| אם יהיה נכון לומר כי הציונות היא למעשה תנועה לאומית אשר שייכת לקבוצה מסוימת אז הציונות והסוציאליזם יהיו מנוגדים לחלוטין מכיוון הסוציאליזם הוא דבר בינלאומי משותף בין העמים. המובילים בתנועת הציונות הסוציאליסטית היו נחמן סירקין ודן בורוכוב אשר לטענת היסטריונים מסוימים ידעו לשלב בין שני המושגים. לציין כי סירקין היה סוציאליס מתון ולכן שלל את מלחמת המעצמות בארץ ישראל ושאב את רעיונותיו הסוציאליסטים מהמוסר הנבואי. לפיו רק בארץ ישראל יהיה הפועל היהודי אמיתי. לעומתו, בורוכוב שהיה סוציאליסט קיצוני – קומוניסט, טען כי רק בארץ ישראל יכולה להתקיים מלחמת מעמדות של הפועלים היהודים בבורגנות המנצלת שתסתיים בהקמת ארץ ישראל סוציאליסטית. בשנת 1930 התאחדו שני הזרמים המובילים של הציונות הסוציאליסטית, מפלגת הפועל הצעיר ומפלגת אחדות העבודה והקימו את מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא''י). שאלת היחס לברית המועצות, לסוציאליזם העולמי ומאבקי הכוח בתנועה הציונית העולמית, הביאו במרוצת השנים למחלוקות חוזרות ונשנות בתוך תנועת הפועלים הארץ ישראלית. כתוצאה מכך, ידעה התנועה במרוצת השנים פילוגים ואיחודים נוספים, בהם פרישה של סיעה ב' מתוך מפא''י בשנת 1944 והקמה מחדש של אחדות העבודה, איחוד שהתקיים ב-1946 בין אחדות העבודה (סיעה ב') לפועלי ציון שמאל, מיזוג בין שני פלגים אלה למפ''ם בשנת 1948, הקמת אחדות העבודה-פועלי ציון ע''י פורשי מפ''ם בשנת 1954, הקמת רפ''י ע''י פורשי מפא''י בשנת 1965 והקמת מפלגת העבודה בשנת 1968 ע''י מפא''י, אחדות העבודה ורפ''י. ''מדינת היהודים, צריכה להעמיד מול עיניה את האידיאלים של הצדק , התבונה והחברותיות ..ומשום כך, הציונות סופה שתתמזג בהכרח עם הסוציאליזם . מדינת היהודים תהיה סוציאליסטית בהכרח.''(נחמן סירקין). ''הארץ היחידה האפשרית לקליטתם של היהודים תהיה ארץ ישראל ..עם בואם של היהודים לארץ ישראל, תשתנה התמונה לגמרי ..היהודים בארץ ישראל יאחזו בתפקידים יצרניים.''(דב בורוכוב). **בהכנת התגובה נעזרתי בחלקים מן ההיסטוריה של הציונות. |