  
  
  
|
 |
|
||
  שיר לא מתייחס כלפי אדם בודד אלא לתופעה |
|||
|
|||
לעיתים מקורות השראתו של המשורר יכולים להיות התנסות ברגע מסוים עם אדם יחיד, קערת מרק עוף מסויימת כשבחוץ מטפטף גשם ושאר חוויות פרטיקולריות. אך לאלה אין כל חשיבות, אלה נשכחים שכן הוו לכל היותר trigger לכתיבה. החשיבות נודעת למשמעותו של השיר הנותר עמנו ושתכולת ההתייחסותו כוללת ולא פרטיקולרית. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| נכון מאד, אלא |
|||
|
|||
בתמצית האדם הוא נוף מולדתו והמשורר פועל מתוך המציאות האישית שלו. לכן כדי להבין את משמעות השיר כדאי לנסות ולראות אותו בהקשר המקורי שלו. לצערנו, בהקשר המקורי המשמעות של השיר היא ממש כמו ששני האלמונים כתבו (לא כדאי לחזור על הביטויים והפרטים). לכן עדיף היה אילו לא נכתב השיר ההוא בהקשר ההוא. לכן עדיף היה שלא ננסה להדביק לשיר מהות שונה מזו המקורית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נכון מאד, אלא |
|||
|
|||
שהאדם לאו דווקא 'תמצית נוף מולדתו' ואינו 'פועל דווקא מתוך המציאות האישית שלו'. יש על כך מחלוקת בקרב המשוררים וישנם קבוצות הדוגלות אחרת. זו המחלוקת בין הדרך אותה התווה שאול טשרניחובסקי ושאותה אתה מצטט לבין חלק מהמשוררים ''החדשים'' שצמחו בשנות ה-50 תחילת ה-60, ונתן זך מייצג אותה - והאומרת שהמשורר (האדם) אינו תמצית נוף מולדתו או דבר גשמי אחר, אלא תמצית מהותו, מחשבתו שאינה מתחשבת דווקא במציאות בת חלוף. בלינק זה יש את השיר של טשרניחובסקי ובהמך למטה את השיר של נתן זך: נתן זך / התבנית והנוף הארץ המובטחת אינה הארץ שנתנה, הנמוגה באוויר מאפיר כתמונה נמוגה. עם השנים הארץ המצויה מתמעטת, הארץ המובטחת וזהרה לוהטים כצהרים באבן. מולדת אינה מצמיחה אלא כמיהה לדבר אחר, לא מולדתי. העיר הספוגה כאב, הבית המהדהד מחזירים רק מה שהושקע בהם, כמראה. רק המקום שבו לא היה משלים אדם עם נופו, בלעדיו אין לו עודף, אין לו מקום. הצילום המדויק שבחלום הכרחי. מה שהיה, לעולם אינו מספיק. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי