  
  
  
|
 |
|
||
  |
|||
|
|||
הרי אין סוף לאיוולת. מחבר המאמר, צבי מושקוביץ, כותב על המצב הפוליטי-מדיני בישראל בהקשר של שתי המלחמות הנוכחיות. ומהמאמר משתמעים באופן די צלול העקרונות שעל פיהם מושקוביץ מציע לישראל להתנהל בעתיד (על רקע הכשלון בהווה). קריאה מדוקדקת של מאמרו אכן מעלה שניים או שלושה עקרונות כאלה: 1. ויתור על התפיסה ההגנתית. 2. איסור על חילופי אסירים עם חיזבאללה וחמאס. 3. מלחמה מתמדת בעצימות נמוכה. 4. המנעות ממשא ומתן עם אוייבי ישראל (או אם לדייק לכוונתו של מושקוביץ, המנעות אפילו מהשאיפה למשא ומתן). 5. אהבת ארץ ישראל ושמירה על שלמות שטח ארץ ישראל ונתינת כבוד לאלה השומרים על שטחי הארץ (הדוגמא הקזחסטנית). עכשיו, העקרונות האלה באמת נשמעים כמו החלום הרטוב של סוחר נשק פקיסטני, היות ויישומם עלול להבטיח לנו עוד מאה שנים של לחימה במזרח התיכון. למעשה הפרוגרמה הזו נשמעת יותר כמו החלום בהקיץ של הש.ג. בבית נבאללה כי אפילו המחשבה על יישומה תעורר בכל מי שיש לו נגיעה לענייני ציבור חלחלה. המאמר מעורר את השאלה מה מניע את הרעיונות של מושקוביץ, היות והוא נכתב בהקשר הרחב יותר של פירות מאמצים קודמים של מושקוביץ, כפי שניתן ללמוד מהמאמרים אותם הוא מפרסם בעיתון האישי שלו בגלובל ריפורט. מושקוביץ מדבר כדבר איש ציבור על כל הנושאים הפוליטיים והחברתיים בישראל, ומושקוביץ מזכיר לקורא את החלק בביוגרפיה שלו הנוגע למלחמתו לעלות לארץ מבריה''מ. גם בתגובות שהופיעו בפורום הזה בעבר מזכיר מושקוביץ את היותו מסורב עליה. דוגמא שאולי רלוונטית למקרה מושקוביץ (על דרך האנלוגיה כמובן) הוא המקרה שאירע לאחרונה בגרמניה, שם כתב הסופר הידוע גינטר גראס לאחרונה בגילוי לב על עברו כחייל בוואפן ס.ס. - גילוי שהכה בתדהמה את עולם התרבות לא רק בגרמניה. בחברה המערבית וגם בחברות אחרות מתקיימת הציפייה שמי מבין אנשי הרוח הזוכה לשם בזכות איכות יצירותיו יכול לגבות ברמה האישית את עקרונות המוסר המונחים בתשתית היצירות. במקרה של גינטר גראס אכן נושא היצירות נוגע בהתנגדות לנאציזם וגראס עשה לעצמו שם כלוחם ללא חת נגד ההממסד השמרני בגרמניה. הציפיה שאיש רוח הכותב בענייני מוסר ודמוקרטיה אכן יהיה בעצמו דמוקרט ואיש מוסרי מתלווה כמובנת מאליה לכל דיון, וכך כאשר התברר שפרופסור ידוע לספרות נהג להכות את אשתו דרך קבע, רעש עולם הספרות הישראלי. גם למאמרו הנוכחי הצליח מושקוביץ להחדיר את רעיון התמיכה בארץ ישראל השלימה - ראה הסיפור על אהבת הקזחסטנים את שטחי ארצם הצחיחים והכבוד שהם נותנים לשומריה. והגלישה הקטנה הזו אינה מקרית. באופן דומה מושקוביץ מנצל את ההזדמנות של כתיבה במדור ה'יומן הדימוקרטי' באתרו האישי, תחת הכותרת המבטיחה 'הערות על גזענות', כדי לנסות להוכיח שיוסי ביילין גזען. ולא נכנס למבחר כתביו של מושקוביץ בנושא עקרונות הדמוקרטיה, זכויות אדם וכו'. אני ממליץ לקרוא את אוסף המאמרים באתרו. במקרה של מושקוביץ סוג החסינות שהוא חושב שמגיע לו כמחבר המאמר הנוכחי ,חסינות בפני שיבוץ קטעים נבחרים מהסרט של חייו בדיונים שהוא בוחר לנהל בנושאים הקשורים קשר ישיר לאופן התנהלותו בחברה בה הוא חי, - לחסינות מסוג זה אינו יכול לטעון. גם מפני שבעצמו פתח את הדלת הזו, גם מפני שפירסם את סיפורי חייו באינטרנט, ובייחוד מפני שהפרסום שיזם בשעתו נועד להוכיח שנעשה לו, למושקוביץ עוול - תפיסת עצמו כקורבן המעשה, ושימוש באירוע כאמצעי נוסף לקידום מטרה פוליטית. ה'כתר' שקשרתי לראשו של מושקוביץ היה מלכתחילה 'כתר' הגזענות, והצביעות, וזאת משום שבכל שקרה אותו באירוע בבית סאחור לא התייחס כלל לעובדה שהרג נער פלסטיני שישב בבית באותה עת. מושקוביץ המשיך להכחיש כל אחריות, ולחלופין האשים את העדים ואת אלה שאספו את העדויות ('בצלם') בשקר. מושקוביץ כמובן אינו מזכיר את התפקיד שהיה להרשעתו בבית משפט ל'בצלם' במאמרים ובתגובות לאין ספור בהן הוא שופך קיתונות של בוז ודיבה על 'בצלם' ואנשיו. וכך כמעט בכל דיון שמושקוביץ נוגע בו (והוא זה בוחר את הנושאים)הוא נוגע באספקט זה או אחר של חייו בשטחים. הבחירות הן שלו, אנחנו רק המאזינים. עובדת היותו של מושקוביץ תושב תקוע בגדה מעגנת את טיעוניו החברתיים-פוליטיים-מדינייים, בין אם בנושא איסטראטגי או טקטי (מדיניות הממשלה או עקירת עצי זית), בהקשר הפוליטי הטעון כל כך של ההתנחלויות בגדה. ולראייה מאמריו של מושקוביץ גם באתר זה בנושאים כגון עקירת עצי זית פלסטינים, הגבלות תנועה לפלסטינים בגדה, ועוד. המכנה המשותף לטיעונים שמושקוביץ מביא בכל המאמרים האלה הוא שאין להאשים את המתנחלים או את ממשלת ישראל במה שקורה בגדה. ומושקוביץ ופרקשא ידידו עוד מוסיפים מכה על חבורה כאשר הם מנסים לטעון שלעקירות העצים אחראים כנראה הפלסטינים עצמם, ושבעצם התנועה בגדה אינה מוגבלת כלל (ראה מאמרו של מושקוביץ על הגבלות תנועה בשטחים). המאמר הנוכחי לכאורה שובר את הדפוס, אך לא כן היא, כי בקריאה מדוקדקת אנו מגלים שהעקרונות המובאים בו מוליכים את הקורא למסקנה שתכנית ההתנתקות או לחילופין משא ומתן עם הפלסטינים יובילו את ישראל להתאבדות. וכך גם מאמר זה מצטרף לאסופת המאמרים שמטרתם להגן על הבית של מושקוביץ, ומכאן החשיבות שיש בחשיפת הקשר המתקיים בין עובדות חייו של המחבר ומאמריו. נוצר בכתיבה של מושקוביץ דגם די ברור של נסיונות חוזרים ונשנים לתאר באופן מדעי או מלומד מציאויות שיקריות לחלוטין. איש מאנשי הצבא המשרתים בשטחים לא ינסה אפילו להכחיש שהפלסטינים בגדה נתונים להגבלות תנועה חמורות. גם המושל הצבאי של איזור שכם לא ינסה להכחיש שמספר עצי הזית שנעקרו על ידי המתנחלים מגיע לאלפים רבים. על רקע הדגם הזה, והציפיות שהוא מעורר בכל פעם שמושקוביץ מפרסם מאמר, זה רק מובן שברגע שגם במאמר ה'איסטראטגי' הנוכחי אחד העקרונות שמושקוביץ מונה כחיונייים לשלומה העתידי של ישראל הוא התמיכה והעידוד של אלה המיישבים את חלקי ארץ ישראל הצחיחה (סליחה, קזאחסטן) - והדגש הוא על כל שטחי הארץ, - מיד קופץ ההקשר המוכר כל כך של מצבו ההתיישבותי של המחבר עצמו, והאיום המוחשי שהמשך כיוון המהלכים המדיניים העכשויים מהווה על הבית שלו ממש. המחבר טוען טענות המנוסחות כעקרונות איסטראטגיים, ומובאות בהקשר של מדיניות עתידית, אך המכנה המשותף להן הוא ההמנעות אפילו מהשאיפה להגיע למשא ומתן עם אוייבי ישראל, והצפי למצב לוחמה מתמשך שימנע למעשה לא רק את התחלתם של דיונים בכיוון למשא ומתן אפשרי, אלא ימנע גם את מימוש התכנית המאיימת לקחת ממושקוביץ את ביתו ממש - תכנית ההתכנסות של אולמרט. זה גם מאפשר להבין את הביקורת החריפה כל-כך המוטחת בעיתוי הנוכחי על מדיניות הממשלה. אפשר רק לנחש שה'מתג' שקפץ במוחו של מושקוביץ או הפיוז שנשרף היה מחובר לנושא ההתכנסות כפי שאולמרט הציגו מחדש לפני עשרה ימים בעיצומה של הלחימה בשתי חזיתות. האיזכור הזה יעלה לאולמרט בכיסאו, - ומביקורת של ימין שאינו מרוצה מכך שלא סיימנו את המלחמה עם לבנון מחוקה עד עפר, הגענו תוך מספר ימים לביקורת ארסית מהימין על הממשלה הנוכחית, ביקורת שמטרתה אינה חיזוק ממשלה שעדיין נאמנה לדרך הצבאית, לדרך של אין משא ומתן, אלא ביקורת שמטרתה הפלת הממשלה הזו בכל מחיר - כי המחיר האמיתי של המשך קיומה: ההתכנסות תוך זמן קצר. הנושא בכל זה, למרות איך שזה נראה, אינו מושקוביץ האיש, אלא מסע התעמולה והדיסאינפורמציה במיטב המסורת הסובייטית, שמושקוביץ מנסה להוביל, - מסע שמטרותיו מתחילות להסתמן יותר בבירור רק בעקבות ניתוחים כגון זה שבכאן. ונראה שמסע זה תחילתו באותו האירוע האומלל בבית סאחור - שם אפשר למצוא אולי את תחילת הפלונטר. והערה על האמת וגילויה: בדיון הנוכחי במאמר של מושקוביץ קורה מה שהוא בעצם מייחל לו - כל 'סיבוב' נוסף של ביקורת וניתוח של המאמר מגלה רובד נוסף - הפשלה לאחור של קליפה נוספת של הבצל - ותובנות חדשות לגבי הסתירה הפנימית של המחקר של מושקוביץ. לכל אחד יש מה להסתיר אך רובנו לא מתרוצצים בין הפורומים השונים בנסיון לעשות נפשות לרעיונות אותם אין לנו כוונה לממש בעצמנו,ולכן השקרים הקטנים שלנו אינם נחשפים בפומבי כאשר בבדיקה קלה ניתן לגלות שלמעשה האופן בו אנו מתנהלים בחיינו עומד בסתירה לכל העקרונות עליהם אנו מדברים ברמה. אינני מתיימר לשפוט את מושקוביץ האדם, אני רק רואה מחובתי להצביע על הסתירה הקשה הקיימת בין מעשיו כאדם - הבחירה שעשה לחיות על אדמות פלסטיניות בתקוע - לבין הטפתו למימוש עקרונות דמוקרטיים והגנתו על זכויות האדם. מי שרואה בפלסטינים תושבים מגזע נחות שניתן לדחוק את רגליהם מאדמתם בכוח הזרוע ובניגוד לכל משפט, מי שכך חי את חייו אינו ראוי שנתייחס אל מחקריו בנושא הדמוקרטיה ברצינות. את הזכות הזו יש להרוויח, וביושר. ואם נצרף לעצם הסתירה הפנימית הזו את מסע הדיסאינפורמציה המכוון של מושקוביץ - עדות לפעולה שיקרית מכוונת ומודעת, הרי כדאי שננקה ידינו ממנו ומכתיבתו. אילו הייתי מאמין לרגע שהמאמר מביא תזה שנוצרה באופן ענייני, ומשקפת עמדה שנוצרה בתהליך מובנה של חקירה, הייתי ודאי נמנע מביקורת מסוג זה אלא מתייחס רק לתוכן המאמר. אך במקרה הזה אני משוכנע שלפנינו מאמר שתחילתו במסקנה וסופו בהעמדת פנים של חקירה, כאשר המטרה-מסקנה אותה נועד המאמר לסבר מצטרפת בטבעיות רבה לשורה של מטרות דומות שסומנו על ידי מושקוביץ בעבר, והמאמרים התואמים שייצר בעבורן. לא תיארתי לעצמי שאמצע דברים נוספים חדשים במאמר, ואני יכול רק להודות למושקוביץ על שעורר אותי במחמאותיו לעיין שוב במאמר. ואכן בקריאה רביעית או חמישית זו נתגלה לי הנושא המרכזי של המאמר - החוט שמקשר את כל הנושאים השונים שמניתי בשתי התגובות הקודמות: מושקוביץ החליט בעקבות נאום ההתכנסות האחרון של אולמרט, בעיצומה של המלחמה, לצאת למלחמה בתוך המלחמה - מלחמת היהודים בהתכנסות. אולי אני חצי אידיוט אבל נדרשתי לקרוא את המאמר של מושקוביץ מספר פעמים כדי להבין שהמאמר מכוון ליצירת דעת קהל נגד ההתכנסות הממשמשת ובאה לפי אולמרט. המאמר מסווה כוונה זו בהצלחה יחסית בהיותו מתאים לקטגוריה של מאמרי הביקורת הרבים על תיפקוד הממשלה בעת המלחמה. וכאמור המכנה המשותף של כל סעיפי המאמר היא ההתרחקות ממשא ומתן בכל צורה שהיא עם אוייבינו, בין אם משא ומתן על חילופי אסירים או משא ומתן להסכם שלום. המתכונת ההרסנית של היעדר משא ומתן, משולב במצב לוחמה מתמיד בעצימות נמוכה, בתוספת מקסימליזם טריטוריאלי והתערבות צבאית לשינוי משטרים בארצות שכנות - מתכונת קטלנית זו מטרה אחת בלבד יש לה - השמירה על הבית, במקרה הזה, הבית של מושקוביץ. הבעיה היא כמובן שיישום העקרונות הנ''ל יביא לקריסת ישראל, וגם הבית של מושקוביץ אז לא ישאר על תילו. לכן בסיכום, גם את מטרותיו הסמויות של המחבר אין המאמר משרת כהלכה. אך כפי שניסיתי להראות קודם יש קשר הדוק בין נסיבות חייו של המחבר והפתרונות שהוא מציע לממשלת ישראל גם במאמר הזה, ולכן טענתו שאין קשר בין סיפור בית סאחור לנושא המאמר פשוט אינה נכונה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אתה לא בטוח שקוראים לך סיון? |
|||
|
|||
תראה קראתי חלק ממה שכתבת והפסקתי באמצע משום שאין לך בסיס על כל הטענות שלך ממש כך. העובדה היום היא שהערבים לא רוצים שלום אמת עם היהודים בעיקר עם אלו שבאו מארופה אבל אתה בשלך משום מה חוזר על הידברות עם השכנים שלנו ואתה רואה שהם אינם קוראים לשלום אז מה הבעיה שלך? ברוך השם אתה מיעוט של המיעוט וזה מראה עד כמה אתה מרוחק מאיתנו היהודים. יש פה לינק על החברים שלך: ''מנהיג איראן, מחמוד אחמדינג'אד, הוא בעל תפיסה שיעית קיצונית הגורסת כי יש לזרז את ביאתו של המהדי, המשיח המוסלמי באמצעות יצירת כאוס ברחבי העולם. הכנת התנאים לכך כבר החלה בשורה של התקפות של החמאס בעזה ושל החיזבאללה בלבנון, ארגונים המקבלים תמיכה כספית, נשק והדרכה מגורמי משמרות המהפכה האיראניים, המאיימים לדרדר את האזור למלחמה כוללת.'' | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי