  
  
  
|
 |
|
||
  לא טענתי שעשיתי |
|||
|
|||
שני המחקרים המקיפים והאמינים ביותר על פרשת אלטלנה הם של שלמה נקדימון ואורי ברנר, המשתייכים לשני המחנות השונים - נקדימון קרוב לימין ולחירות, ברנר איש הפלמ''ח. ראוי לציון ששניהם עשו מאמץ להינתק מנטיותיהם האידיאולוגיות ולשפוט את הפרשה בצורה הוגנת, ושניהם הגיעו למעשה למסקנה דומה - שזו היתה טראגדיה של טעויות. לדעתי שיפוטו של ברנר קצת יותר טוב משל נקדימון, משום שנקדימון נוטה יותר לקבל עדויות אישיות ממרחק של עשרות שנים, וברנר נזהר יותר. כמו כן ברנר עומד ביתר חדות על שאלת היסוד שהיתה מונח אז לפני בן גוריון - שאלת הריבונות במדינה הצעירה, בעוד שנקדימון נוטה יותר לסנטימנטליות של ''כולנו יהודים''. הנקודה המשמעותית היא שתפקידו של רבין בפרשה היה שולי. העלאתו על ידי הימין המתנחלי, לאחר עשרות שנים ובהקשר היסטורי שונה לחלוטין, במיסגרת ההסתה נגד רבין ערב רציחתו ב-1995 ואחרי כן כדי להמעיט ממשמעות הרצח היא דמאגוגיה טהורה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לא טענתי שעשיתי |
|||
|
|||
הסיפא שלך היא הבל ורעות רוח שוב הנסיון הנואל להכפיש את הימין המתנחלי מי ממעיט ממשמעות הרצח? הנקודה המשמעותית היא שרבין היה גם היה מעורב בפרשה גם אם נקלע אליה בדרך מקרה,(וסביר להניח שלא הבין את משמעות המעמד אליו נקלע) וגם אם למרבה כסילותו היהירה היתה לו חצפה להתפאר בזה כטוב ליבו ביין במסיבה בוושינגטון ''דפקנו אותם במים''... הקרב החל ביוזמתו של שלום חבלין,קצין המנהלה של הפלמ''ח, ובאותו יום ג' בשעה 10 וחצי נטל רבין את הפיקוד מידיו על 40 החיילים שבמטה, ופיקד על קו הדם,עד אשר ברחו אנשי אצ''ל או נכנעו | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קצת מפתיע |
|||
|
|||
קצת מוזר ואולי מפתיע שעל פרשה חשובה כמו אלטלנה אין יותר מחקרים מקיפים. מצד שני יש לא מעט התייחסות לפרשה בספרים שונים מהיבטים שונים. חלק מהמקורות הללו הזכרתי בעבר אבל כל הזמן אני מגלה מקורות נוספים. מצד שני, אולי בגלל אופיה הפוליטי-מדיני הרגיש של הפרשה גורמת לחוקרים להדיר את רגליהם. מסתבר שברוב המקרים שמעלים את הנושא בפורומים השונים, מתברר שהסיבה לכך היא הרצון ''לתרום'' לויכוח הפוליטי האקטואלי. מעט מידי מוקדש לרקע המדיני ממלכתי. הרי הדרישה לפרק את האירגונים כולם נבעה מהכוונה לממש את הריבונות והממלכתיות. לעומת זאת ברקע ממש בימים שלפני הקמת המדינה מתגבשת ברית בין האצ''ל ומדינה אירופאית - צרפת (שגם סיפקה חלק ניכר מהנשק שעלה על האלטלנה). טענה שצד אחד בסיפור הזה היה צדיק וטהור כוונות ואילו הצד השני ייצג את הרשע לא יכולה להיות רצינית. הרי אין אירגון פוליטי כלשהו שחף מטריקים כדי לבנות כוח פוליטי. זאת ועוד, במקרים רבים התחרות בין אירגונים לתפוס עמדות לקראת העצמאות גרמה למלחמת אזרחים. בניתוח שלאחר מעשה מה שקובע הן לא הכוונות אלא הארועים בשטח עצמם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא טענתי שעשיתי |
|||
|
|||
אני בהחלט שולל את המסקנות החפוזות אליהן הגעת, ללא כל בסיס עובדתי שאתה כה דורש ומתכער לקיים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי