|
|
|||
המאמר של בר-נרניה אולי 'משוקע' כלשונו של פרקשתא, אך ''איכותי''? אני חושב שהמאמר אינו איכותי בלשון המעטה, ובקשר ל'משוקעות' שלו גם זה בספק היות והציטוט מדבריו של תום פרידמן נראה בעקבות עדותו של דוד סיוון כשגוי ומגמתי. אם הייתי פועל ומסיק מסקנות לפי השיטה הפרקשתית-בר-נרנית הייתי מכנה את את פרקשתא שקרן (לפי שיטתו, וגם את בר-נרניה), היות וגם אחרי שמתברר שהמאמר לא מדעי, ומגמתי, הוא טורח לקלס ולשבח במה שנראה כמסע מזורז להצלת חבר שמצא עצמו אולי 'משוקע' יותר מדי. זה שהנושא עשיר וחיוני עדיין לא מהווה צידוק לכתיבה מגמתית ופרוגרמטית. פרקשתא טוען ששמאלנים 'קומוניסטים' המבקרים את יחסה של ישראל לפלסטינים הם שקרנים בני שקרנים. כנראה שאלכס זלל וסבא יותר מדי מהסטייקים של בר-נרניה, כי זה כל כך בנאלי להאשים את זה המבקר מעשיו של אחר בשקר ושקרנות. הביקורת מתמיד היא בגדר פרשנות, והיא בדרך כלל ביקורת על מעשיו של אדם, - ולעיתים קרובות ביקורת מצטמצמת ב'איך' המעשה נעשה יותר מאשר ב'מה' נעשה (כמו במקרה של ביקורת אמנות), לכן קצת מצחיק לקרוא למבקר 'שקרן' היות והאמת או השקר בדרך כלל לא כל כך רלוונטיים למעשה הביקורת. רק חלק מהביקורת מופנה לתשתית עובדתית כלשהי - ולכן כאשר לדוגמא מאשימים מישהו על שנהג בגסות רוח, אין זה מקובל (וגם חסר משמעות) להגיב בהאשמת המבקר באמירת דבר שקר. גם כאשר זה שהואשם בהיות גס רוח עונה בהכחשה: 'לא נהגתי בגסות', אין הוא טוען שמבקרו שיקר, אלא הוא ינסה קרוב לוודאי להראות לנוכחים שגסות רוח לא היתה במעשיו, או שלא כיוון לכך, ושהמבקר טעה (אך לא יאשימו בשקר). ילדים קטנים עושים את הטעות הלשונית הזו מהיעדר נסיון מספיק בשימוש בשפה: אנו אומרים לילד לפעמים 'תפסיק להפריע', והילד עונה 'לא נכון, אתה שקרן' - כי ההגיון האינפנטילי בוחר לעשות שימוש בצורת השלילה שענינה שלילת עובדות ומעשים כדי להכחיש את מציאותו של אופן פעולה מסוים, לא של הפעולה עצמה. כאשר מופנית ביקורת כלפי ישראל על יחסה לפלסטינים, הנושא הוא לא בהכרח עובדת הכיבוש כשלעצמה, אלא האופן שבו ישראל מתנהלת ככוח השולט בשטחים. ובמקרים רבים מתמקדת הביקורת כלפי ישראל באידיאולוגיה שהיא נחלתו של מיעוט בישראל של היום - הרעיון של ארץ ישראל השלמה והזכות התנכי''ת על כל ארץ ישראל (והציווי המתלווה של הכחדת כל היושב בארץ שאינו יהודי) - או כפי שזה מוכר לנו בפורום בגירסת הכורסה של פרקשת והקלאפטעס. הסיבה שהביקורת מופנית כלפי הציבור התומך ברעיון ארץ ישראל השלמה היא שזה הציבור שמהווה מחסום לכל יוזמה לשלום בשנים האחרונות. וזה גם הציבור מתוכו יוצאים אנשי המחתרת היהודית הרצחנית, פרקשתא שחושב שרק הדם של ילדים יהודיים הוא אדום, ובר-נרניה שמגייס את ההסטוריה הארוכה של האנטישמיות בנסיון להוכיח שיש אנטישמיות (?) או לחילופין בנסיון ל'גייס' איש באמת נבון כתום פרידמן לשורות צוררי ישראל. אירועי הימים האחרונים עוזרים להטיל ספק בשפיותו של העם היושב בציון: -- אולמרט הצהיר בעקבות התקיפה הפלסטינית בעזה, שלא יהיו חילופי שבויים היות ואין לשאת ולתת עם טרוריסטים (האירוע כמובן לא היה בגדר פעולת טרור). -- ישראל יצאה למלחמת עזה כדי לשחרר את החייל (ואם היו עושים חילופי אסירים היציאה לפעולה הצבאית היתה נמנעת, כי הסכם חילופי האסירים היה מביא גם להפסקת ירי הקסאמים). -- בשל סירוב ישראל לשאת ולתת עם הפלסטינים הצטרפו החיזבאללה להפקה והבטיחו לפלסטינים עזרה בשחרור האסירים. -- החיזבאללה קיימו את הבטחתם, ואולמרט בתגובה הודיע שזו מלחמה בין מדינות (שתי הפעולות, כמובן, בעזה ובגבול לבנון היו כמעט זהות - פעולות צבא נגד צבא), כעילה להתקפה רבתי על לבנון. -- מבחינת הפסיכולוגיה הישראלית התגובות בשני המקרים רציונאליות לחלוטין. זה שראש הממשלה אומר דבר והיפוכו כמעט באותן הנסיבות אפילו לא נרשם בתודעת הציבור. זה שהסתירה הזו היא סימפטום של היעדר מחשבה מדינית מקיפה יותר שבא לידי ביטוי בהתווית תכנית הפעולה המדינית-צבאית של ישראל - היציאה, תוך שבועיים לשתי מלחמות ביבשה בים ובאוויר - זה לא רק שלא מפריע לאיש, אלא אפילו לא נרשם בתודעה. מה נותר לעשות? להתפלל לחיי החיילים והתושבים, ולקרוא לילד בשמו: פרקש! - לא, תעזבו, אני סתם צוחק: - הנבל היורד לחיינו הוא לא אדם זה או אחר, אלא השקר. לא דווקא השקר שפרקשת קושר לשמו של כל מי שחושב שיש יותר מילים בלכסיקון מאשר המילה ''אני'', אלא השקר החבוי בשפת המונחים שאימצנו לנו בשנים ארוכות של הכחשת עוולות הכיבוש, החל ב'שחרור אדמות ארץ ישראל והמקומות הקדושים', וכלה ב'מחבלים' ו'חיסול הטרור'. האם ניתן בכלל עוד לקיים דיונים פומביים בנושאים המדיניים בשפה שיש לה משמעות? אצל בר-נרניה הדיון באנטישמיות מידרדר לדיון מלומד כביכול ב'אנטישמיות' של תום פרידמן. אצל רוני קליין הדיון בנושא הפלסטיני מידרדר לשפת ה'טרור הפלסטיני' לפני שהוא אפילו התחיל. אצל פרקשת השפה צלולה יחסית כל זמן שהוא מתמקד באיסוף מידע אנציקלופדי ובאיכסונו, אבל אז הוא מכניס את העגלה להילוך סרק בעליה ומתחיל לתקוף את כל 'עוכרי ישראל' שלא מתים על הסטייקים של בר-נרניה. פרקשת מאמין כנראה באמת שכל השמאל הישראלי וכל מי שמבקרים את פעולות ישראל בשטחים הם שונאי ישראל המחכים בכליון עיניים להשמדתה. החלק שחסר במשוואה הזו הפקרשתאית (כולנו מקווים שזה לא בורג שחסר) היא ההסטוריה המתועדת היטב של התרומה וההקרבה למדינה של אנשי שמאל ומרכז (רובם ככולם שאינם שותפים לחזון הארץ השלימה אך מסוכסכת לעד). מתוך דבריו של אדם ניתן אולי ל'שחזר' את המקום ממנו הוא מדבר - את הסביבה התרבותית שעיצבה אותו, וככל שאני מקשיב יותר לפרקש א. מתחיל להצטייר אדם שסביבתו יהודית, אך באופן לא מוסבר מנותקת, גלותית כמעט - מנותקת מהמרקם המיידי של החיים בישראל החילונית (ובייחוד מהסביבה הפוליטית החילונית שלפני 1967). גם את המציאות הצבאית וגם את המציאות של השמאל החילוני הישראלי פרקש נוטה לתאר ממרחק שאינו אופייני למי שגדל במערכת החינוך הממלכתית. אין רע בחינוך הדתי, נהפוך הוא. הבעיה מתחילה עם תפיסת המציאות הממלכתית הישראלית, שהיא ברובה חילונית, על ידי הנוער הגדל ומתחנך בעולם הממודר כל כך של החינוך הדתי. העולם החילוני, ובעיקר השמאל עלולים להיראות לנער הדתי כעולם פורע חוק, עולם של נבזות וזילות, אך גם עולם של פיתויים אסורים. מה שמנוע מהנער הדתי במקרים רבים זו התחושה של השתתפות מלאה בעולם הפוליטי בישראל - עולם הבנוי על המודל החילוני-דמוקרטי. לעיתים נדמה שאמת המידה של פרקש לאנושיותו של אדם זה או אחר היא עובדת היותו יהודי. וכל מי שמבקר את מעשי ממשלת ישראל, גם אם הוא לכאורה יהודי, משהו לא בסדר איתו. זו תפיסה שאופיינית למי שבא מתוך מערכת חינוך שמצד אחד עשירה בתכנים יהודיים אך מצד שני מבוססת עדיין על בניית חומות לחסימת העולם החילוני והשפעתו. במילים אחרות, פרקשתא מתנהג כמי שגדל בגיטו. והגיע הזמן שיפסיק לקרוא לכל מי שחשוד עליו כשמאלני - 'שקרן'. כי כפי שראינו, השקר שוכן במחוזות אחרים. דרך אגב, 'שגעת האמונה הקומוניסטית' דווקא נשמע מעניין. | |||
_new_ |
אתה צריך להפריד | |||
|
|||
זה נכון שמתוך דבריו של אדם ניתן לשחזר את המקום ממנו הוא מדבר. אבל זה נכון גם לגביך ולגבי כל אחד. הביקורת שלי על דבריו של בר-ניר אינה קשורה לאיכות הכתיבה אלא לחלק מהתוכן. לכן טוב תעשה אם תתייחס למאמר כאשר אתה מפריד את המקום ממנו אתה בא. אצלך לעיתים קרובות זה מפריע לך לזהות מהו נושא המאמר. | |||
_new_ |
תעזוב אותו. הוא השתגע. פגעתי בול בשקרן הזה | |||
|
|||
והוא פשוט משתולל ומשתלהב. | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |