פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(נכתב בתשובה לישראל בר-ניר, 28/04/07 0:17)
לי און ידידי, אתה כנראה כבר הרבה זמן בחו''ל, ואבדת קצת את הקשר
לי-און הדר (יום ראשון, 29/04/2007 שעה 4:23)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תהאקרובאטיקה האינטלקטואלית שלך די מדהימה. על פי ההיגיון המעוות שלך האמריקאים לאחר מיגור גרמניה הנאצית היו חייבים להמשיך בדרכם לעבר מוסקבה (כמו שהציע פאטון) ולחסל את הקומוניסטים, צעד שהיה ''חוסך'' את קורבנות מלחמות וייטנאם וקוריאה שלא לדבר על ''הצלת'' פולין, הונגריה וצ'כיה. בכלל על סמך תפישתך אין כל ערך להפסקות אש והסדרים מדיניים שמיד מובילים ל''אוברדראפט.'' ההסדר לסיום מלחמת ההתשה שיקף הישגים מדיניים וצבאיים ישראלים ואת מערך הכוחות האמריקאי-סובייטי.
''דחיית היוזמות, או יותר נכון אי הנקיטה ביוזמות, היתה של השמאל. לימין (לפני 1977) לא היה כל חלק בזה. להזכירך -- המהפך התרחש ב 1977.'' איזה קישקוש. ה''ימין'' תמך ביוזמות מדיניות. ה''ימין'' וה''שמאל'' היו עסוקים בהקמת ימים שגבורי ''הימין'' פינו והחזירו למצרים יחד עם שארם-א-שיך. מלחמת לבנון ה''שנייה'' לא היתה מתחוללת ללא מלחמת לבנון ה''ראשונה'' שגרמה לרדיקליזצייה אנטי-ישראלית של השיהים בלבנון בנוסף לכל הקורבנות ושאר הצרות. היא הסתיימה באותה צורה שמלחמת עיראק תסתיים. זה מה שקורה שקשקשנים כמוך עם שהוזים בהקיץ חלומות איסטראטגיים משפיעים על מדיניות. כולם מפסידים. הצרה איתך ושכמותך היא שאתם בסופו של דבר losers.
_new_ הוספת תגובה



תמך או לא תמך, לימין
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 29/04/2007 שעה 4:55)
בתשובה ללי-און הדר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא היה כל משקל בחיים הפוליטיים של מדינת ישראל לפני 1977. את החוכמה של ''כולנו אשמים'' המציא הנשיא קציר אחרי מלחמת יום כיפור, אתה לא אוריגינלי. בשבוע הבא קרוב לוודאי שנזכה לראות ''הצגה שניה'' אחרי פרסום דו''ח ועדת וינוגרד.

לא ברור לי בדיוק איך חלקה הראשון של תגובתך מתקשר למה שאמרתי, אבל כנראה שאני לא מספיק חכם בשבילך.

להפסקת אש יש ערך רב כאשר היא הפסקת אש. כאשר מדובר בהונאה (בערבית הודנא) משלמים על כך ביוקר. האוברדראפט הוא רק ''דמי קדימה''.

גם בחזון אחרית הימים, כאשר יגיעו ימות המשיח ויגור זאב עם כבש, עדיף להיות הזאב ולא הכבש.
_new_ הוספת תגובה



לי און ידידי, אתה כנראה כבר הרבה זמן בחו''ל, ואבדת קצת את הקשר
א. פרקש (יום ראשון, 29/04/2007 שעה 7:14)
בתשובה ללי-און הדר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתם מתקשקשים בתוך כוס מים סוערת ומאשימים האחד את השני במים שבורחים מהכוס החוצה. אבל אם תסתכלו החוצה תראו שיד שלישית מנענת לכם את הכוס ולא המריבה שבינכם. והיד הזאת הוא האגרסיביות הערבית לצורותיה. היכן שיש חתימה על הפסקת אש / הודנה / שלום יש גם הפרה יזומה ומכוונת. יש אוסלו אבל אין מימוש (כי הפלסטינים לא קיימו את מחוייבויותיהם בהסכם וגם המשיכו בטרור) ואח''כ יש פיצוץ גדול.

הימין לא תמך ב'יוזמות המדיניות' של ממשלת גולדה וממשלת רבין הראשונה (שבה לא היתה ממש יוזמה) הימין הביע הסתייגות וחשש מהפסקת האש של אוגוסט 1970. הימין התנגד לאוסלו. ויצא שהוא צדק.

עניין הצעתו של סאדאת לשלום תמורת נסיגה בסיני ב-‏70 - 72 אינה רצינית כי הוא לא דיבר על שלום כלל, אלא על נסיגה תמורת שביתת נשק. וזה מה שפוצץ את הדו שיח שהתקיים בין ישראל למצרים דרך מתווכים (ארה''ב ואו''ם).

