|
אינני מתיימר לפסוק כשאינני יודע בוודאות את העובדות.
כשאינני בטוח אני מדגיש ''למיטב ידיעתי'', או כשיש סתירה בין החדשה התורנית שרמי נוי או נוידרפר (מחק את המיותר) מפריח לבין דיווחים ממקורת אחרים אני מעיר ש''זה לא מסתדר לי'' בלי לקבוע מי מהשניים צודק (למרות שהדרך כלל יש לי דיעה בנידון).
רק כאשר יש לי ידיעה שבנכונותה אני בטוח מעל לכל ספק אני מיתייחס אליה ככזאת. שמועה על חומצה שאין לה בסיס, גם היא הופרחה ע''י הרמטכ''ל, המפכ''ל או אלוף פיקוד דרום, היא לא חומצה ולא בסיס. היא לכל היותר מים --- אולי מים מעופשים, אבל עדיין מים.
אצל רמי נוי או נוידרפר (מחק את המיותר), לעומת זאת, כל פיסת רוח שמתנפנפת מעל דפי ''הארץ'' היא בחזקת דבר האל שניתן למושה בסיני.
אבל רמי נוי או נוידרפר (מחק את המיותר) לא משקר. רמי נוי או נוידרפר (מחק את המיותר) הוא בחור ישר, הוא רק ''מצטט'' מהעיתון.
סדר הדברים על כל פנים צפוי. אם במיקרה זה יגיע לבית המישפט במיסגרת תביעה על הוצאת דיבה:
הרמטכ''ל, המפכ''ל ואולי גם אלוף פיקוד דרום יטענו ראשית שיש להם חסינות. אם זה לא יעבוד הם תמיד יוכלו לטעון ''זה היה כתוב בעיתון'' --- אפילו רמי נוי או נוידרפר (מחק את המיותר) ציטט את העיתון. ואם גם זה לא יעזור, הם יוכלו לטעון שהיה נדמה להם שמי שהוא זרק מה שהוא והם חשבו שזה חומצה (או אולי בסיס). בקיצור, הרבה קצף, הרבה אוויר, הרבה רוח ומעט מאוד (אולי כלל לא) תוכן ממשי. מה יפסוק בית המישפט? לא צריך להיות נביא. |
מרפובליקת הבננות בתאבון
