|
הייתי שמח להאמין באלוהים | |||
|
|||
במקןם הניסוח (שעלול להטעות): ''זה מועיל לבני האדם'', אני מבכר את הניסוח המדויק יותר: יש בה (באמונה באלוהים) גם תועלת לבני אדם, ולא רק נזק. ולדידי, היותה של אמונה כלשהי מופרכת אינה העיקר. העיקר, לדעתי, הינה תוצאתה ב''מבחן האושר'' (מבחן, יש להודות, מורכב ובעייתי, כלשעצמו). | |||
_new_ |
מבחן האושר | |||
|
|||
האושר הוא עניין מורכב. האושר שלי כולל גם את האנונה שלא מרמים ומגמדים אותי כאדם עצמאי. לכן אינני דתי. גם מה שאמרתי כרגע הוא אשליה שכן אני מאמין בהעדרו של רצון חופשי ובדטרמניזם עולמי.... אבל זהו כבר נושא לדיון אחר | |||
_new_ |
מבחן האושר | |||
|
|||
האמונה באלוהים אינה נתונה לבחירה: או שהגעת אליה בדרך כלשהי (ברוב המכריע של המקרים - באמצעות אילוף מגיל צעיר, אך לפעמים מטעמים אחרים - ע''ע אורי זוהר) או שלא הגעת אליה מסיבות רבות (לא אולפת בילדותך, לא גדלת בסביבה ''מתאימה'', לא חווית טרגדיה משברית קשה ועוד) או שהייתה לך אמונה, אך איבדת אותה מטעם כלשהו (לרוב בשל קונפליקט קשה שיצרה לך עם המציאות או עם אופייך). מדבריך עולה הרושם, כי היית דתי במקורך (היינו, מאולף מילדות), אך איבדת את אמונתך בשל קונפליקט קשה עם אופייך ואישיותך ואולי גם עם המציאות. אם קלעתי בהערכתי הנ''ל, פירוש הדבר שאיבדת את הכושר להיות מאושר, משום שאנשים מסוגך נדונו *לעולם* להיות חצויים ומתלבטים (ע''ע ישראל סגל). | |||
_new_ |
לא קלעת בדיוק | |||
|
|||
גדלתי בבית מסורתי אבל לא ממש דתי. אני לא חצוי, לא מתלבט, ודי מאושר. לא מאמין לא באלוהים ולא בקיומה של הנפש. אתה מוזמן לקרוא את סדרת מאמרי על בעיית הגוף נפש בקולמוסנט. יחד עם זאת אני מאד מחובר לשורשי היהודיים ורואה ביהדות ובארון הספרים היהודי בסיס מרכזי לקיומו של עם ישראל. ולא , אינני רואה כל סתירה בין השתיים. | |||
_new_ |
לא קלעת בדיוק | |||
|
|||
אשריך וטוב לך. | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |