|
בועז מושקוביץ הוא הדוגמא הקלאסית של מתנחל גזען עם קבלות (יש נגדו פסק דין על הרג נער פלסטיני בבית סאחור). הכתיבה ה'מחקרית' כביכול משמשת אותו כקרדום לחפור בו - כאמצעי לקדם את האינטרסים האישיים שלו ושל קבוצת התושבים הישראלים בשטחים שימיהם ספורים לכל הדיעות, אך נוכחותם שם מעקבת פתרון, ביחוד כשהם זוכים לתמיכה של מתנגדי הסכם, כגון פרקש. זו מלחמת מאסף שלעיתים מצליחה לגייס אוהדים בורים כגון 'מהנדס אזרחי' שהוא בכלל דתי, ושאר מרעין בישין המתפללים לפסלוניהם של רחבעם זאבי וכהנא.
העניין האישי-ביוגרפי עולה תמיד שוב בהקשר של הפרסומים של מושקוביץ כי נושאי הכתיבה שלו נוגעים תמיד באופן ישיר או עקיף בסכסוך הישראלי-פלסטיני, מתוך מגמה לשכנע את הקורא שאין עם מי לדבר, שאין תוחלת למשא ומתן מדיני, - ועכשיו במאמר הנוכחי החבירה הצפוייה ל'חזון' של האטד מוושינגטון - חזון הלוחמה המתמדת או כלשונו של המחבר, מלחמת עולם רביעית. העובדות הביוגרפיות של חיי מושקוביץ חשובות כדי להבין שהמאמר אינו מביא תזה שהיא תוצאה של חקירה לפי אמות מידה מקובלות (או אפילו אמות מידה עיתונאיות) אלא אוסף של עובדות שהקשר ביניהן לא תמיד מובן גם לכותב, כאשר מסקנת ה'מחקר' כבר נקבעה לפני שהחקירה החלה ולפני שהמילה הראשונה נכתבה. מושקוביץ מצטרף בכך לשורה ה'מפוארת' של ה'פרופסורים' למען מלחמה.
מושקוביץ נכנס מיד למגננה הילדותית שלו בנוסח, 'אמרו עלי שאני אדם רע', וכו', וזה קצת מביך, בגלל שמהחיבור בין מעשיו של מושקוביץ לבין מה שהוא כותב אכן מתבקשת המסקנה שמדובר באדם לא חיובי בכלל. ולכן החשש של מושקוביץ בעניין הזה אולי מוצדק. ואולי במקום לפרסם מאמרים פסבדו-מדעיים ייטב לו ולקהל קוראיו אם יכתוב מאירועי חייו האמיתיים ולא ינסה להצדיק באמצעות כתיבה כאילו מובנית ומחקרית את אירועי חייו, ולגרור את כולנו לתקוע. כבר היינו שם.
פרקש ידידו של מושקוביץ בא לעזרתו כמובן, הצמד-חמד. הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? יש לשניים מכנה משותף די ברור: ארץ ישראל ניתנה לנו והיא כולה שלנו. אם נצרף לאקסיומה הזו ארוגנטיות במנה גדושה, רגשות נחיתות והערצת הכוח, אנו מקבלים צמד-חמד שמסוכן לכל מי שמקווה אי פעם לחיי שלום באיזור שלנו. וה'תכנית' של 'צמד הווי מלחמת-עולם רביעית' מסוכנת לא רק ברמה האיסטראטגית (כאילו שיש בידם לבצע משהו במציאות) אלא ברמה המיידית של חינוך והסברה (או בשפתם, תעמולה), היות והם מייצגים בתמימות דעים מושלמת את החיבור של התפיסה האנטי-דמוקרטית הנואלת של בוש עם הגזענות היהודית של מושקוביץ עם הערצת הכוח לשמו של פרקש, והיעדר כל שמץ או זכר לשיקולי מוסר בכל המערכת המפלצתית הזו.
כל מה שצריך לעשות כדי להשתכנע שאין עתיד למה שמושקוביץ כותב-מנבא-מייחל ל... וכדי להבין שמה שהוא ופרקש מציעים לנו זו מלחמה מתמדת בגירסה של עיראק - כל מה שעל הקורא לעשות זה לעקוב אחר האופן המופרז והגס שבו השניים מגיבים על כל מילת ביקורת, או אפילו על כל דיעה שונה משלהם. הם מייחלים לחיסולו הפיזי לא רק של כל אוייב, אלא לחיסולו של כל מי שדעתו שונה. לכן מתחיל להיות ברור מדוע גם למושקוביץ וגם לפרקש יש פטיש של בולשביזם, קומוניזם, - בקיצור יש להם בעיה או פסינציה עם שיטת המשטר הסובייטי. מצד אחד מושקוביץ שונא את הקומוניסטים הרוסים אך מצד שני הוא מעריץ כוח (כדוגמת הכוח של המשטר הטוטליטרי הרוסי) - היהודי הגלותי שבכוח רוצה להפוך לבעל עוצמה, וזה גם המקרה האומלל של פרקש - הוא מחפש את הפתרון לסכסוך במזרח התיכון במערכים של כוח צבאי, מערכים שכדי לקיימם לאורך זמן יש להעלות את רמת השימוש בכוח בכל פעם למדרגה חדשה. אז מה שצפוי לנו מבוש, מושקוביץ ופרקש זו מלחמה מתמדת המתעצמת יותר ויותר מעצם הגדרתה כפתרון האולטימטיבי לכל בעיה.
לכן, כשקוראים את מושקוביץ ואת פרקש אפשר לראות שמה שהם מציעים כרגע כפתרון למצב הקשה שישראל נמצאת בו היא הסלמה חריפה של הפעולה הצבאית, על ידי התרת כל מה שהם רואים כ'מחסומים' המגבילים את צה''ל, - הווה אומר: הפעלת חיל האוויר להפצצות ללא הבחנה על אזרחים - הרס שיטתי, על תושביהם, של כל כפר או רובע עיר ממנו נורות קטיושות, או בקיצור טבח המוני בשרידי האוכלוסיה הלבנונית שעדיין נאחזים בבתיהם בין בכפר או בעיר. ובחזית הפלסטינית גירוש המוני. אני בטוח שמושקוביץ חולם בלילות על חיסול וגירוש הפלסטינים שעל אדמתם הוא יושב ואשר על ידם הוא מרגיש מאויים. ואני משוכנע שהחלום בהקיץ החביב על פרקש הוא התמונה של ביירות דמויית דרזדן לאחר הפצצת כוחות בנות-הברית (זה כבר מתחיל להיראות כך גם בלי עזרתו של פרקש), וגם דמשק וטהרן כמובן. שניהם בטח גם חושבים לעיתים בסתר כמה היה יכול להיות נפלא אילו ידידיהם היו בשלטון בישראל (זה גם כבר מתקרב למציאות) ופרקש ומושקוביץ היו יכולים לנצח על הכנסתם לכלא של אנשי השמאל השקרנים. והיות ולשקר זו עדיין לא עבירה נגד המדינה, יעזרו הצמד-חמד לשב''כ בניסוח כתבי האישום הפיקטיביים.
קל לשכוח לפעמים שדיעות והתנהגות מהסוג שמושקוביץ ופרקש מדגימים באתר שוב ושוב הם בדיוק הדברים המובילים, גם במדינות דמוקרטיות, להתקרנפות ולשלטון טוטליטרי. קל לשכוח את המחיר שמשטרים יותר יציבים מהמשטר הישראלי שילמו כאשר לא הפנו תשומת לב להתדרדרות מהסוג שמושקוביץ ופרקש מייצגים. זה כבר לא הרוויזיוניזם הוותיק - אנשי שתי גדות לירדן - שהתנגח בשמאל הבן-גוריוני, זה כבר לא בגין, שעשה לבסוף שלום עם מצרים, - זה דור חדש-ישן (תבשיל שהקדיח) של גזענים חסרי מעצורים המייללים על 'גירוש יהודים' שחברו לזן ישראלי של קונפורמיזם-פשיסטי כדוגמת פרקש, שכל מעייניהם כיום בחסימת כל דרך העשוייה להוביל למשא ומתן מדיני לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולסיום הכיבוש. |