אסור לקדש הסכמי שלום רק משום שהם הסכמי שלום. צריך הסכמי שלום שסוללים את הדרך הבטוחה לשלום. לא צריכים להזנות את השלום לשווא בפירצי הסכמים רעועים ופנטזיונריים.
_new_ הוספת תגובה



לי און ידידי, אתה כנראה כבר הרבה זמן בחו''ל, ואבדת קצת את הקשר
לי-און הדר (יום ראשון, 29/04/2007 שעה 19:12)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני לא מתכונן לפתוח כאן דיון חדש בנושא אוסלו. אבל אינני מקבל את הניתוח ההיסטורי שלך בכל מה שנוגע למצרים-ישראל, במיוחד בכל מה שנוגע להצעות סאדאת ה''לא רציניות'' שאכן נידחו ע''י ה''שמאל'' (גולדה, דיין, גלילי,אלון). ואגב בין בין 1956 ו-‏1967 היתה הפסקת אש/''הודנה'' ארוכה שישראל ניצלה לטובתה ויצרה את הבסיס לנצחון של ששת הימים. וכדאי שתחליט: מצד אחד אתה ושאר ה''ימין'' (אתה הרי משתמש בהכללות האלו שנוח לך) מזלזלים בהסכמי ''שלום.'' מכאן שאין צורך ב''שלום'' עם סוריה שהרי המצב כיום (שביתת נשק) פועל לטובתנו. מצד שני, רק הסכם שלום ש''מוביל לשלום'' מקדם את האינטרסים שלנו. כדאי שתזכור שההסדר הקיים עם סוריה היה תוצאה ישירה של נסיגה חלקית של ישראל מהגולן. ושהסכם השלום עם מצרים הוא לא יותר משביתת נשק פלוס. המלחמה בין איראן ועיראק פרצה כאשר היה ''שלום'' כולל יחסים דיפלומאטים בין שתי המדינות. לעומת זאת, בקפריסין היוונים והטורקים לא נלחמו ב-‏40(!) השנה האחרונות הודות ל''הודנה'' ארוכה (החלק היווני משגשג והצטרף לאיחוד הארופי).
''אסור לקדש הסכמי שלום רק משום שהם הסכמי שלום (או.קי). צריך הסכמי שלום שסוללים את הדרך הבטוחה לשלום.(מה זה?) לא צריכים להזנות את השלום לשווא (סליחה...אך איך עושים את זה?) בפירצי הסכמים רעועים ופנטזיונריים.'' (או במלחמות המבוססות על פנטאזיות: לבנון;עיראק).
_new_ הוספת תגובה



לי און ידידי, אתה כנראה כבר הרבה זמן בחו''ל, ואבדת קצת את הקשר
א. פרקש (יום שני, 30/04/2007 שעה 14:31)
בתשובה ללי-און הדר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בדיוק מה שאני טוען. כדי שיהיה הסכם שלום צריך שיהיה גם שלום. וכפי שאתה אומר, השלום עם מצרים הוא ''לא יותר משביתת נשק פלוס'' ושביתת הנשק עם סוריה היא ''תוצאה ישירה של נסיגה חלקית של ישראל מהגולן.'' כלומר, אפשר ואולי צריך לשחק גם את המשחק הכפול הזה, אבל בתנאי שמודעים למשמעותו ושהמחיר שקול כנגד הסחורה. יתכן שעם מצרים זה עובד טוב בינתיים שהרי הרווחנו כ-‏25 שנים של שקט יחסי בגבול ובטחונות לאי הפעלת כוח צבא מצרי בסיני. גם מול סוריה הרווחנו כ-‏25 שנות ביטחון בגבול ללא תמורה ממשית כנגדה. מכאן, שהמצב בינתיים, ההודנה הזה, מול השתיים יציב לאורך זמן. לכשישתנו, ואם ישתנו, הנסיבות ישראל תצטרך לשנות את כללי התנהגותה בהתאם לפוטנציאל האיום, לכוונות ולהכנות. מלחמת איראן – עיראק היא דוגמה טובה למלחמה מתוך 'שלום' שניזומה ע''י צדאם חוסיין, שרצה לנכס לעצמו משאבים ש'הפסיד' אותם עם ה'שלום' הזה (שבעצם נכפה על נשיאה הקודם של עיראק כאשר צדאם היה סגן הנשיא), בשעה שחשב שאיראן נחלשה בגלל המהפיכה החומייניסטית בה (הדחת הפיקוד הצבאי הבכיר והוצאת רבים להורג, אמברגו נשק אמריקאי ועוד).
לא זילזלתי בהסכמי שלום. בהנחה שכבר הבנת שאינני מגדיר את הסכם אוסלו כהסכם שלום. לטעמי הסכם אוסלו הוא מדמנה שישראל שקעה לה כעשור שלם עד שנחלצה ממנו טקטית אבל תקועה אסטרטגית עם תוצאותיו.

אנחנו מקדשים הסכמי שלום כי הם הסכמי שלום ולא השלום עצמו. עד היום ישנם חוגי שמאל שדבקים ומאמינים באוסלו, או לחילופין משוכנעים שלו רק רבין לא היה נרצח, כבר היה לנו שלום עם הפלסטינים. עמדה זו אינה מבוססת על ראיית כל התמונה של הסכסוך ומתעלמת מעמדות, מהלכים וכוונות של גורמים פלסטינים, מהפתח המתון לכאורה ועד החמאס הקיצוני ביותר. גם היום ישראל והפלסטינים עומדים משני צידי המתרס כאשר אין הסכמה להגדרת צורת השלום שישרור בסופו של תהליך (גבולות, ירושלים, זכות השיבה). מעבר להסכמים כתובים ישנם תהליכים שמתרחשים איתם או בלעדם, ואם אנחנו בוחנים אותם אנחנו רואים ושומעים את בכירי הרש''פ מתבטאים מעת לעת כיצד הם רואים את סיום הסכסוך.

הסכסוך התורכי – יווני שונה במהותו מהסכסוך הישראלי – פלסטיני. ולו רק משום שההיבט הדתי בו זניח ביותר, שתיהן מדינות ריבוניות עם סיכסוך בחבל ארץ שלישי ואין האחת מהן שוללת את קיומה של השניה.
_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי