|
קריטריון הניתנות להפרכה כפי שנוסח על על ידי פילוסוף המדע סר קרל פופר בספרו conjectures and refutation מתייחס לתקפותן של טענות אמפיריות. אלא שבנושאי שחיתות אין כמעט להשיג, מטעמים עקרוניים, ראיות כמותיות ישירות, מהטעם הבא:
וכך, מסתמכים בהערכת רמות שחיתות על עדויות מתכנסות, דהיינו, ראיות מכיוונים רבים ושונים, תוך גיבוש ראייה הצברית, דהיינו אי הסתמכות על כל פרט בניפרד והסתמכות רבה על עדויות נסיבתיות. המשתנים השונים הינם לרוב איכותיים qualitative על סקאלה נומינאלית, ולא משתנים כמותיים, כלומר יש כאן בעייה של כימות. דווקא ריבוי הראיות המצטברות מכיוונים שונים מאפשר את הגמביט בו נוקט כאן דוד, דהיינו התייחסות לריבוי הראיות הללו כאל רעש לבן, תוך הצבת שאלה מדומה pseudo question כפי שכינו זאת האמפיריציסטים הלוגים: אז איפוא ההוכחה? זאת תוך אי הגדרה של הנקודה בה הערמת הראיות הופכת את הנושא מחסר ביסוס למבוסס תוך הבעת אי נחת כללית מריבוי הראיות הללו. אכן, ראינו אותו גמביט ממש בכנס הכחשת השואה שכינס אחמדינאג'ד, כאשר אחד הנואמים שאל בקול רועם בעל הקטדרה: ''איפוא ההוכחה לשואה...? בלי הוכחה מדובר בספקולציה...''.
קראו המאמר: האם יש בישראל פאשיזם אוליגארכי?
|
גמביט המכחישנות - ההתייחסות לריבוי ראיות כאל רעש לבן
