| [• הוסר ביטוי לא ראוי.]
טענה אחת שנאמרת שם ע''י האיש שאושפז בכפיה נראית לי סבירה מפרספקטיבה פוסטמודרנית או נאמר אם אני לוקח את דברים שאמר פוקו ע''ע הכוח של המימסד לדאוג לאינטרסים שלו על הכתיבה שלו על הסטיגמה ועל חולי נפש, וזה עניין ששווה בדיקה ע''י מי שיודע טוב ממני את הנושא ומכיר מקרוב את הכתיבה שלו , דברים אלה לא היו צריכים לעורר כזו פליאה . אבל אני כבר לא מופתע מהאנשים האלה מלאי היומרה.
כשיש ערימת שוביניסטים מלאים מעצמם שחושבים שאין דבר שלא נהיר להם והם הכל יודעים בכל תחום ממש כפי שהיית מצפה משובניסטים אז מתקבלת הודעה מתלהמת כזו שחייבים לשים אותה כדוגמה לחשיבת הגבר השובניסטי הישראלי הנה רמיש בתפארתו ואחריו באים עמיש ויובל וסיון ה''אידאולוג''. איפה הם האלפים האלה? רמי נוי (יום ראשון, 01/04/2007 שעה 0:21) הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
אני קורא לכל אדם סביר לבדוק את העובדות ודווקא העובדות הן הצד הכי פחות בעייתי במאמר של ענבל אבל לא רק העובדות. אחת התהיות שאדם הומניסטי ראוי לו לבדוק האם המימסד (ע''ע פוקו) הפסיכאטרי לא מתנהל באופן אוטומטי או כזה שמשרת את אותו מימסד ולא עונה לקריטריונים שבאים ליצג את זכויות החולה ואו האדם שמאושפז בכפיה , אלו התהיות שראוי היה שאנשים שיש להם יומרה להיות הומניים יעסקו בהן, במקום זה השובינסטים כרגיל מיצגים את הבהמיות הישראלית המוכרת לנו במלוא כיעורה.
תקראו חזור וחזור את ההתלהמות של רמיש יש בה חן ילדותי אינפנטילי לא מועט , אבל ערכה כמסמך שובניסטי באמת מגיע לכדי שלמות מפוארת. |