספקולטיבית היא ההשוואה שיש לערוך בין מערכת המשפט הנאצית למערכת הסובייטית המגבילה. מציע לך לקרוא מכתביו של קרל שמידט - המשפטן הנאצי שהייתה לו עדנה לאחרונה, שהצדיק את רצח רוהם מבחינה משפטית. הרעיון המרכזי של 'החוק' תפס גם בשלטון הסובייטי והוא עקרון הקדימות. בגרמניה - המדינה עמדה בראש סולם הקדימויות והמשפט אינו המשפט הדקדנטי של המערב המעדיף את זכויות הפרט. קיומו של הפרט תלוי בקיומה של המדינה (או של המפלגה ברוסיה). לכן המשפט הוא כלי פ ו ל י ט י! מי שמייצג את המדינה (הפיהרר) או את המפלגה (המזכיר), קובע מהו החוק. עמדה זו נקבעה בעקבות ליל הסכינים. פילוסופית המשפט הסובייטית הייתה דומה לחלוטין. הכל היה חוקי, ובוודאי הוראה שיצאה מפי המנהיג (או המזכיר). באשר לרצח עצמו (של קירוב או של רוהם), הוא לא מעניין אלא את כותבי תיאוריות קונספירטיביות. מעניין מי הרוויח מכך. או אולי אתה אוסף חומר ראייתי כדי להעמיד את סטאלין למשפט על רצח קירוב, וללא תשתית עובדתית קשה לך להשלים עם העניין? כאשר עקרונות משפטיים אלה שולטים, האם זה משנה אם היטלר רצח במו ידיו או במו פיו? אגב, חיסול ה-ס.א. שירת את מטרותיו של היטלר ואת נבכי נפשו אני מושאיר לפסיכולוגים, שאתם איני מתווכח. יש ברשומות די הוכחות שהיטלר קידם את הבטא-סייט של רצח מתוכנן של ''מוגבלים'' של בני עמו, כאשר הגירסה התעשייתית יושמה במחנות. או אולי אתה טוען שהיטלר לא רצח מתוך הנאה אלא לצורך קידום מטרותיו ואילו סטאלין צירף לעניין גם הנאה? אז מה?! שוב, קרא נא במטותא לפחות את הפרק המשווה בין שתי צורות המשפט. עד אז, אמתין בסבלנות להסתגיותיך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זו השקפת עולם מעניינת |
|||
|
|||
לפיה מערכת המישפט היא מכשיר פוליטי. זה מנוגד לחלוטין להשקפת העולם הבסיסית של תרבות המערב אודות שילטון החוק The rule of law. זה גם לא כל כך מפליא שמכל הארצות המזוהות עם תרבות המערב זה התפתח דווקא בגרמניה. גרמניה לא קיבלה את תרבות המערב בדרך הדומה לארצות אירופה האחרות, כי היא לא נכבשה ע''י האימפריה הרומית. אחרי המפלה המוחצת של ווארוס במאה הראשונה, האימפריה הרומית נעצרה על גדות הריין, וגרמניה נשארה ברברית. הם ספגו יותר מאוחר את תרבות המערב דרך הנצרות, אבל חסר להם ה''חינוך היסודי'' אותו סיפק לעמי אירופה האחרים הדיכוי של הכיבוש הרומי. זה כנראה מה שעושה אותם שונים משאר ארצות אירופה. מעניין לדעת אם הסופר אותו אתה מצטט חשב על הנקודה הזאת. ובאותו נושא, אני מכיר עוד מישטר או שניים בימינו שאינם מקובלים כמישטרים טוטליטאריים בהם מערכת המישפט היא כלי פוליטי בידי השילטון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רק בקיצור |
|||
|
|||
לעניין מערכת המשפט, ההשתלטות של הנאצים על מערכת המשפט נעשתה בשלב מאוחר יחסית של השלטון בהקמת בתי המשפט העממיים. בבריה''מ היו כמה מערכות משפטיות ו''משפטיות'' שהוקמו בשלבים שונים של התבססות המשטר. האחת של בתי המשפט הפליליים, השניה מפלגתית והשלישית מערכת שפיטה וענישה פורמלית שמחוץ למערכת הרגילה בפיקוח המשטרה החשאית. השאלה מי הרויח מרצח היא מעניינת, ברור שרצח קירוב נתן לסטאלין פתח ותירוץ להשליט משטר אימים מסוג חדש. למרות ההסתכלות החיצונית המורה כי שני הרודנים זלזלו בחיי אדם הרי שסטאלין הכיר היטב את אהבת החיים של האדם וברצונו לחיות (הוא עצמו היה נהנתן לא קטן) ואף ניצל בצורה צינית את הידיעה הזו שלו, היטלר לעומתו היה אדיש לחיי אדם ולחייו שלו ולא ניצל את האיום הפוטנציאלי על אנשים שבסביבתו הקרובה. לעתים מתקבל הרושם כי היטלר סבר כי אנשים צריכים לרצות לאבד את חייהם. סטאלין מיהר להרוג אנשים שבהם לא מצא חפץ או שנטר להם טינה, היטלר לא עשה זאת. כך שגם הרשעות של שניהם היתה בעלת אופי אחר. ולעניין הספרים על המדפים, שרק יהיה לי לירות כמה ספרים טובים וחשובים שנעלמו להם לכאן ולשם מתוך הספריה שלי...אבל בסוף כולם חוזרים | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רק בקיצור |
