|
מלחמות מסתיימות בניצחון גם כאשר חלק מהצבא של האוייב עומד על רגליו וכלי נשקו כשירים. כמו שאמרתי, עצם העובדה שחזבאללה שיגר 250 רקטות ליום גם ביום האחרון למלחמה מצביעה רק על 'אלמנט' אחד במרכיבי המלחמה. העובדה שהציבור הישראלי התמודד בגבורה ובשכל מול ההתקפות, וללא עזרה משמעותית של הממשלה, אומרת את כל הסיפור הזה.
כ-3500 רקטות (כמדומני, אינני זוכר כרגע את המספר המדוייק... יתכן והמספר הוא 4500) נפלו על צפון ישראל במשך חודש והנזק היה יחסית קטן ! ומספר ההרוגים נמוך (וכמובן שמבחינה אנושית ואישית כל הרוג הוא עולם שלם, אבל כרגע אנחנו מדברים אסטרטגיה ומי ניצח). תיסע היום בקרית שמונה, צפת, נהריה ולא תבחין בהרס שהיה. רק אם תיסע בשיירת התיירים למקומות שנפגעו תראה סימנים אחרונים של פגיעה כאשר הרוב כבר שופץ. רק בתים מעטים נהרסו עד יסוד. זה לא נקרא הפסד, כמו שבריטניה לא הפסידה ב-1941-2 בבליץ. אבל היא כן ניצחה כשכמעט השמידה את כל דרזדן. מה שחשוב פה הוא מקדם הכוח, היוזמה, והמרחק מהכרעה. לחזבאללה לא היה סיכוי בארסנל שיש לו להכריעה את ישראל, לישראל היה סיכוי (שוב, לא במובן של להשמיד את המחבל האחרון, אלא להכניע את ההנהגה ואת ממשלת לבנון). גם העובדה שישראל לא ניצלה את יכולותיה עד תום, אלא ''מרחה'' את התקיפות האוויריות, גרמו לתחושה של חוסר הכרעה, בעוד שבפועל הנזק שנוצר לחזבאללה וללבנון הם גדולים ביותר.
כאמור, יש כאן נצחון ישראלי, אבל אין כאן הכרעה ברורה ומכאן ישנם אנשים שמסתכלים על חלקי הפאזל ורואים את מה שנוח להם. |
להלן הפרוט היכן אתה טועה
