| אני יכול להבין אנשים כדודקינס - מדובר בלהט מדעי, אף שדומני שמדובר בפופוליזטור ולא באיש העוסק בפתרון בעיות מדעיות בפועל.
אבל שאלתי עצמי, מה מקור הלהט המוכחתני justificationist - מושג של קרל פופר - של לא מעט אתאיסטים, הניראים לי לעיתים כדמויות מעט פתטיות, סיזיפיות, ראויות לחמלה, במקרה הטוב, אך במקרה הפחות מוצלח - כאנשים גסי נפש במיוחד הרואים בגסות הנפש ובפשטנות החזירית דרך חיים? ממחשבה שנייה, גם גזענים במיסיפי ואלבמה, ''אדומי עורף'' red necks, מגלים אותו סוג של גסות נפש חזירית קצרת סבלנות ושנאה למורכבות וחמלה, הגם שהם כן מאמינים באלוהים, במסגרת הלותרניות. מה פשר הדבר? אותו טיפוס אנושי, אך סימטריה הופכית? ואגב, האם לאתאיסט ידוע משהו שלא היה ידוע לאיינשטיין, אדם שהאמין באל לא אישי? ומה פשרה של האמונה באל?
אני ממשיך לשאול עצמי שאלות בנושא מורכב זה של דת. הנה למשל שני רשימותי אודות ''דת אמת''
ואגב, אין כל קשר הכרחי בין דאיזם (תחושה אודות קיום אלוהות) ובין דת ממוסדת. עוד הפילוסוף הסקוטי הספקן דיויד יום כתב ספרון מצויין אודות ''דת טיבעית'' במנותק מדתות ממוסדות.
ראו בנושא הפער בין דאיזם לדת את שני רשימותי המעניינות:
דאיזם ושרלטנות דתית
וראו התייחסות לדחף האתאיסטי, בספרו של הסופר הנפלא האנגלי-קתולי גריהם גרין (בתחתית רשימתי)
|