  
  
  
|
 |
|
||
  אגיב ואומר |
|||
|
|||
בעוד שתרומפלדור ומלחמת ששת הימים ניתנים להוכחה כיום בצורה זו או אחרת. אנו מבססים אמון שלם בכתב אחד ששמו פפירוס, שאיננו יודעים עד כמה הוא אמין, אולם אנו מקבלים את ההיסטוריה שלו כעובדה מוגמרת מבלי להתייחס כלל להאם היה לו אופי פוליטי זה או אחר, האם היה מוגזם או שמא מדובר במציאות אמיתית לחלוטין. (או כל סברה אחרת) הסיפור המסופר בו אינו קיים בשום מקום נוסף או מתואר בצורה דומה למעט בתנ''ך. האם זה עושה אותו אמין? או את התנ''ך? (כאשר גם פה הסיפורים שונים כמעט לחלוטין אולם יש בינהם נקודות שניתן לומר שהן דומות פה ושם) במידה ושניהם היו אומרים את אותו הדבר בדיוק, מתארים את אותו סיפור ואפילו במילים שונות הרי שאולי. אולם בעוד התנ''ך מתייחס לאותן תופעות טבע בצורה אחת הפפירוס מתייחס לנושא בצורה שונה לחלוטין. אני אמנם קראתי את מה שתורגם ממנו לפני הרבה זמן אולם אני זוכר כי מדובר היה בהפיכה ולא בתקיפה מבחוץ. לא אני ולא אתה יכולים על סמך שני מסמכים אלו, שלאחד מהם יש מטרה ידועה ומכוונת ואילו השני אינו מובן לנו דיו, להניח כי אכן היה מה שהיה ואכן זה קרה בשל מאורעות טבע אילו ואחרות. מאורעות כאלו היו נכתבים במקומות רבים נוספים ולא נשמרים רק במקום אחד או שניים. במידה שאתה תרצה לברר על השואה (אמת או שקר) בעוד 500 שנה, אתה תכל להביא על השואה מידע ממספר גדול יחסית של מקומות והרבה יותר משניים. אני לא מבין על סמך מה אתה טוען שהיה ארבה חושך (ואו שזו שאלה היסטורית עובדתית), מה עם מכת בכורות? האם באמת מת בכור כל משפחה, האם גם את זה אתה מקבל? במידה שכן הסבר לי את תופעת הטבע שיכולה ליצור מצב כזה, במידה שלא, אחד משני הדברים הכתובים בנושא שיקר לפחות פעם אחת, מה שהופך אותו בעיני ללא אמין. (או לסיפור אגדה כמו סיפורים רבים אחרים). לכל מקרה לפי סיפור עם ישראל הרי שהוא היה עם כבר ולכן לא פלש, מה שכן מסופר שמדובר שם על מרידה מלכותית, עוד נקודה שבה התנ''ך רחוק מהפפירוס. לא הגיוני שעם יחזיק סיפור זה או אחר? אני לא יודע. אני יכול להעלות בדמוני מספיק סיבות למה הוא בחר בסיפור זה או אחר, כאשר הוא ברח מהמצרים ונכנס לארץ של עובדי אלילים שהרגישו מה שאתה טוען את מאורעות הטבע הללו. אם תשים לב תגלה שלמספר מסויים מהעם החיים בדרך כלל היו יותר קלים, אלה הלווים והכוהנים, האם יתכן כי אילו המציאו את הסיפור כדי לדאוג לעצמם ו''שיחררו'' את שאר העם (או העבדים ממצרים ללא קשר לאברהם אלא כמו הנהג שכבר הסברתי אודותיו) ממצרים תוך כדי זה שהם צריכים גם כוח לוחם גדול על מנת להלחם במצרים, במידה שאלו יחליטו לרדוף אחריהם, ולאחר מכן לתת איזה שהוא הסבר לעם שסבל מדוע סבל כך? לא קשה להביא הרבה סיבות פוליטיות למנהיגים כאילו שדאגו לעצמם. ליהדות יש בעיה קשה, כיוון שהסיפור הכי חזק בה הוא סיפור יציאת מצרים. זה הסיפור שעליו חוגגים את פסח ויש להרבות ולספר ביציאת מצריים. אולם למרות כל הבלגן והתררם וכל מה שהיה, מסתבר שאיש בעולם אל בסביבה הקרובה ולא הרחוקה הזכיר את זה, רק אלו שיצאו וכבשו את ישראל. אני רואה בזה הרבה יותר רציונל כאשר מדובר בסיפור שלי מאשר כאשר מדובר באל זועם. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| למר בלום |
|||
|
|||
אכן, בהודעתך התממש אחד מהחסרונות הטמונים בקיצור אכזרי של הבלתי-ניתן לקיצור. אין מדובר כאן על ''שני מסמכים'', שעל-פיהם נבנה או נופל דבר. מדובר בשורה ארוכה של הוכחות, שכל אחת תומכת בשניה, ויחד יוצרים מארג שלם. נכון שאם עוד 500 שנה אנסה לחקור את השואה, אוצף בכמות עצומה של מידע ומקורות. לא כך היה בעולם העתיק: ידיעת קרוא וכתוב היו מצומצמים ביותר, וחומרי הכתיבה היו יקרים ונדירים. אני טוען שהיה ארבה וחושך, ומדובר בעובדות היסטוריות. שני עניינים אלו מפורטים דווקא בספרו הראשון - ''עולמות מתנגשים''. לגבי מכת בכורות, טענתו של וליקובסקי היא כי הכוונה היא לבחירים, וכי המשמעות דומה מאוד, עד כדי היותה בת-המרה. הפפירוס המצרי תומך בגישה זו, כיוון שבו מוכרז: ''אבוי, בני נסיכים הוטחו אל הקירות!'' רעידת האדמה שהתחוללה באותה העת (היא לא היתה חלק מהמכות, אבל היא היתה, ומתוארת בתנ''ך במקומות רבים, כולל תהילים, במינוחים כמו ''רעשה הארץ'', או ''תרגז הארץ''). ובכן, רעידת האדמה פגעה הרבה יותר בבני האצולה והמלוכה, כיוון שחיו בבתים פגיעים הרבה יותר לרעש האדמה. לא מדובר במרידה סתם, אלא בניצול ההרס והחורבן על-ידי המוני העם בשביל לבזוז ולפרוק עול. עם ישראל לא פלש למצרים, אלא יצא ממנה. את זהות הפולשים, אשאיר לקוראי הספר... בכל מקרה, מר בלום, דיון נקודתי בנושא כל כך רחב, איננו יעיל כל עוד המתדיינים אינם עומדים על בסיס שווה (הכרת החומר שעליו דנים). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למר בלום |
|||
|
|||
קטע זה כתבתי לפני כמה שנים: הוצאת ספר אינה מעשה של יום יום אצלי, והזדמנות היא להביא כמה תוספות לספרי הראשון, מה גם שהנושא המרכזי זהה בשניהם. הקטע הבא כתבתי אך ורק ע''מ להבהיר נקודה שעלתה בספר א': בספר א', דנתי בעקיפין, בסיבה שהביאה את ראשוני בני המשפחה, ממייסדי החסידות, לארץ ישראל, החל משנת 1777, והיא הציפיה למשיח, ובין השאר כתבתי: ''הגיעה העת לעיין מחדש בכל הסמלים הקדושים, באמונות מכל סוג ובעיקר בדתות וכתות המפרנסות חבורות של כהנים ושאר מאחזי עיניים. אולי מחשבתי זו תוצאת ''מטענים גנטים רבניים מפלגים שונים...'' ואולי הגיעה האנושות להתפתחות טכנולוגית ומדעית כזו שהגיעה העת לבדוק מחדש את כל הנוגע לאמונות השונות, או שמא יש הזקוקים לאמונה הדתית כאמצעי פסיכולוגי, מוסרי, או כל סיבה שבתת-מודע או בהגיון שנרכש מאבותיהם וישנם בני אדם אחרים שאינם מאמינים. ועוד, בענין ה ''משיח''. לא בכדי, בא משיח מסוים מהגליל והיה צורך אף להמציא לו קשר עם הר תבור. מאז ''בחרו'' רבבה מבני שבט נפתלי (שלפי דעה אחת היה שבט ממוצא מצרי, אחד משבטי העם הכנעני שנוצר לפני 3200 שנה מחיבור של בני עמים שונים סביב רעיון של בן מצרים אינטליגנט), לשתף פעולה עם ברק בן אבינעם, בגרוש סיסרא (שמצא מותו קצת צפונה להר תבור מידי גברת כנעניה בת שבט נודד שנספח לעם הקדום שלנו מתוך בחירה, שבחרה לחסל אויב עמה החדש באלון בצעננים היא סג'רה, אילניה של ימינו), אולי קודם לכן, נבחר להר שמו, תבור (תבחר), ולמרגלותיו המזרחיים, גידלו את הזיתים המובחרים, אשר לאחר מלילתם וסחיטת גפתם, היוו שמן המשחה (מסחה, היא כפר תבור של ימנו). התנ''ך כידוע שופע סמליות. מקור השם משיח בשל משיחת האדם הנבחר בשמן המשחה מהתבור. אדם זה חייב לענות על מספר תנאים: עליו להיות משכמו ומעלה, בעל כריזמה, יכולת מנהיגות יוצאת דופן. גורם המקובל על העם חייב לבחור אותו, ובעת הקדומה לא פקפק איש בנביאים שהיו שופרו של האל (אין ספק שהיתה איזו שיטה לבחירת נביא, שכללה תקופת חניכות אצל נביא ותיק וכו'). המשיח חיב להוכיח עצמו בעת מצוקה קשה לעם, כיבוש זר, מלחמה קשה, סטיה מעקרונות המנחים העם ונהיה לכוון של תרבות זרה, סכנת פילוג העם ואובדנו. כל זאת במסגרת חיי העם בארצו.'' כיום טופח על פנינו, המחקר הארכאולוגי של ארץ ישראל, ''באכזריות'', תוך שהוא מציב סימני שאלה על ''מהלך ההסטוריה'', שהתקינו החוקרים בני המאה העשרים, שראו בתנ''ך מעין ''ספר הסטוריה''; ומערער על מוסכמות באשר להווצרותו של עמנו. חוקרים אחדים אף מעמידים בספק את קיומה של ממלכה גדולה ומאוחדת בימי דוד ושלמה. דעה אחת אומרת, כי אולי היו השופטים, ושמא גם גיבורים אחרים, עלילה במיתולוגיה שנערכה לאחר ''שיבת ציון'' של עזרא ונחמיה ואולי אפילו הרבה אחרי מותו של אלכסנדר מוקדון. אותם חוקרים מציינים קשר סגנוני בין כתיבת הספרים המוקדמים, עם הכתיבה של יון הארכאית, הפרה הלניסטית. ולדוגמא דבורה הנביאה, שרבות כמוה נודעו ביון הקדומה (הנביאות היוניות שכונו דבורות), וברק שהיה נשקו של זאוס. הדמיון בין הכתוב בספר בראשית על נח, לבין עלילה מכתובת אכדית קדומה, בראשית מוסיף ניחוח יין לספור הקדום, כאילו לקרב את הישראלים לפולחן היין הכנעני המקומי, ועוד. דוגמא לשימוש שאולי נעשה, בכתיבת ספר בראשית, כדי לתרץ ולקיים קשר בין המתנחלים שבאו ליהודה לבין שבט כנעני שישב באזור חברון: סיפור הברית שכרת אברהם עם שלושת האחים, אשכול, ממרא וענר. מן הסתם חיו בני חמולה זו באזור חברון בשלהי תקופת הברונזה המאוחרת (אולי ממוצא חתי?). הישראלים שהתנחלו זה מקרוב כרתו עימם ברית, והמיתולוגיה של הברית עם אברהם יצאה לדרכה... כך הדבר לגבי השבטים השונים, 'בני יעקב', שכל אחד מהם היה ממוצא שונה, אך בחברו לישראלים בעת ההתנחלות, הפך לחלק מהם. אולי נכון הדבר גם לגבי קשרי הנישואין. שמא יועדו סיפורי האבות ונשותיהם המיובאות, לקיים / לעודד קשר בין המתישבים, עם הישראלים שנותרו באשור? דעה אחרת אומרת כי מוצא עמנו הוא מעם שהיה מערך שבטים שחיו במרכז אסיה, מצפון למסופוטמיה, בין אזורי המחיה הכורדים לאלה של הגרוזים בדרום רוסיה, ועד מדבר גובי. שמא קשור מוצא אבותינו למוצא ההיקסוס (מצרית: חקו-חסו, שליטי ארצות זרות), שמים וחורים שהגיעו למצרים דרך כנען במאה היח' לפניה''ס ממרכז אסיה, שלטו במצרים במאה ה-י'ז לפני הספירה, הגיעו קרוב לודאי גם ללוב, ובמאה ה-ט'ו נהדפו רובם לכנען וחותמם ניכר בממצאים ארכאולוגיים מקומיים מדרום כנען ועד צפונית ליהודה, ויתכן אף כי עמדו מאחרי הקמת ערי מבצר קטנות כגון שכם (מוזכרת במכתבי תל אל עמרנה כגורם ממריד המנסה להפוך לממלכה). על פי יוספוס פלביוס היו ההיקסוס ''מלכים רועים'' , ושם אביו של הרועה דוד, מזכיר את שם המשפחה בעלת השם ''היקסוסי'' ששלטה בקרית ארבע , ומעט דמיון נדרש לראות את הקשר האפשרי בין ישי לבין ששי (שופטים א' 10). בספר במדבר יג' 22, מוזכר כי חברון הוקמה שבע שנים לפני צען (היא אווריס, ''תל אל יהודיה'', בירת ההיקסוס שהוקמה בין 1725-1575) כנראה שלמרות שדחקום לכנען, ראו בהם הפרעונים איום והרסו את אתרי מושבם. אולי הפכו לחלק מן ה'עפירו' והיוו בסיס לממלכה הזעירה, שהתפתחה לאחר החלשות מצרים, ונטמעו בה מואבים (שאולי גם הם ממוצא ''היקסוסי''?), פניקים (שהגיעו לכנען בערך במחצית האלף השני לפני הספירה) ועוד, וקרוב לודאי שכל 'עם' הביא עמו מנהגים ואלילים נוספים. ואולי כלל העם ב 'יהודה', במיתולוגיה שלו, סיפורי עלילות של בני ההיקסוס (בין השאר בשל מוצא דומה?). עד 1894, נחשב פרעה מר נפתח, כפרעה שבימיו התרחשה עלילת יציאת מצרים. והנה באותה שנה נמצאה מצבת מרנפתח. הכתובת מ 1208 לפנה''ס, מספרת על ''טיפולו'' של פרעה מר נפתח בלוב ובכנען, ומסתבר לפיה כי כבר היו 'ישראלים' בכנען, אך ניתן לדעתי לשער כי היו גם בלוב, כתוב בה כי הביא חרבן על הישראלים, והכניע את הנודדים. בררתי עם אגיפטולוג, את המשמעות של 'ישראל' בכתב ההירוגליפי, ואכן הכונה לעם שמי קדום שכינה עצמו 'ישראל', ואולי הכונה לכינוי שכינה עצמו עם שנדד ממרכז אסיה, ואזורי מחיתם ממדבר גובי ועד לוב, ובתוקפם את מצרים, הרי הם שרים (נלחמים) ב'אל' פרעה? מצרים נחלשה במאה ה-12 לפני הספירה, ערי כנען שנתמכו על ידה נהרסו, ופינו מקום להתפתחות הממלכה הישראלית המקומית, ששרדה, עצמאית, עד המאה השמינית לפני הספירה, עם כניסת אשור לזירה המקומית. איני יודע אם נבדקה אפשרות כי הישראלים באו ממסופוטמיה בחסות הממלכה, או שמא היה קשר אחר בינם. העיסוק של המלכים האשורים בישראל, עושה רושם כעיסוק פנימי. ובאשר לסופה של ממלכת ישראל; על פי דעה אחת שפורסמה לאחרונה, לא התבצע כל גירוש מסיבי בעת שהאשורים ניהלו את מסעם לכנען. דעה זו מתבססת על כך שבין כל שפע הכתובות שהתגלו בארכיונים של מלכי אשור, לא נמצא כל אזכור אודות הגליה לכאורה. לעומת זאת אנו מוצאים כתובות רבות המראות כי ישראלים חיו במסופוטמיה בתקופה האשורית, פעלו שם והגיעו למשרות רמות. ודאי לא חיו שם כעם שגלה ולא כעבדים עלובים . נראה כי מה שנחשב כגלות, הוא למעשה נטילת השכבה השלטת (בחסות אשור) ומתן השליטה לגורם המבטיח נאמנות ומסים רבים יותר. לא בהכרח לווה הדבר בהרס הממלכה (למה להרוג את התרנגולת המטילה ביצי זהב?), שלא כפרעונים שראו בהיקסוסים איום ועשו ככל שיכלו לאבדם, לא ראו האשורים איום בישראלים (רמז לקשר הסטורי?). רוב עניינם של מלכי אשור ובבל, היו המסים ששילמו להם הממלכות הזעירות. יהויכין שלא שילם דיו, הוחלף בצדקיהו: יהודה, מופיעה במאה השישית לפני הספירה אצל נבוכדנצר . כמות הגולים מיהודה לבבל מתוארת ככמות מזערית, כמה אלפים. זמן קצר לאחר מכן שבים יהודאים ואחרים לשקם את יהודה, הפעם בחסות השליט החדש של מסופוטמיה, אך התופעה נראית כשיטתית, קשר קבוע של הממלכות המסופוטמיות עם כנען. בין השבים עם עזרא ונחמיה, מתוארות גם משפחות בעלות שמות ממוצא פרסי, עילמי ועוד. הוקמה הפחווה הפרסית, 'יהד'. הבאים אימצו להם את מנהגי המקום בנוסף למנהגים ש'ייבאו' עימם. מסקנה מתבקשת היא, כי התנ''ך מספר את ספור השבטים בשימוש בעובדות שונות שאין קשר ישיר בינהן ובין האמת ההיסטורית. אכן נכבשה כנען ע''י האשורים, אולם לא היתה הגליה המונית. אמנם קיימים שבטים 'ישראלים' ''נעלמים'', אך איה הוא נהר ה ''סמבטיון''?. שמא ה 'שבטים האבודים' הם בני עמים שמשפחות מהם הצטרפו/צורפו כנראה לגרעין ה'ישראלי' שהתנחל ביהודה, והקשר עימם נותק ברבות הימים? מחקר גנטי פורסם לאחרונה, וטוען לקשר בין יהודים לכורדים. לאחר כל זאת, נותרת שאלה, מאין נטל עמנו את המנהג למשוח את המנהיג? התרבות ההלניסטית, שינתה את פני העולם הקדום, והשפיע רבות על ארץ ישראל ותושביה (מזרח תיכון חדש). מאז מותו של אלכסנדר מוקדון, בשנת 323 לפניה''ס, שלט בית תלמי בא''י, והשפעת התרבות ההלניסטית החלה לחלחל בעמנו, עם הקשר שהתהדק עם מצרים. לא היו אילוצים ואיומים דתיים ''איש הישר בעיניו יעשה''. עם השתלטות בית סלווקוס על א''י הגיעה ההתיונות לשיאה. אך בימיו של אנטיוכוס הרביעי שמשל בין 175-164 לפניה''ס, חלה תמורה בעם, בהשפעת שגעון הגדלות שלו, דרישתו כי יכירו בו כאל, התערבותו בעניני הדת ומינוי הכהן הגדול מנלאוס, החלו רוחות לאומיות / דתיות לנשב, ולאחר מרד בית חשמונאי, קמה הממלכה היהודית הגדולה, שתחום שלטונה רחב בהרבה מן הממלכה הזעירה שנתקיימה עד גלות בבל. מכאן ואילך, משיחים הם לוחמים בני בית חשמונאי, מנהיגי מרד, ומעצבי פני הדת, שמטרתם העיקרית, לגרום ליהודאים להתעשת, בין השאר על ידי העמדת אנטי תזה לריבוי האלים (הפנתאון) ההלניסטי. יתר על כן, הפסיקו גם מנהגים מקומיים שקדמו להלניזם, כמו שימוש באשרה הכנענית (קשור לשבט אשר?), בעל, תנית, עשתרת, רשף ודומיהם. כל זאת היוה סיבה מספקת לעריכת התנ''ך ולתוספות כיד הצורך הדתי / לאומי, כדוגמת האדרה והרחבה של ממלכת יהודה הזעירה שהתקיימה עד גלות בבל, מעבר לפרופורציה המקורית וחיבורה בדיעבד עם השבטים הצפוניים. למעשה לא מן הנמנע, כי הגורם להתפתחות היהדות, קידומה מעבר לדת מקומית שאולי היתה מתבוללת עם הזמן, היו גזרותיו של אנטיוכוס אפיפנס הרביעי , עליו הרחיב את היריעה, בן משפחתי מצד אבי, פרופסור אביגדור צ'ריקובר. שם המשפחה, חשמונאי, יכול אולי להיות קשור לחשמן, שפירושו העברי הוא שר או רוזן, ובהשאלה ניתן הכינוי לקרדינל, שהוא 'כהן' של הכנסיה. ואולי קשור שם זה גם לעיסוק בשמן? אולי בטקסים דתיים (משיחה למשל)? וכך, בניסיון להבנת המקור למנהג המשיחה למלך, ובהקשר עם אנטיתזה, הרי קרוב לודאי כי המנהג אינו נובע מהתרבות ההלניסטית. מעבר לכך, הפועל 'משיחה', מופיע בכתובת אוגרית, אלף שנים לפני כן. מן הסתם צריך היה 'קשר אלוהי' לבחירת המנהיג. ציינתי בספר א' כי האל של השבטים הנודדים, שלא היו חלק מהשבטים שהרכיבו את הממלכה המצרית, היה כנראה האל 'סין' (אל הירח האכדי), שסמלו היעל: בעת האחרונה החליט מי שהחליט, כי הר סיני נמצא בנגב והוא הר כרכום, עליו ציורים חרוטים באבן הצור, של יעלים שסמלו את אל הירח, הוא ''סין'' (צרפתי תצלום כד כנעני קדום עם ציורי יעלים). מעת שעמדתי על דעתי, ראיתי בתורה, ענין סמנטי, ללא דיוק הסטורי וגיאוגרפי. ספר בראשית כולו מיתולוגיה הבאה לתת משמעות לקיום האל. פרשת משה ויסוד עם ישראל לוקה בחוסר דיוק - אם אכן היתה הגירה של ערב רב, מונהגים ע''י מצרי נאור, שהאמין באמונה מופשטת באל אחד, ושטרח למצוא דרכים להעביר אמונתו לאותו ערב רב של בני אנוש שאסף במצרים. סביר יותר שעשה עמם סבוב ארוך בצפון אפריקה, לפני שהביאם לכנען. מה גם שממערב למצרים, בצ'אד, קיים הר געש גבוה מעל 3 ק''מ, שעד לפני כ 2000 שנה היה פעיל ופלט ''עמוד אש'' ו''עמוד ענן''. לפי דעתי, לא מן הנמנע כי ימצאו ''הרי סיני'' רבים בכל איזורי המחיה של 'ישראל', הווה אומר בין מדבר גובי להרי האטלס. האל העברי קרוב ב'רוחו' לאותו אל החכמה האכדי שנתגלגל לאל מדברי (או להפך, שמא האכדים אימצוהו ממדבריות והרי מרכז אסיה?), וכנראה שהבסיס להבנת מהות האל העברי, היה האל סין ה'מוחשי'... קרן היעל שימשה כלי קיבול לשמן המשחה, וכך העבירה את 'מצוות' האל באופן 'ממשי' הגם ש 'שמנוני'... ומכיון שהחלטתי לקבל את דעתו של ידידי יעקב משורר, ולהכיר במחסור שלי בכלים וידע, ואיני רוצה לחזור על טעותם של החוקרים בני המאה ה-כ', שללא משים, אנסו את ההיסטוריה וכופפו אותה כדי שתתאים לכתובים בתנ''ך... הרי כי כן, נועדה כל ההערכה הזו, להמחיש לקורא, כי אף שלא כל כתיבה מדויקת היא, יכולה הכתיבה להעביר מטען של דעות, שכל אחת מהן טובה כקודמתה, ואולי בעתיד יסתבר ערכן... והניר כרגיל סובל הכל, כפי שעוד ציינתי בספר א': ''כך מתברר, כי כתיבת קיצור תולדות המשפחה מובילתני בדרך אסוציאטיבית למחוזות שונים ומשונים ואולי, כפי שלא משנה במחקר הגנאלוגי, אם אתה מת או חי, כך גם לא משנה מה אכניס תחת ההגדרה של קיצור תולדות המשפחה, כיון שהכל רלוונטי ממש כמו שאינו ממן העניין. ושחו כבר פילוסופים, אמירות כגון: ''אני חושב, משמע אני קיים''. ''אלמלי האדם קיים, לא היה העולם קיים.'' ושאר מיני אמירות שכל אחת טובה כמשנה. כך כתיבתי. כל המוזכר כאילו מתקשר עם הכל וכאילו עובר חוט השני המחבר בין הקטעים וכהתפתחותו הקוגנטיבית של האדם, כך מתפתח בכתיבתי נושא מתוך נושא, והנדבכים כולם, רעועים דיים כדי להחשב אנושיים ומוצקים מספיק כדי שלא יחשבו כסופיזמט. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי