|
ריב על גבולות הסטוריים, שליטה על שיטחי נפט ומוצא רחב ובטוח של עיראק למפרץ הערבי (כך עיראק והמפרציות קוראים למפרץ הפרסי, הבדל שמביע עוד אלמנט בסכסוך). לא דובר אז על איום טרור על המערב. ארה''ב היתה עד לפני כן ביחסים טובים עם עיראק למרות המלחמה עם איראן, הטבח ההדדי והחיסולים הפנימיים של צדאם. לדעתי זה בכלל לא הטריד את ארה''ב, כי ובחלק מהזמן היא שמרה על קשרים אפילו עם איראן שגרשה אותם ב-1979 (איראן-גייט). המשבר היה בתחילת אוגוסט 1990 עת צדאם פלש כמעט בהפתעה מוחלטת. למיטב זיכרוני האמריקאים ואנחנו הערכנו שבועות בודדים לפני כן שצדאם הולך לפלוש לכווית. מאוחר יותר הם איתרו ואנחנו איתרנו את התנועות בפועל. כך שהפלישה עצמה היתה צפויה ושגרירת ארה''ב אפילו הוזמנה לפגישה עם צדאם ומסרה לו מסרים מוטעים בגלל אי תיאום בין משרד ההגנה למרד החוץ האמריקאי. הם התרפסו האחד אצל השניה וצדאם הבין ממנה שהכל כרגיל ואפשר להמשיך.
מאחר שעיראק לא שברה את מסגרת היחסים שלה עם ארה''ב ובודאי לא עם המערב ממש עד לפלישה והפלישה לא איימה על גורמים חיצוניים לאזור, לא היה כאן האיום האסטרטגי הטוטלי. אפילו האיום על הנפט העולמי היה מינורי עם השבתת חלק מהפקת הנפט בכווית והפסקת הרכישות מעיראק. והתגובה היתה מקומית ויחסית מוגבלת.
אם כי בתוכניות האמריקאיות היתה אופציה לכניסה עמוקה לעיראק היא לא מומשה משיקולים של בוש האב כשהמטרה העיקרית לדעתו במלחמה הושגה והיא הוצאת עיראק מכווית.
מעבר לכך הוא לא רצהלשבור את הראש ולסכן את חייליו, לאחר שהעריך שהמלחמה תהיה ארוכה וקשה. |
במלחמה הראשונה הסכסוך היה אזורי
