  
  
  
|
 |
|
||
  הדתיים לא שונאים יותר את הילטר או סטאלין |
|||
|
|||
אינני יודע אם הדתיים שונאים יותר את סטאלין מהיטלר; מה שברור הוא שדימויי היטלר ושאר הנושאים שציין מאמר זה רלבנטים יותר עבור הפסיכה הישראלית – וזאת באופן שסטאלין היה יכול 'לחלום' על כך, ולא בכדי: היטלר דגל בהשמדת יהודים כחלק מאידיאולוגיה משומנת, וברגע שקיבל את היכולת לבצע זאת, אכן עשה זאת – וזאת באופן חסר כל תקדים בהיסטוריה האנושית מבחינת מתודת הרדיפה. סטאלין לא דגל בהשמדת יהודים, ואף לא הציב אותם כיהודים בדרגה אחת עם הקולאקים (שגם את הרצח שלהם לא ניתן להשוות לשואת יהודי אירופה) – ועל כן לא היווה בעייה עבור יהודים שביקשו להצטרף אליו. זה שאחר כך סטאלין שינה את יחסו ליהודים, זה כבר סיפור אחר, אולם גם בשינוי מדיניות זו אין לדבר על אידיאולוגייה רצחנית מסוג האידיאולוגיה של הנאציונאל-סוציאליזם. שאלה אחרת היא עד כמה הבינו ופירשו שתי תורות טוטאליטריות אלה את עצמן כבינלאומיות; הקומוניזם אכן ביקש ליצור מהפיכה חברתית בכל העולם, ומכאן האינטר-נאציונל. האם הנאציזם היה שונה? קשה לומר; יש הגורסים כי הנאציזם היה לאומני בלבד, שכן הגביל עצמו לעליונות הגרמנים, אולם דבר זה אינו בדיוק 'נכון': הגרמנים הוו לשיטת הימלר ותיאורטיקנים אחרים של תורת הגזע, מעין ראש חץ למה שכונה מאוחר כיותר כ'אומות אריות', שבהן היתה אמורה להתבצע מהפיכה נאציונאל-סוציאליסטית גם כן. רשימתן הארוכה של מדינות אלה מעוררת כבוד, שכן לדעת אידיאולוגים אלה נדרשה רק הכוונה בדרך אל מימוש העניין. למותר לציין שהשמדתם המלאה של יהודים במקום נתון היתה חלק מאידיאולגיה זו, וכלל לא היה חשוב היכן היה אותו מקום מצוי על פני כדור הארץ. ארגו: עבור יהודים, ישראלים-יהודים וסתם אנשים ממוצא יהודי, מכל מקום, קיים הבדל אדיר בין היטלר לסטאלין; אמנם הבדל סובייקטיבי, אך עדיין הבדל. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| בקשר להסתכלות יהודים על היטלר וסטלין |
|||
|
|||
והטענה כאילו ישנם יהודים ששנאו לכאורה את סטלין יותר מאשר את היטלר, שהיא אמירה לא ראויה הבאה לעשות שימוש פוליטי בזיכרון העבר (הפוגרומים, השואה ובו'). ככלל היהודים היה קשה להם להתמודד עם תוצאות השואה וכעשרים-שלושים שנה כמעט ולא דיברו עליה. האם זו יכולה לשמש עילה כאילו היהודים מבינים את השואה בשתיקתם? או לחילופין ההרס, הג'נוסייד והשבר היו כה גדולים שלא יכלו לדבר על זה? היטלר הוא הרוע המוחלט. וכאחד שכזה כל מילה לא תוסיף ולא תוריד. מנגד, כמו שגם אתה אומר, על סטאלין דיברו גם דיברו. משום שהוא לא רדף יהודים בשל היותם יהודים, אף שניצוצות של אנטישמיות היו גם בו, מלבד במספר מקרים כמו הרופאים היהודים. יהודים ברחו במלחמה לחלקים של בריה''מ שלא נכבשו ע''י הגרמנים וחלקם נשלח לגולאגים. אולי זה טוב יותר ממחנה עבודה או מחנה השמדה, אבל זה מחנה בתנאים קשים גם כן. יתרונו של סטאלין בעיני היהודים שעליו אפשר לדבר כבן אנוש רשע. אותו אפשר להתקיף ועדיין להישאר שפוי. סטאלין הוא הרע שאפשר לבחור בו, ואכן כמה יהודים גם בחרו בו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בקשר להסתכלות יהודים על היטלר וסטלין |
|||
|
|||
אני לא מבין את ההערה ''בלתי ראויה''. לדעתי אין כלל דרך להסביר את השנאה התהומית של היהדות הדתית למשטר הבולשביקי ולסטאלין אלמלא הגורם הזה של התפסות המונית של יהודים צעירים לתנועות הסוציאליסטיות תוך זניחה המונית של הדת. נערים ונערות יהודים נזרקו מהבית פשוטו כמשמעו על התחברות לתנועות מהפכניות וסוציאליסטיות, יהודים מצאו בתנועות הללו את המקום היחיד בו נקלטו בזרועות פתוחות וכל דרכי המוביליות החברתית היו פתוחות בפניהם בהתחברם אל תנועות אלה. הדבר מצא ביטוי בריבוי היהודים בכל התנועות הקומוניסטיות במזרח אירופה וניתן להגיד שבמידה רבה הם בחרו נכון ופעלו נכון למען עצמם ולמען רעיון שהאמינו בו. היהדות החרדית ראתה את זאת בדאגה רבה, ובצדק. אלמלא היה הדבר נכון הרי שאין כלל הסבר לעובדה שהיהדות הדתית שונאת כל כך את סטאלין יחסית לנבלים אחרים בהיסטוריה. גם אם נשפוט אותו בדקדקנות כחוט השערה לא נמצא שהוא היה רע אל היהודים כיהודים יותר מאשר שליטים מרושעים אחרים. אלא שהסוציאליזם הציב אלטרנטיבה מוצלחת ומושכת לדת, ומכאן השנאה. ואם יש למישהו הסבר אחר לשנאת הדתיים דווקא את סטאלין, אדרבא, אני מוכן לקרא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זהו בדיוק מה שטענתי |
|||
|
|||
החרדים לא התמודדו עם הרשע המוחלט הנאצי כי הוא היה סופני לכל היהודים ויהודים לא הלכו אליו לפי בחירה אלא לפי כורח. והשאלה למה? היא שאלה שהן יכלו לדסקס רק עם אלוהים. כי תשובה אנושית הגיונית אין. לעומת זאת הקומוניזם היה אלילות שהסיטה יהודים מדרך הישר וכל מאבק נגדה אם הצליח, הציל עוד יהודים מכליה רוחנית ומהתנתקות מהעם היהודי. הקומוניזם היה דרך בחירה, ונגד החלטות אנושיות יש מקום לפעול, להתווכח, לזעוק ואולי בדרך זו גם להשפיע. אני מסכים איתך שהסוציאליזם הציב אלטרנטיבה מוצלחת לדת. לפחות בזמן שעוד דיברו בו טובות והאמינו בזאת. כמו כן, יש לראות בכך מאבק בין דתות, משהוא כמו המאבק בין הנצרות והיהדות. שתי האמונות, הנצרות והקומוניזם, גרעו מעם ישראל רבים וטובים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני מבין למה אתה מתכוון |
|||
|
|||
וחושב שיש הרבה בדבריך, כמובן שיש לזכור כי יהודים לא הצטרפו לתמיכה בנאציזם כך שהבעיה היתה אוייב חיצוני של ממש. ובכל זאת למה דווקא סטאלין? למה לא לנין או מרקס או כרושצ'וב (שהיה יות ראנטישמי מסטאלין), למה דווקא סטאלין? למה מצרפים יחדיו באותה נשימה את היטלר וסטאלין? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נתת את התשובה |
|||
|
|||
כי סטאלין הוא שעומד מול היטלר ולהיפך בסיפור ההיסטורי. והסיפור הזה לוהט. בזמנו של לנין ליהודים בתנועה היה מקום ומעמד ולכן הקונפליקט לא היה חריף. אבל תקופה זו של ראשית הקומוניזם הסתיימה יחסית מהר. הטוטליטריות המלאה שהביא סטאלין בנה את הסיפור. חיסולים פנימיים, הדחת מנהיגים שחלקם היו יהודים (אף שהם כבר לא ראו עצמם כך, הסביבה עדיין ראתה אותם כך). זה נבנה כסיפור מתח שמתפוצץ במלחמה. לאחר המלחמה יצא הרבה מהבלון הזה, וכרושצ'וב נדמה היה למוקיון. לכל היותר נעלו של סטאלין. זו היתה תקופה של חיבוטי נפש למאמינים ב''שמש העמים'' ובדרכו, שלא רצו ללכת שולל שוב בדרך לא דרך, לאחר המפץ הדגול - סטאלין. לא לחינם קומוניסטים טובים לא זוכרים הרבה מזמנו. לאחר מכן הקומוניזם של כרושצ'וב שיחק משחק פוליטי פשוט במזרח התיכון (לתמוך ברעים), דבר שהצית מחדש קצת ציונות ביהודים שמעבר למסך הברזל. ומאז, במקביל להתפתחות התקשורת ההמונית, יותר ויותר אנשים מעבר למסך הברזל הצליחו ללמוד על המציאות בעולם. המסך כבר לא היה אפקטיבי, עד לקריסתו של הטוטליטריזם האדום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא מדוייק, כלל וכלל לא |
|||
|
|||
כמעט כל ראשי המשטרים הקומוניסטים במזרח אירופה היו יהודים (הונגריה, צ'כיה, פולין, רומניה) עוד ב 58 העיר כרושצ'וב בעת מפגש עם ראשי השלטון בפולין כי ''יש כאן יותר מדי אברמוביצ'ים''. כרושצ'וב כלל לא היה מוקיון, הבעיה שלו היתה כי הוא אמנם היה מתון ואנושי לאין שיעור יותר מסטאלין אבל עדיין היה תוצר בית גידולו - שנות השלושים של בריה''מ, ובמקביל התגרה בצורה חמורה בארצות המערב, דבר שסטאלין לא העז לעשות ולא רצה לעשות. אגב, בהקשר לברית סטאלין היטלר - יש לזכור כי כללית סטאלין היה מתון וזהיר מאד בכל צעדיו עם מדינות זרות ותמיד העדיף להתפשר ולהעמיד פנים מאשר להתעמת ראש אל ראש. גם חיסול הקומינטרן וקביעת מדיניות של סוציאליזם בארץ אחת היתה תוצאה של מדיניות זו. רק לאחר המלחמה כשאחז בידיו נתח גדול ומפתה של מדינות חסות הוא תפס קצת אומץ. אחת הסיבות לכך היתה גם תוצאות ועידת יאלטה שהראו לו שגם מנהיג המערב אינם חכמים כל כך גדולים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא מדוייק, כלל וכלל לא |
|||
|
|||
לגבי ראשי המשטרים הקומוניסטים במזרח אירופה שהיו יהודים (הונגריה, צ'כיה, פולין, רומניה) - צריך לזכור שזה היה לאחר הקליימקס של מלחמת העולם. סטאלין כבר היה בדרכו לקבר או כבר בתוכו. הציבור היהודי במדינות אלה החל להטוות דרכו בחזרה ליהדות ולציונות, ובבריה''מ זה דווקא יצא לעיני העולם כבר בסוף שנות ה-60. ראשוני העליה הציונית היתה מהונגריה 56' ולאחר מכן מפולין בסוף ה-50 תחילת ה-60. ומרומניה בסוף ה-60 ובתחילת ה-70. כרושצ'וב היה מתון מסטאלין וזו לא מציאה גדולה. צריך גם לזכור ששנות החמישים הן כבר לא שנות השלושים והארבעים וכבר קשה לזרוק המוני בטלנים לגולאגים, ועוד לחשוב שזה יעבור בשתיקה. העולם כבר נפתח לתקשורת המונים - הרדיו בעיקר ברוסיה. והאמת כבר לא יכולה היתה להשאר סגורה בגולאג או בערבות סיביר. כרושצ'וב נאלץ להתגרות המערב בשל מדיניות הסגר והניתוק נגדו. לאחר המלחמה בריה''מ נתפסה כאיום על המערב בשל כוונותיו של סטאלין ולאחריו כרושצ'וב להרחיב את המהפיכה בכל העולם. רוסיה כבר לא היתה מדינה בשולי אירופה, אלא מעצמה גרעינית שתמכה בסיוע למהפיכות אלימות. זה יצר חיכוחים ברחבי העולם, שגייסו את המערב להתארגן כנגדם. כמו שאמרתי בסופו של דבר האוויר יצא מהבלון הזה, דטאנט (תחילת ה-70), גלסנוסט ופרסטרויקה (תחילת ה-80) סללו את הדרך להתפרקות בריה''מ. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי