|
הערה ראשונה: אולמרט עצמו עדיין לא התבטא בפומבי. עד עכשיו קראתי בעיתונים על ''אישים'' במיפלגת ''קדימה'', והיום (2 לאפריל) כבר קראתי את הדברים בשמו של רמון, שכולם מטיפים לפרץ איך ומה עליו לעשות, ושהוא יכול ''לשכוח'' מתפקיד שר האוצר. הרושם שלי הוא שצוות הפירסומאים המנהל את ''קדימה'', שכח להסביר לרמון ולאחרים בצמרת המיפלגה, שאם פרץ לא יהיה בממשלה גם הם לא יהיו בה מהטעם הפשוט שלא תהיה ממשלה. על הנייר קל מאוד לארגן קואליציה של כ 90 חברי כנסת (זה מה שראיתי בדברים שיוחסו לרמון), אבל בפועל בלי העבודה (אז זה כבר יהיה רק בסביבות 70, ועוד פחות מזה אם נוציא מהחשבון את המיפלגות הערביות), זה יהיה צרוף של רסיסי מיפלגות שספק אם כולן מוכנות לשבת עם כולן (''מרץ'' עם ליברמן? ''מרץ'' עם ש''ס?), ומה שיותר חשוב הנסיגה החד צדדית (או ההתכנסות, או ההתקבצות, או ההיתגבשות, או ההיצטמקות או כל שם אחר שתתנו לזה) איננה עדיפות מס' 1 של כל אחת מהמועמדות האפשריות. נכון שמיפלגה כמו ש''ס אפשר תמיד לקנות - השאלה היא רק המחיר - אבל כפי שראינו בתקופת ברק, יש מחיר שאפילו ''מרץ'' לא היתה מוכנה לשלם. מי שהוא מאמין שהפעם זה יהיה שונה?
הערה שניה: ההשוואה עם ממשלת ברק, בה למיפלגתו היו רק 26 מנדטים, שעושה יובל בפוסט מורטם שלו לוקה בחסר משמעותי ביותר. ברק נבחר לתפקיד ראש הממשלה בבחירות אישיות. לפי החוק אז, כדי להדיח אותו צריך היה רוב של 80 מבין חברי הכנסת. המשמעות המעשית היתה שאחרי שברק כונן את ממשלתו, הוא היה זקוק לתמיכה של 41 חברי כנסת בלבד כדי להמשיך בתפקידו. אולמרט יהיה זקוק לתמיכה של 61 חברי כנסת גם אחרי כינון הממשלה. ממשלה שתוקם על בסיס צר תהיה נתונה לחלוטין לגחמותיהן של הסיעות השונות ולשיגיונותיהם של חברי כנסת בודדים. כך שגם אם טכנית אפשר למצוא צרופים קואליציוניים שיאפשרו הרכבת ממשלה בטווח הקצר, בלי העבודה זו תהיה ממשלה על כרעי תרנגולת, ולכן ''כל פרץ, מלך'' . . . |
מעשה המרכבה - שתי הערות לתוספת