|||
|
|||
הבסיס למשפט הנאצי היה מערכת המשפט מתקופת וואימר, שאליה נוספו חוקים בחתימת היטלר להלכה, ולמעשה בשמו (זה פשוט לא עניין אותו). לדוגמה בעיה שנדרשה לטיפולה של מערכת המשפט הנאצי: כאשר פורסמו חוקי נירנרנברג הייתה לנאצים בעיה חמורה בהגדרת ''המישלינג'' = בני נישואי תערובת. האם לגייסם לצבא? האם לגזול את רכושם? אם הסבא של מישלינג אחד היה יהודי אך סבתו לא, מה הדין? לא מדובר כאן על שרירותיות אלא על פירוש החוק! באשר להשתלטות על מוסדות המשפט, מי שלא פירש את החוק לפי רוח הפיהרר, מצא עצמו מחוץ למערכת המשפטית. זה קרה סמוך מאד לעליית הנאצים לשלטון. מהו לדעתך ''שלב מאוחר יחסית''? לסטאלין הייתה מערכת שליטה מלאה מקבילה שדיווחה רק לו. היה מנהל ארכיון, שהחזיק מעמד שלושים שנה לפני שנורה,שרק לו הייתה נגישות לתיקים של כל מי שסומן אי פעם, כשם שהיו לו שליחים מיוחדים לביצוע. גם ברייך היה משרד דומה אלא שהיה ברשותו של הימלר. היטלר לא עסק בפרטים... בעצם פה אתה נוגע במשהו אחר לחלוטין - סגנון שלטון. לתמנון הנאצי היו זרועות רבות, שנלחמו האחת בשניה. הבקרה הגרמנית הנודעת הייתה הדוקה בדרגים התחתונים והתבדרה במעלה ההיררכיה. המוטו היה ''לכוון לדעת הפיהרר'', כאשר הפיהרר לא כיוון בחר את הכוונות הרדיקליות מאלה שהובאו לפניו. הוא החליט רק כאשר נאלץ לעשות כן. סטאלין היה ריכוזי ואיש הפרטים הקטנים. הבקרה שלו הייתה מושלמת למעלה ומבוזרת לחלוטין במורד ההיררכיה. לדוגמה סיפור שהיה (סופר לי ע''י חוקר בכיר של רוסיה באוניברסיטת ת''א): לפקיד סובייטי בכיר נודע שמשטרת הביטחון עומדת לבקר בביתו. האיש נעלם לחודשיים, לפני שרודפיו הגיעו אליו, וחזר לאחר מכן לביתו ולמשרדו כאילו מאומה לא קרה. פשוט החליק דרך מערכת הבקרה במורד ההיררכיה. בקיצור, אני ממתין לתשובה מסודרת שלך.... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תשובה מסודרת...תשובה מסודרת |
|||
|
|||
יבוא יום שיהיה לי זמן לתשובות מסודרות. אני מניח כי הצלחת להתגבר על הביוגרפיה של החדשה של היטלר (איאן קרשו), בחלק נמסיס יש פרק על מערכת המשפט, זה מה שקראתי לאחרונה ובו מצויין הזמן והאירוע שבו היטלר התרגז על השופטים ואז הוחלט להקים את מערכת בתי המשפט העממיים. אני לחלוטין מסכים לאבחנות שהבאת לגבי סטאלין והפרטים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרגע שכחתי שרק אני פנסיונר... עד אז, אחכה לך |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ואני מקווה שאתה גם זוכר |
|||
|
|||
מי מפעיל אותי עד שאצא לפנסיה... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בר-ניר כמובן -:) |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| נו טוף, |
|||
|
|||
יש ברכה בעמלי . . . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרגע שכחתי שרק אני פנסיונר... עד אז, אחכה לך |
|||
|
|||
אני מכיר דוד פלד פנסיונר, בוגר צבא הוא וחבר! | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי