|
דרש מהנציב פונטיוס פילאטוס ליצלוב את ישוע. צלוב אותו, צעקו ההמונים. פילטוס אמר, היום חג הפסח שלכם, ויש מנהג שאנו משחחרים אסיר בן מוות, יש לי כרגע שניים, ישוע ובר-אבא, המורד הרוצח והגזלן. את מי לשחרר? וההמון צועק, את בר אבא. במאמר מוסגר, הסנהדרין, וההנהגה הפרושית, ובראשם כאייפה (בארמית - אבן, פטרוס בלטינית) הכוהן הגדול, העלילו על ישוע שהוא מורד בקיסר רומא, בטענו שהוא מלך היהודים. ההמון צועק, אין לנו מלך חוץ מקיסר, צלוב אותו.
פילטוס אומר, אני איני מוצא באיש כל עוון, אבל אתם דורשים זאת. קחו לשימת ליבכם שאתם הם שדרשתם זאת, ידי לא שפכו את הדם הזה. ואז - - ההמון צועק לפי המסופר את המילים שאימללו בהמשך מיליוני יהודים והמיטו עליהם סבל בל ישוער, עקב היתלות הנוצרים בדברים האלה. ההמון צועק:
דמו עלינו ועל בנינו
(את הקטע הקצר הזה חתכו בסרטו של מל גיבסון, הפסיון של ישוע).
פילטוס שוטף אז את ידיו בבמים בקערת נחושת שהוא מגביה לעיני ההמון, ואומר, אתם רציתם, ופוקד לצלוב את ישוע. זה הנארטיב המקובל בנצרות. לא רק יהודה, הגם שיהודה הוא סמל לרודף בצע ובוגד בעולם הנוצרי, סמל לאדם שיעשה הכל בשביל כסף. מה גם שהוא מסגיר את מורו ורבו ואדונו (בעבור 30 מטבעות זהב שקיבל מהכהן הגדול כאייפה עבור שרותו) מסגיר את האדון בנשיקה - ביטוי האהבה, הנושא את הבגידה. |
תיקון: נחום היקר, ב-4 הבשורות בברית החדשה כתוב שההמון בירושלים
