  
  
  
|
 |
|
||
  קידוש שם שמים איננו מסירת הארץ לנאצים אלא מלחמה בהם |
|||
|
|||
כמו בגיטו ורשה - קידוש ה' תמצית על שלושה ייהרג ולא יעבור – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, בין בסתר ובין בפרהסיא. שאר כל מצוות עשה או לא תעשה, אם בסתר, כמו אכילת טריפות, באין כל מזון אחר, יעבור ולא ייהרג. אם בפרהסיה, בעיקר בעת גזירות שמד, ייהרג ולא יעבור, והוא - כשנדרש על ידי כופי השמד, לעבור על כל מצווה שהיא, קבל עם ועדה, ייהרג על קידוש ה' ולא יעבור, כי כוונתו של הגוי לחלל את כבוד ישראל ואלוקיו (רמב''ם, הלכות יסודי התורה, פרק ה'). אם משפיל הגוי את כבוד ישראל, בעצם הריגתם, יילחמו על חייהם, גם כאשר אבד כל סיכוי, ויקדשו שם שמים במלחמתם לחיים ולא למוות. הכללת ''קידוש החיים'' בתחומו של קידוש השם מפורסמת בשמו של הרב יצחק ניסנבוים, הי''ד, מנהיג ה''מזרחי'' בורשה: ''זוהי שעה של קידוש החיים, ולא של קידוש השם במוות. לפנים דרשו איבינו את הנשמה, והיהודי הקריב את גופו על קידוש השם; עתה הצורר דורש את הגוף היהודי, וחובה על היהודי להגן עליו, לשמור חייו'' (מובא אצל נתן עק, ''המאבק התרבותי בגיטו וארשה'', בתוך ''התועים בדרכי המוות'', עמ'37). בצורה דומה מתבטא ''קידוש החיים'' אף בדבריו של הרב מנחם זמבה, הי''ד, גדול רבני וארשה וממנהיגי אגודת-ישראל של אותה תקופה: ''לא כדרכי קידוש השם לפנים – דרכי קידוש השם כיום... בשעה שניתנה ליהודי האפשרות לחיות כלא יהודי, די היה לקדש את השם בזה בלבד, שהוא יהודי. כך פוסק הרמב''ם. אך היום, כשאין תועלת בהמרת הדת, אזי הריגתו של יהודי אין בה משום קידוש השם, אלא בשאיפתו לחיים'' (מובא אצל הרבה אבינר [הערה 19] עמ' 64, 10099). בשנת תש''ב, כאשר התקרבה שעת המרד בגטו ורשה, הוסיף הרב זמבה, שהיה ממנהיגיו של אותו מרד, הרחבה נוספת למצות קידוש השם. לדעתו, לא רק השאיפה לחיים היא דרך של קידוש השם, אלא כל צורה של התנגדות לנאצים הארורים מהווה קיום של מצווה זו, וככל שההתנגדות חריפה יותר - כך קידוש השם גדול ונשגב יותר: ''יש דרכים שונות לקידוש השם. אילו הכריחו כיום את היהודים לשמד, ואפשר היה להינצל ע''י השתמדות – כמו בספרד או בשעת גזירת תתנ''ו – היתה מיתתנו, כשלעצמה, בחינת קידוש השם. הרמב''ם אומר שבשעה שיהודי נהרג משום שהוא יהודי – הרי זה בלבד קידוש השם, והלכה כמותו. אך כיום הזה, הדרך היחידה לקדש את השם היא התנגדות מזויינת בפועל'' (מובא ב''יומן גיטו ורשה'', מאת הלל זיידמן, עמ' 221). (יצחק בארט, דף-קשר, ישיבת אור-עציון) | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| קידוש שם שמים איננו מסירת הארץ לנאצים אלא מלחמה בהם |
|||
|
|||
הרב שרלו: מעשי המתפרעים בחברון - מרחיקים נושא התגובה כשיורגן סטרופ דיווח למפקד קריגר שם הכותב: חנה אייזנמן זמן: 07:22 22/01/2006 על ימי הקרבות האחרונים בגיטו ורשה, הוא דבר על הצבא הנלחם ב''פורעים'', ב''בריונים'' וב''טרוריסטים'' היהודים. בגיטו ורשה היו שתי מחתרות מרכזיות. ראשונה הוקמה מחתרת בית''ר-ברית חשמונאים, ולקראת ימי הגיטו האחרונים קממ גם המחתרת של תנועות השמאל בראשות אנילביץ. שתי המחתרות פעלו בנפרד, אצ''י - ארגון צבאי יהודי (בית''ר) נלחמה כארגון יהודי על כבוד העם היהודי. מחתרת השמאל, גבורים גם הם, נלחמו בפאשיזם הגרמני אויב הפועלים, אויב הסוציאליזם. בימי הגיטו האחרונים היה שיתוף פעולה מלא בין שתי המחתרות. הן חילקו ביניהן את גזרות הפעולה, נלחמו בגבורה עצומה, כשהם מפילים בחיה הנאצית לא מעט חללים. במשך תקופה פעילותם הם אף הוציאו להורג מלשינים יהודים רבים, ששיתפו פעולה עם הנאצים. כל ה''מורדים'' נפלו כגבורים יהודים על קדוש ה'. בין אם התכוונו לכך ובין אם לאו! ואת דברי שרלו לא קראתי, הם מוכרים וידועים ונפשעים! כתוב תגובה ל- חנה אייזנמן | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי