סיפורה של השופטת העבריינית לא תם. לפי ''מעריב'' מאתמול (12 לספטמבר, 2005,
''זייפתי פרוטוקולים בגלל מצוקה'') לשופטת כהן היתה סיבה למעשיה. היא ''זייפה פרוטוקולים בגלל מצוקה''. אינני מצליח להיזכר היום במלים המדוייקות בהן השתמש דרעי להצדקת מעשיו, אבל מאחר שהוא הגיע לבית הכלא, אני מניח שהמילה ''מצוקה'' לא היתה ביניהן.
מעניין לדעת מה בדיוק היתה ה''מצוקה'' שדחפה את השופטת לנהוג ככה.
את התשובה נותנת השופטת עצמה, כפי שמספר לנו ''מעריב'':
עד לאחרונה התגוררה בקומה שמתחת למשרדה, משפחה ממוצא ערבי, מרובה ילדים, שמדירתה בקעו כל הזמן צעקות ומוזיקה ערבית. ''לא יכולתי לפתוח חלון. החדר צפוף, מחניק וקטן ובחדר זה דנתי מדי יום בעשרות תיקים'',...
ממש נוגע ללב (היא גם ידעה להוסיף שהיו מחלות בין בני משפחתה, כאילו שלאנשים אחרים אין בעיות כאלה). זה מצדיק לא רק את המעשה אלא גם את סירובה לפרוש או להשעות את עצמה. כנראה שיש מי שקונה את זה, כי בהמשך הידיעה ב''מעריב'' אנו קוראים שהשופט בועז אוקון, מנהל בתי המישפט, הודיע לשופטת הילה כהן, כי
היא תשובץ בתפקיד חדש באחד מבתי משפט השלום בצפון. אם יש מי מבין הקוראים שתיקו עשוי לעלות לדין באחד מבתי משפט השלום בצפון, ראו הוזהרתם.
ושאלה אישית לרמי נוי או נוידרפר (מחק את המיותר) – אתה עוד עומד על שלך שנשיא בית המישפט העליון ''דרש ממנה במפגיע'' לפרוש ושאני בדיתי את כל הסיפור?
ומה שהכי יפה בכל הסיפור הוא שלשופטת כהן עוד יש טענות. לפי ''מעריב'' השופטת כהן מתמרמרת על כך שמאז התפרסמו בתקשורת הכתבות עליה, ''חייה אינם חיים''. כפי שהיא מנסחת את זה, ''
אני בחורה רווקה. היום נכנסים לכל אתר (באינטרנט), מקישים 'הילה כהן' והכל יוצא''.
אז מה, עכשיו יהיה לה קשה למצוא חתן?