  
  
  
|
 |
|
||
  אורי: לפקודה תמיד אנחנו, לאור היום ובמחשך |
|||
|
|||
נ.ב. דווקא שמעתי על כמה שמאלנים שנלחמו כשהיה צריך. וגם נהרגו (ולא באהלה של תורה) | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ומה גישת ההנהגה השמאלית? ''איש איש לגורלו''. כן, |
|||
|
|||
רבין הוא שהפריח ''כלל'' זה בפרשת קירבונו (1983)של ''חבר יקר'', הוא יעקוב לוינסון, שהביא בעמל של ימים ולילות ובגאונותו המסורה, את בנק הפועלים למעמדו המוביל במשק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שרון: האם רבין היה מנהיג שמאלי? תמהתני |
|||
|
|||
1. בעייני רבים מאנשי השמאל נחשב רבין לסמן ימני דווקא. נץ. גנרל עם תפיסות ביטחוניסטיות. עיין ערך דבריו על רמת הגולן. יותר מכך, אחת מטענות מחנה הימין הייתה שרבין קיבל מהם תמיכה בבחירות, בגלל דעותיו הנוטות לימין. 2. הסכם אוסלו קירב את רבין לתפיסת השמאל המתון, וזו הייתה ''קפיצת מחשבה'' ושינוי בתפיסת עולמו (שרק מעטים בגילו מסוגלים לה). 3. נראה לי, כפי שכבר הספקתי לראות מתגובותיך, שאתה יודע שאמירה מסוג ''תפיסת השמאל...איש איש לגורלו'' היא שיטחית וקנטרנית. 4. אם אתה רוצה לדון באותה פרשה ולסמוך על כך את הטיעון הנ''ל, או להביא בכך עוד פאן באישיותו של רבין - נשמח לקרוא (או שלא). 5. בהרחבה לסעיף הקודם: א. אישיותו של רבין אינה משקפת את השמאל. דרכו המדינית משקפת אותה בצורה חלקית ביותר. ב. על כל אמירה ממין זה, ניתן להביא אמירה, התנהגות או מעשים אחרים (לדוגמה: פאן נוסף של רבין: רגישות שאינך מצפה ממצביא למשפחות השכול). ג. בני אדם הם יצורים מורכבים ומתערבבים בהם הטוב והרע, היפה והמכוער. לכן - למעט צדיקים - אין אדם שלא נמצא בו פגמים(ועל אחת כמה וכמה בפוליטיקאים). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשקד |
|||
|
|||
נכון מאוד. לכן כדאי שתתפכחו ותדאגו שלא ייפגעו יהודים, בין אם שמאלנים ובין אם ''אחרים''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נדאג לכך ע''י זה שנצא מהשטחים |
|||
|
|||
ונגיע להסדר עם הפלשתינאים כל דרך אחרת תוביל רק לעוד שפיכות דמים | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשחור תלתלים:ואני חשבתי שלרגע הנחנו |
|||
|
|||
לדיון האין-סופי שבין שמאל וימין. הלא במורשת רבין אנו עוסקים? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שקד: שאלי את חבריך שנלחמו אם זה תקין |
|||
|
|||
שמפקד חטיבה יטוש את פקודיו בעת הקרב ויסתלק להזעיק עזרה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: את חלק מחברי קצת קשה יהיה לשאול |
|||
|
|||
את אלו שנותרו - עדיין לא שאלתי, אבל אני מניחה שתשובתם (גם בלי לדעת במי מדובר) לא תהיה כה חד משמעית, אלא בכפוף לתנאים שנוצרו. מפקד הפלוגה בא לחם ונהרג אחי, לדוגמה, ברח (או עזב) את השטח (סיני, 73) ואף השאיר פצועים רבים שלא פונו(מרבית ההרוגים מאותו קרב היו למעשה פצועים שהושארו לגווע ונאספו מחולות סיני כשלושה חודשים אחרי תום המלחמה). מסקנות הוועדה שחקרה את הקרב, כפי שהובאו לידיעת המשפחות, היו כי מכיוון שהקרב הוכרע, הוועדה לא מוצאת פסול בהתנהגותו של המפקד שהוציא מהשטח את הלוחמים שעדיין אפשר היה להוציא. הסיפור לא בא להצביע על נקיון כפיו של אותו מפקד - וכידוע, גם הצבא יודע לחפות על אנשיו - אלא רק להציג מצבים שונים ואפשריים. ובסיפור הזה מדובר בוועדה שהסתמכה על מספר לא קטן של עדים - שלא ממש קיימים בסיפור הבריחה של רבין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשקד: ומה דעתך על תפקודו של אותו מפקד פלוגה? |
|||
|
|||
האם את חושבת על נסיבות שבהן אותו מפקד פלוגה יקבל את אות הגבורה, או לחילופין יפקד על בה''ד 1 בדרכו למשרד רמטכ''ל? שקד, לא הכל תלוי בנסיבות. רוצח לדוגמא לא יוכל להיות צדיק הדור אפילו אם הוריו התעללו בו כשהיה ילד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: את הסיפור כתבתי |
|||
|
|||
כדי לחדד טיעון מסויים. ''דעתי'' האישית בנושא זה, כפי שוודאי תבין, מתחילה ונגמרת במותו של אחי, ובתחושת האובדן של ילדה שמאבדת אח (ובמובנים רבים גם הורים). כמי שאינה משחקת משחקי מלחמה, אין לי כלים לבדוק את טיעוני הוועדה. (אני זוכרת שהועלו טענות על טיוח, וכי אחד מחברי הוועדה אף אמר, בדיעבד, כי היה ניסיון לסגור עיניינים בשקט ולא ליצור ''מחול שדים'') וד''א, אותו מפקד זכה באות גבורה במלחמת ההתשה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשקד: אז מדוע את מחפשת כף של זכות בבריחתו של |
|||
|
|||
רבין. גם כאן היה נסיון למנוע מחול שדים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי.....החלטת מפקד בשדה הקרב היא הקשה ביותר |
|||
|
|||
על החלטות מפקד ============= הגנרל האמריקאי רוברט אי. לי, שבמלחמת האזרחים פיקד על רוב כוחות הקונפדרציה הדרומית, מי שבעיני רבים נחשב לגנרל האמריקאי האהוב ביותר בהיסטוריה, אמר ערב קרב גטיסברג לבן חסותו ומקרבו, מפקד הארמיה הגנרל לונגסטריט: ''הדבר הקשה ביותר למפקד, האוהב את הצבא ואת חייליו הוא לקבל החלטות העשויות לעלות בחיי אלה שאותם הוא אוהב'' מחד, אתה מבקר ללא רחם את המסורת הצה''לית וסיסמאות החאנטאריש של ''לא מפקירים פצוע'', ומאידך אתה כועס, בלי ידיעת העובדות, על מפקד פלוגה שקיבל החלטה להציל את מי שיכול היה, גם כדי שיוכלו לחזור ולהילחם...לא נעים.... המיתוס של ''לא מפקירים פצוע'' אינו אלא סיסמא מלהיבה, ובמקרים רבים לא יעילה, כמו הסיסמא המועתקת מהאמריקאים: ''אחרי''. (סיסמאת בית הספר לחי''ר של צבא ארה''ב) או ''הטובים לטיס'' ( העתקת סיסמאת גיוס של חיל האויר המלכותי בזמן מלחמה''ע השניה), וצעקות טרזן המכה על חזהו להפחיד את הקופים ולהשכיב את ג'יין.... אסור להקיש מאלה ודומיהם לגבי יעילותו או יכולתו של צבא, או מ.פ..... צר לי על אלה שנפלו בגלל החלטת מ.פ, אך רווח לי לדעת שאחרים ניצלו ממוות ודאי.... שיקול דומה קיבל הפיקוד הצרפתי בהודו-סין, כשהחליט להורות למאחז דיאן ביאן פו להיכנע (1954)... כל זה בזמן שרוב לוחמיו, אנשי לגיון הזרים וחטיבת הצנחנים הצרפתית היו מוכנים להלחם עד הסוף. מי צדק? הפיקוד הגבוה.... המלחמה היתה אבודה, השבויים חזרו הביתה ועוד הספיקו להילחם בסואץ ובאלגי'ר.... בבתי העלמין של דרום וצפון וויאנטאם, נותרו הרבה קברים של צרפתים אחרים שלא קבלו פקודה דומה... (ראיתי במו עיניי). חקר מלחמות בו אני עוסק שנים רבות מלמד שאין ''חוט משי'': כל הצבאות דומים בסה''כ, וגם המנצחים הגדולים של המאה העשרים, כולל הצבא האדום המפואר, עשו שגיאות איומות ולעיתים קיבלו החלטות שגויות, או כפויות מציאות, שעלו בחיי רבבות! המלחמה היתה ותישאר גיהנום, לפעמים טומאה הכרחית, אך בכל זאת טומאה ואין ליפייף אותה עם סיסמאות של בסיס טירונים או קירות השק''מ.... זכור לי מקרה אישי של מחלקה מגדוד מסויים,בחטיבה מסויימת, במקום מסויים ובשנה מסויימת, ובה ''מיטב הנוער ומלח הארץ'' שנקלעה לאש תופת שהנחית מוצב סורי.... המ.פ, שצפה מאחור, (לימים אלוף) הורה למ.מ לחלץ את הכוח הקטן. כשהמ.מ ''הגבר'' הודיע שלא יפקיר פצוע... קיבל הוראה חד משמעית לציית. הפצוע טופל, נשאר חבוי עם חובש, והשאר דילגו מהר ככל האפשר לאחור, מחוץ לטווח המרגמות והתול''ר הסורי.... מאוחר יותר יצא סיור מנוגמ''ש שחילץ את הפצוע הכעוס והחובש האמיץ אך המבוהל... באשר לי... כשראיתי ממרחק את כמות הפגזים שנפלו על המקום בו המתנו להחלטה, ניגשתי בשקט בשקט למ.פ ואמרתי לו מילה אחת.... תודה. אף שאין הנחתום מעיד על עיסתו, האמן לי שאינני פחדן ויש לי בעניין זה ''קושאנים'' וצלקות ,אך כשקיבלתי, עם חיילי-בתולין אחרים הוראה לסגת (לברוח לפי גרסתך) הייתי מאושר.... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליורם: ערך לחימה מרכזי - מפקד לא נוטש את פקודיו |
|||
|
|||
תחת אש! אתה מייחס לי דברים שלא אמרתי ובהקשרים שאינם ממין הענין. מקרה של נטישת מפקד את פקודיו תחת אש הוא פסול בכל מקרה. אין דומה נטישת מפקד את פקודיו לנסיגה או להפקרת פצוע. במלחמה כמו בכל תחום אחר יש לעשות אינטלקטואליזציות של סיטואציות. מובן מאליו שבנסיבות מסוימות יש לסגת, ולא ניתן לחלץ פצועים. מצד שני, כפי שכתב מרכס לאנגלס, הקרב למלחמה הוא כמו הכסף המזומן לכלכלה. זלזול בנורמות התנהגות בקרב לא יאפשרו לצבא להשיג את יעדיו. לכן, לעתים דווקא כן מקריבים חיים כדי לא לגרום לזילות ערכי הקרב והלחימה. ערך מרכזי בכל התנהגות קרבית הוא אי נטישת המפקד שעה שחייליו נמצאים תחת אש. מי שמזלזל בערך הזה נותן יד להרס יכולת הלחימה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נורמות ''אאלן''צבאיות קשה לשמור או לקבע חדמשמעית |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליורם: לכן מתקיים הדיון הנוכחי |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי