| העריצות, השרירותיות, ודברים רבים אחרים. לא מדובר ב''עמדה'' אתנית, אלא בהתנסות פשוטה בחיי היום יום בישראל. גזענות היא עמדה, ואילו אני איני נוקט בעמדה אוניברסלית, אלא רק מדבר על הסבל שרבים מהם גורמים לי ולאחרים בטרטור והתעמרות אין סופיים ובצדקתנות שחצנית העולצת בהתנערות מכל מה שמורכב ותבוני. זו תחושה קיומית. והראייה, אילו היתה זאת עמדה גזענית, הרי שהייתי שונא אפריורי גם ערבים נוצרים ומוסלמים. אך אלה תכופות בעדינותם, באנושיותם, ביושר שלהם ובאנושיותם הפשוטה והטיבעית הם לגבי כמו קומפרס של מים חמים, כמו נווה פורח במדבר, כנגד הגסות הברברית שאני ניתקל בה ביום יום אצל מזרחים. אתה אלי אומר להם ''אני עיתונאי'' אז הם מחניפים לך, ואתה חש חום כלפיהם. אך אין זאת התנסותי שלי.
פרצופי התרבותי מעורר ברבים מהם שנאה אינסטינקטיבית (תופעה שאני ניתקל בהיפוכה המוחלט אצל מוסלמים ונוצרים ערבים, המכבדים תרבות), והם מציקים לי באלף ואחת דרכים. כשמישהו מהם אנושי כלפי, הרי שאני חש רחשי תודה והערכה. וחום אנושי פשוט. כך ששוב, אין זאת עמדה כללית.
כיוצר, קשה לי להשלים עם ביזויי על ידי פרא שנישקו העיקרי לתעב את כל מה שאני מייצג היא שנאתו האינסטינקטיבית למורכבות ותרבות. |