|
אני שומע כרגע, בוקר פסח, שירים ישראלים יפים משנות 70-72, לפני השבר הסורי-אפריקני, מלחמת יום כיפור, כאשר הכל אבד, וישראל לא התאוששה מאז. שירי אומה בוטחת, מלאים רוח צעירה, אומה בגבולות רחבים ובתקוות חדשות המסתכלת לעתיד. התבוסה ביום כיפור והכיווץ המרחבי, יצרו הצרה של הקיום הישראלי. לדעתי, כל תופעות הסאוב מקורן בכך שמסתמן גבול על צמיחה וכאשר חלה התכווצות. אכן, הימין ברובו הפך היסטרי, והשמאל - צדקתני ופנאטי, כשבשוליו רווחת הפנטזיה תוך הסתממות מנטלית. גם בפורום ניתן לראות זאת, למעט ד''ר בר ניר, החי בארה''ב, שם הימין שפוי ובמעמד מכובד, ולכן זורקים לבר ניר בפורום זה פרובוקציות על מנת להוציאו מגדרו. כאשר איש ימין היסטרי מצטייר כמכובד, אז זה המקרה של איש כאליצור סגל, כשהמחיר הוא הפיכת דבריו לרדודים, שמנוניים, ונעדרי ערך אינפורמטיבי כלשהו. יתכן שאולמרט הוא התקווה האחרונה לשוב לישראל של 1972 במחיר נסיגה מדודה ומאורגנת, תוך הערכות מחדש. התקווה האחרונה לישראל רציונלית, העושה בחוכמה את צעדיה. שנים ניסיתי להציע אמנם ימין נאור, בדיוק במילים שלך כאן, ללא קטיעת ציטוטים והפצת דיסאינפורמציה, ללא מגמה היסטרית, וכד'. במדה ודברי הישפיעו, הרי זה לא בכך שאנשי ימין היסטריים השתפרו (לכל היותר הם הישאילו את הרטוריקה הליברלית שלי, כמו אליצור, אך מהשפה ולחוץ, כמצג עצמי חסר גיבוי כלשהו, אך מבלי להשתנות) אלא דווקא בכוון של פרישת אנשי ימין כמו ליבני, אולמרט, הנגבי, ויצירת קדימה.
לפני שבועיים למשל כתבתי את הדברים הבאים של ביקורת ההיסטריה בחשיבה הימנית הנוכחית, ב-NFC: צמחה כאן ''ביקורת'' המטיחה משפטים מהממים מסוג ''הציבור לא מוזמן לארוחה כי הוא בתפריט'' כתחליף לחשיבה רגועה הניסמכת על עובדות ועובדות בלבד. וכך, מערכת המשפט במדינה הפכה ל''קליקה שמאלית'' ושאר מנטרות שחוזרים עליהם שוב ושוב מצד קהל מעריץ שהתלכד כאן. התזת משפטים ''מבריקים'' אומנם מהממת את הקשב, אך זהו סממן היסטרי של אמירות מוקצנות, מעין הסחפות אחרי אופן כוללני וגורף של מילים ושוב מילים, כתחליף להבנה וראייה צלולה. לא עוד, אלא שהסחפות לצורת חשיבה מילולית זאת (האם המזרח והמלל הגורף, המילים כתחליף לעשייה -היגיע אלינו בגדול?), קריסת היכולת האנושית לחשוב במושגים המסתמכים על עובדות במציאות, קריסת יכולת אנושית מרכזית זאת למילים ומנטרות ריקות וכוללניות, מוציא את הציבור הנוקט בהם, רבים מהם אנשים חרוצים והגונים הממורמרים בדין על תופעות קשות בחברתנו, מוציא אותם במו ידיהם, מעדת האנשים השקולים. ומציגם כאנשים לא רציניים. מה רע בחשיבה ביקורתית אפקטיבית של ציבור בוגר, כדוגמת זה שבאנגלייה ושוודיה, ציבור שהיצליח במו ביקורתו להפוך את מדינתו למדינה מתוקנת באמת? וכך, ציבור הצווחנים בעלי המנטרות הגורפות שטופחו כאן, משחקים במו ידיהם לניטרולם שלהם, אולי בשרות אינטרסים זמניים של גורמים הגמוניים, שמעוניינים כנראה שביקורת כלפיהם תראה כמוקצנת וצווחנית, לא רצינית. וכך גם, ביקורת הדמי הצווחנית מצד ציבור המעריצים, ולחילופין ה''ביקורת'' הזעירה בעלת בסיס העובדות הממשי - כדוגמת פעולת מר יצחק ואחרים, שהיא הציר העובדתי המרכזי של ביקורת הדמי והמנטרות הצווחניות מצד הקהל המעריץ - חשיפת שחיתויות קטנטנות בפוליטיקה וכד' שכמוהם קיימות בכל מדינה ומקום בתבל (למשל, בגרמנייה נאשם הקנצלר קוהל בשוחד בחירות וכך באיטליה, אנגלייה וכד'), ביקורת הדמי הצווחנית הנישענת על ביקורת עובדתית ממשית אך זעירה וחסרת חשיבות כלשהי - שניהם מונעות ביקורת אמיתית ומסיחים את שימת הלב מהבעיות הממשיות, התשתיתיות והבסיסיות, בהם מעורב הון עתק ופשע ממשי וכואב.
זאת הגם שהביקורת מהסוג השני, הממשי אך הזעיר, עשוייה מטבע הדברים לזכות לכותרות שמנות (שהרי מה בולט וזועק לכותרת יותר מאיש ציבור הנתפס בשחיתות), ולעיתים, כשאין כותרות כאלה בניגוד לציפיות, צועקים חמס. |
הויתור על ההיסטריה. אתה צודק
