  
  
  
|
 |
|
||
  מספר הערות |
|||
|
|||
המוזיאון שבו ביקרת בברלין אינו מבין או מפרש עצמו כ''מוזיאון שואה'', אלא מוזיאון להצגת תולדות יהדות גרמניה, שבמסגרתה משמשת השואה נדבך נוסף, אך בפירוש לא הנדבך העיקרי. על הקונצפט של המוזיאון הנ''ל ועל הבעיות הנוספות הנובעות מכך – יש להקדיש מאמר שלם במקום ובזמן אחר, כמו גם על התפקיד והצורך שהוא ממלא בתת המודע הגרמני-קולקטיבי דהיום. עם סטאלין קל כנראה יותר להתמודד, ולאו דווקא בתור יהודי חרדי או חרד''לי, שכן סטאלין אינו עסק בהגדרת ''מיהו יהודי'' כבמקרה הנציונאל סוציאליסטי, כאשר זה האחרון בנה השקפת עולם מאנכיסטית בתחום זה. לשון אחר: היטלר אינו אלא סוג של הגדרה על דרך השלילה למינוח ''יהודי'', ועל ידי כך מצוייה דמותו בשיח היהודי והישראלי כסוג של קולאז' הגדרתי משליל, כאשר ימין ושמאל בישראל מטיחים לעיתים האשמות והשוואות לצורך הרגשת צדקת המחנה בו הם מצויים, בבחינת אני ואפסי. את התופעה כולה ניתן לסכם בהגדרה reductio ad hitlerum, ולא נראה כי דבר זה עתיד לחלוף מן העולם. הרצל הוא מקרה מורכב בהרבה מסתם הגדרות ex negativo המוטחות באופן אטאביסטי, שכן בסופו של דבר אפשר למנות על יד אחת את מספר האנשים שקראו באמת את כל כתביו; כל מה שאני יכול לומר בהקשר זה, הוא שהרצל אינו שונה במידה רבה מבלוגר מודרני שמעדכן את יומנו כמה פעמים בשבוע. למותר לציין שהרצל כתב דברים מדברים שונים, וניתן למצוא לעיתים סתירות מסויימות שאינן אלא פועל יוצא של כתיבה אינטנסיבית במיוחד. האיש, מכל מקום, הבין היטב את בעייתו של היהודי המודרני, ולעיתים נדמה כי הבין זאת היטב אף ממשקיפים בני תקופתנו. הפיתרונות והרעיונות שהציע בכתביו מעניינים, אולם לי אישית נראה שטרם נאמרה המילה האחרונה במחקר על כתביו ופועלו הפוליטי-עיתונאי, בוודאי לא על ידי אלה שמגייסים את דמותו לתיאולוגיה ציונית מודרנית. זה שלחרדים ישנה בעייה עם דמותו אינו אלא דבר כמעט מתבקש, אולם הזעקות המרות והפחדים הכמוסים שהציונים מביעים כלפי ישראל-סבא ודמותו – דורשות מחקר מעמיק אף הוא. לי אישית לא ברור מדוע מגיב אינטיליגנטי כעמיש מבקש ללא הרף להגדיר את יהדותו פעם אחר פעם, מאשר לקבל את עובדת היותו ישראלי-ממוצא-יהודי חילוני ונאור, אשר חי במקום קטן ומוקף אויבים שונים ומשונים. בהקשר זה דומה כי המינוח ''דתילוני'', אשר בו אני משתמש מדי פעם, מבקש לעמוד על הפחדים של הישראלים החילונים מפני העגלה המלאה המצוייה, כביכול, במחנה הדתי – ועל כך אני שב ומתפלא כל פעם מחדש. בדבר אחד אני בכל זאת בטוח: הקרע בין ימין יהודי דתי לשמאל חילוני ישראלי (ואני בכוונה מעמיד משוואה זו באופן שכזה), אינו ניתן לאיחוי בשום צורה שהיא; כיום אין לי שום ספק בכך. הבעייה חוזרת ומתבהרת בהקשר זה מאחר ובישראל של שנת 2006, להערכתי, חדל ה-main stream למעשה להתקיים, שכן המדובר ככל הנראה בחברה שמתקיימת בה נבצרות-זמנית מלהיות לסתם מדינה ריבונית רגילה – ללא פולמיזם, משיחיזם, עכשוויזם, ו/או שאר ספינים מגוחכים מכל סוג שהוא. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הערות על מספר הערות |
|||
|
|||
על המוזיאון ----------- מעניין יהיה לקרוא על המשמעויות שהגרמנים מייחסים למיצג הזה. ציינתי את ההתרשמות שלי כמי שמראש ביקש לא לדעת מהן ההפתעות שהוא מכין למבקר. הידע העשיר שלי בנושאים המוצגים לא הפריע לחוויה העמוקה שחוויתי כאדם. סימן השאלה הוא כה גדול ששום דבר לא יכול לעמם אותו. אולי זו גם הייתה כוונת האוצרים, אבל מאמרך הצפוי אולי יבהיר את הנקודה. מיהו יהודי? ----------- דומני שהשאלה הזאת נדחקה למרתפים של העניין הציבורי. עוסק בכך רק מי שנוגע בכך ישירות, או מי שחש שסגירותו המופגנת עומדת בסכנה אל מול החשיפה של העולם ''החיצוני''. לדעת ההיסטוריון Overy שלטון טוטאליטארי מאבחן את הקצוות החלשים בחברה וממקד את מלוא עוצמת הטרור שהוא מפעיל כלפיהם. האזרח המצוי נקרא להיות קונפורמיסט אז רק יהנה על חשבון הנרדפים. היטלר התמקד תחילה בקומוניסטים משום שהמהפיכה הרוסית עוררה פחדים קמאיים אצל רוב האוכלוסיה. מהר מאד מצא שעיר לעזאזאל נוח יותר, שלהמונים היה קל יותר להזדהות עם השנאה אליו. תוסיף לכך שהיהודים אחראים לקומוניזם ומצאת אוייב זר משותף שקל לגרמני הממוצע לשנוא ולהתנער ממנו. העיסוק המפליג במיהו יהודי, שסבכה היטב גם את מערכת המשפט הגרמני בניסיונה לפרש את חוקי נירנברג, רק עזרה בליכוד כל אלה שלא נכללו בקטגוריה הזאת סביב הפיהרר. האזרח הפשוט נקנה בקלות ע''י הסיסמה ''לחם ועבודה'' במחיר העלמת עין מהיכן הגיעו הלחם והעבודה. סיפור אחד של יורם קניוק שקראתי לאחרונה בספרו ''הברלינאי האחרון'' קנה אותי. הוא מספר על פועל גרמני צעיר שנהנה המטכסים המרשימים שגרמו לו להרגיש שייך. בעיקר הלך שבי אחרי הלחפ והעבודה שסופקו לו. ''אם היו אומרים לי לרצוח אותך, הייתי עושה כן. לעומת זאת היית מצחצח את נעליך לו צוויתי''. איך אמרה ארנדט... מכאן ועד ההתבוננות במראה ולאמר שהיהודים ''קנו'' הגדרות אלה, הדרך ארוכה ארוכה; לא אז ובוודאי לא היום. אין ולא היה מעולם שום קשר בין הנגטיב לפוזיטיב. היטלר נתקבע בתודעה היהודית-ישראלית כצורר המוחלט. ההשאלות שהימין, על מיגווניו השונים, משתמש בהן אינו יותר משימוש בחרפות הקיצוניות ביותר כדי להגדיר את השונה; את ''היהודי שמגרש יהודי''. איני בקיא בלשון החרפות בפשקווילים, אך דומני שסגנונם אינו שונה בהרבה. אתה שם בסל דתילוני אחד את כולם כאשר אתה מתעלם מהחרדה הקיומית המעסיקה את הישראלים בוודאי לאחר השואה. כיצד תסביר את ההשוואה הדי רווחת היום בין היטלר לאחמדיניג'ר? כיצד תסביר את תסביך מצדה שאיבד מעט מהקשרו? האם אינך מבחין בין החשש מפצצה חיצונית לסגנון בזוי של ויכוח פנימי? אם תוסיף למערבל הזה את אובדן האידיאולגיה, הקיימת עדין בעוצמות שונות רק בימין הקיצוני, תגיע בהכרח להכרה שדבריך הם סוג מסוים של אנכרוניזם. אולי הם היו נכונים לפני שנה (האם לא חלף כבר דור שלם?), בעת פינוי גוש קטיף, אבל היום טיעוניך אבדו הרבה מתוקפם. מה שמעסיק היום את אזרחי מדינת ישראל הוא מחד הםצצה האיראנית ומאידך אובדן האימון בכל הגלריה הפוליטית האמורה להתמודד מולו. אמנם השוליים ממשיכים לקשקש בלגינא, אבל זה טבעם של השולים. באשר לסיומת שלך. טומי לפיד לא נעלם מהמפה ללא סיבה. היום קל יותר לאולמרט לקנות את דגל התורה ואת ש''ס בעוד כמה מאות מליונים על חשבון חליפות הגנה לטנקים משום שהכל עומד כאן למכירה. את מקום אידיאולוגיה ממלאים פסיקותיהם של מבקר המדינה, היועץ המשפטי וועדות חקירה ממלכתיות למיניהן. בקבלת שלמונים משתתפים שנים. הנותן אינו עולה על המקבל. אז שיתנו להם... דברים משתנים מהר מאד אצלנו, ידידי אלכס. אני מזמן צועק ''עיצרו את המזרח התיכון, אמי רוצה לרדת!'' | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הערה אחת ששכחתי |
|||
|
|||
לפני כשלושה שבועות יצא לנו לשוחח על המצב הפוליטי כאן וכזכור לכך הערכתי שאולמרט יחבור לליברמן. אידיאולוגיה?????????? מיהו יהודי??????????? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הערות על מספר הערות |
|||
|
|||
איש לא אמר שהיהודים 'קנו' את הגדרת המגדיר השלילי, אך דומה כי הם מתעקשים להמשיך ולשרבב מגדיר זה אל תוך השיח הציבורי, הרבה מעבר לנון-אולטרה-פלוס. לשון אחר: העובדה שהימין והשמאל משתמשים במערכות ביטויים ובהשוואות מופרכות לתופעות ביזאריות מהיום-יום הנאצי ליום-יום הציוני – אומרת לשיטתי דרשני אחד גדול, שכן הדבר מופלא בעיניי הרבה יותר מסימני השאלה שראית במוזיאון-שמחפש-עצמו בברלין. עצם העמדת מטריצות מסוג זה מראה לי אישית שמשהו רקוב מאוד בממלכת גוש-דן (דנמארק בלעז). הבן, מה שמטריד אותי הוא לא רק תרבות השיח הישראלי, שאינה אלא פשקוויל אחד גדול, אלא מה שציינת בתור ה- Ausverkauf של הפוליטיקה הישראלית, שבה עומד בעצם הכל למכירה באופן שאינו קיים באף דמוקרטיה מערבית אחרת בעולם. יורם קניוק, עם כל הכבוד המתבקש, מכיר את גרמניה מזווית מאוד מסויימת, ולא תמיד ברור מתי הוא עוסק בסיפורת או בתיאור תופעות של דברים שהתרחשו. ספרו ''הברלינאי האחרון'' שווה אף הוא סקירה, שכן מעבר לוויכוח הצודק והנכון שיש לו עם גראס – הרי שהספר עצמו מעלה אצלי כמה תמיהות וביקורות, אך גם זאת נשאיר לבמה ומקום אחר (אגב, רק היום התבשרתי שיש בעייה רצינית באוטוביוגראפיה של פסט המנוח בדברים שכתב על האיש האברמאס, ומטבע הדברים דבר זה מעסיק אותי מעט יותר). אסיים באיזה פצע פתוח שנותר בין שנינו מוויכוח אחר, כבד ומגושם משהו: שאלת הסולידריות. אתה בוודאי זוכר זאת, כאשר טענתי שבין יהודים לא מתקיימת סולידריות, אלא שיתוף פעולה אינטרסנטי למען השגת מטרה משותפת, מעין לוביאיזם כללי, נעדר כל אידיאליזם של ממש המקופל במינוח 'סולידריות'. אני חושב שהתנהגות והתנהלות מדינת ישראל למן תאריך ה-12 ליולי מראה במידה מסויימת את התמוססות הדבק החברתי המאחד שעוד איכשהו היה קיים בחברה הישראלית, כמייצגת אוטופיה יהודית פוליטית (המדינה היחידה בעולם שהיא מדינה יהודית, עם ריבונות משלה). נקודה למחשבה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הערות לסיום |
|||
|
|||
אלכס ידידי. מה שקשה לי במיוחד בתגובתך הוא ההיתפסות להכללות. אינך יכול להקיש מהאכסניה הזאת למה שאתה מכנה ''תרבות השיח הישראלי''. זוהי אכסניית Talkback שכמוה תמצא כמעט בכל בלוג דומה באינטרנט, ואין זה משנה מה שפתו. הוא מדבר שפת Talkback, או שפת הפשקווילים. נקלענו אליה רק בגלל עצלנותך הרבה. אודה היום סף הזעזוע שלי הרבה יותר גבוה. השימוש בנאציזם על מגווניו לצורכי קללות גידופים, מן הסוג הדומה למה שפתח את הפתיל הזה, מעיד רק על האומר. מכאן עד להסיק מסקנות לגבי ''השיח הישראלי''? נו, שויין! המטרוניתא הזאת, שקשה לי למצוא גם שביב של כבוד אליה ואל שכמותה, זה אכן מקומה, ותגובתי בפתיל שלה הייתה רק כלפי למי שמנסה להצילה מידי עצמה. קורה גם במשפחות הכי טובות... ועכשיו לתוכן דבריך. את ספרו של קניוק קראתי, כפי שידוע לך, רק לאחר שחזרתי מברלין. יש מי שאוהב את סגנון כתיבתו, ואני איני נמנה עליהם. אין בכך כדי להוריד מעוצמת הסיפורון המובא בו. אגב, בספר זה הוא מספר בכאב על כישלונו בויכוח הטלוויזיוני עם גראס, שגם עליו דיברנו לא מכבר. אהבתי מאד את ''תוף הפח'' וסלדתי מהצדקנות המוסרית הגראסיינית. עם זאת לא התפעלתי מגילוייו האחרונים. אפשר להתפעל מציורי פיקאסו ולהביע סלידה מהאדם פיקאסו. באותה רוח, אפשר להתפעל מדברים רבים שנוצרו במדינה הזאת ולא לאהוב את התנהלותה הפוליטית. לטעמי, אתה כורך מצה ומרור במקום להפריד בין הטעמים. נחזור לרגע לברור שהיה לנו בנושא הסולידאריות. הסכמנו בשעתו שהסולידאריות בנויה על אירועים חווייתיים מכוננים. אותם אירועים יוצרי קשר א-רציונאלי בין מי שהיה שותף לאותם אירועים. לא תיתכן סולידאריות רציונאלית משום שמקורה של הסולידאריות הוא בעולם הרגש, בעולם החוויה. פה אתה חוזר למוטו הכוללני שלך על איזו תכונה משותפת ליהודים. להזכיר רק חדשות גנטיות ''מסעירות'': לא נמצא (לפחות עד עכשיו) שום קשר גנטי, מאיזה סוג שהוא בין יהודים. רק בתחילת תגובותיך באת בטענות למי שמנסה להגדיר את יהדותו, ונמצאת חוטא בכך בעצמך. לסיכום דעתי המבולבלת (אך המבוססת) – המשפט '' שבין יהודים לא מתקיימת סולידריות, אלא שיתוף פעולה אינטרסנטי למען השגת מטרה משותפת'' הוא אוקסימורון, אפילו לשיטתך. להזכירך נשכחות, הטלתי ספק רב במה שהעלית על נס כ-''סולידאריות גרמנית'', שלדעתי אינה אלא מסוג הפרות הקדושות שמישהו מנסה להחיותן בגרמניה. סולידאריות אינה קיימת בתוך גרמניה אלא בין קבוצות גרמנים ואולי בין גרמנים שמחוץ למדינתם, ממש כפי שהיא קיימת אצל כל בני לאום מחוץ לארצם ויש להם מדינה שהם ג א י ם בה (אמריקאים או צרפתים למשל, עם ההתייגות המתאימה). ב-12 ביולי לא קרה שום דבר חוץ לאיזו פשלה צבאית שהפשיטה למפקדי הצבא את מכנסיהם. צבא העם לא השתנה כהוא זה. מפקדיו איבדו את הילתם. במקום שהסולידאריות תיקטן, היא רק גדלה. המדינה עוברת היום חוויה של סכנה קיומית אמיתית ואין מי שמתנער ממנה. הפחד החוויתי הזה די בו כדי ליצור איזה דבק כלשהו, שמקורו באותו מקור עצמו. מצטער שהארכתי בדברי. אשמח אם תתנער מעצלותך ותשיב לי במקום הראוי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הערות על מספר הערות |
|||
|
|||
* ''כיצד תסביר את ההשוואה הדי רווחת היום בין היטלר לאחמדיניג'ר?'' ** היטלר, כלומר אחמדינג'אד, נתקבע בתודעה היהודית-ישראלית כצורר המוחלט. - הרצון דומה אצל שניהם. אלא שאחמדינג'אד מגדיר את היהודים שהוא רוצה להשמיד כציונים. כי עם האחרים יש לו בעיה מול משדינות אחרות (אף שבסוף השבוע הוא הספיק לאיים על המדינות האירופאיות שיעזו לתמוך בישראל). - היכולת - עדיין לא קיימת לאיראן. * ''אובדן האידיאולגיה, הקיימת עדין בעוצמות שונות רק בימין הקיצוני'' ----- אובדן אידיאולוגיה ישנו בכל מגזרי החברה בישראל. חלק קוראים לו 'שינוי והתאמת המדיניות למציאות המשתנת'. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין לנו אלא להסכים |
|||
|
|||
השאלות שאתה מתייחס אליהן לא היו אלא שאלות רטוריות, שנועדו רק להצביע על ההכללות שנמצאו בתגובתו של אלכס ושלא הסכמתי אתן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פלד הצנוע |
|||
|
|||
''הידע העשיר שלי בנושאים המוצגים לא הפריע לחוויה העמוקה שחוויתי כאדם'' טוף. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי