| בהתנהגותה של רוסיה בתקופה שאחרי מילחמת העולם השניה, בין אם מדובר בתקופת סטאלין ובין אם מדובר ביורשיו.
אישית אני מאמין שאילו לרגע אחד הצמרת הרוסית היתה מאמינה שהיא יכולה לצאת ממילחמה עם המערב ב''מידה סבירה'' של נזק, היא היתה פותחת במילחמה כזאת. המציאות היא שלמעט התקופה המיידית אחרי תום מילחמת העולם השניה, הם אף פעם לא הגיעו פעם למצב בו נראה להם שהיתרון (אמיתי או מדומה) שלהם יאפשר להם התמודדות כזאת. מייד אחרי המילחמה הם היו למעשה במצב כזה, ולמרות שהם היו מאוד מותשים רק אי הוודאות בשאלה אם לאמריקאים יש פצצות גרעיניות נוספות ברזרווה מנעה בעדם מלהמשיך להתקדם למערב אירופה. לבעלות הברית ב 1945 לא היתה כל אפשרות לעצור אותם.
הרוסים אף פעם לא היססו לקחת סיכונים בשעת הצורך, אבל הם תמיד נמנעו מ''להמר על כל הקופה'', ובעיתות של העדר וודאות מוחלטת הם העדיפו ללכת ''על בטוח''.
זה לדעתי היה גם קו החשיבה שהינחה את סטאלין ביחסיו עם היטלר. |