  
  
  
|
 |
|
||
  והעיקר להתמקד בעיקר |
|||
|
|||
הבעייה המרכזית בדברים שאתה ואנשי ימין אחרים כותבים, הוא יצירת קשר בין רצון 'השמאל' בישראל לבין מעשיו של שרון בשטח, שזה כמובן טענה לא-רצינית. שרון אולי מרגיש נוח כשהשמאל עומד בשלב זה לצדו, אך אינני חושב שהנ''ל מחשיב או מתחשב בגחמה זו ייתר על המידה. על המדיניות ששרון מנהל ניתן להתווכח, אולם אינני חושב שיש לחבר אותו אל השמאל, שכן אינני מחשיבו כאיש שמאל: הנ''ל נראה לי כמדינאי מפוכח המתבונן במתרחש סביבו, ומנסה לבחור עבור מדינת ישראל את הקטנה מבין כל הרעות. ואישית אני חושב שעושה עבודה טובה בשלב זה, גם אם מעוניין לספח בגדה המערבית שטחים שאני הייתי מעוניין להיפטר מהם. העובדה שחוגי הימין הסהרורי מחרפים ומגדפים אדם זה אינה עושה אותו לאיש שמאל, מאחר ואינו כזה. לשמאל בישראל ובמערב יש מספיק בעיות אחרות שבהם אתה צריך להתרכז, שפירושו התמיכה המוזרה והבלתי נתפשת לשיטתי בנראטיב הפלסטינאי, שפירושו ההצמדה הקאוזאלית בין 'כיבוש' ל'טרור' כדבר מובן מאליו לכאורה, ובהתאם לכך ביקורת חד צדדית של מעשי ישראל, אשר במקרים מסויימים נתפשים בתת-המודע הקולקטיבי של השמאל כסוג של 'חטא קדמון' הגורר את תגובת הטרור. זאת ועוד: השמאל ברחבי העולם (וחלקים שונים גם בישראל) אינו דורש מן הפלסטינאים את הביקורת-הפנימית אשר דורש מישראל, כיוון שכמעט תמיד מנטרל דרישה מסוג זה בגין אותו 'חטא קדמון', ועל כן נוטה בסך הכללי להבליג על פשעי הפלסטינאים, גם אם בפירוש דוחה ומגנה אותם. המפגש הזה בין תרבותו של השמאל בישראל ובעולם, כגוף אשר מעביר ביקורת תמידית מבית על דא ועל הא במסגרת המשחק הדמוקרטי – לבין התרבות המוסלמית אשר בראש ובראשונה נוטה לחפש את האשמה אצל ה'אחר' מאשר בתחומה (מחוסר יכולה לביקורת עצמית), יוצר חוסר-סימטריה של יחסים ופגיעה קשה בעקרון ההדדיות. פירושו של דבר שפלסטינאים רבים מאמצים בשמחה את ביקורתו של השמאל הישראלי, אשר לעיתים נדמה כי מבקש לראות על ידי אימוץ זה את צדקת עניינו. ביקורת בכיוון ההפוך כמעט ואינה מתקיימת, משום מה [1]. כאן גם מגיעה התמצית של דבריי אלה: המאבק על הנראטיב הוא הדבר החשוב באמת כיוון שזהו המאבק על המוראל, וכיוון שיש לשער כי הוא יימשך גם אחרי שישראל תיסוג מכל שטחי כיבושי 67, ככל הנראה בגלל דרישה לזכות השיבה לשיטת הפלסטינאים. זוהי הבעייה וזהו קו השבר בין שמאל מפוכח, המבין שישראל אינה יכולה להחזיק בכיבושים אלה מבלי להתרסק אל תוך פח הזבל של ההיסטוריה, לבין שמאל פוסט-הומניסטי המבקש לאמץ נראטיבים מוראליסטים-דוגמטיים אשר בהם המערב וישראל 'אשמים' כמעט בכל דבר אפשרי. זוהי הדילמה האמיתית, ואין לתת לאיש מהימין או מהשמאל הקיצוני להכניס את הדוגמטיזם העיוור המנחה אותם אל תוך המציאות המאוד אפורה. __________________________________________________ [1] אם אינני טועה היה זה יוסי שריד שכתב מאמר 'תחפשו אותי' בתגובה לריקודי הפלסטינאים על הגגות שהסקאדים נפלו לתל אביב, וחטף על כך מקלחת, משום מה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אלכס, תודה על התגובה שבניגוד לאחרים פה |
|||
|
|||
היא לעיניין. לפחות במה שנוגע לצורה בה הגדרתי את השמאל. אינני חושב את שרון ל''שמאל'', ולא היתה לי כוונה לתאר אותו ככזה. זה גם לא היה נושא המאמר שלי. גם לא נסיתי לקשר בין השקפות העולם של השמאל לבין מעשיו של שרון. המאמר שלי ניסה לצפות את התגובות וההתנהגות של השמאל, שהיום מלוכד בתמיכתו ביוזמת שרון, ב''יום שאחרי'', כאשר בלון ההתנתקות יתפוצץ והם ימצאו את עצמם עם ''ביצה על הפנים'' כפי שקרה להם אחרי הפיאסקו של קמפ דייויד 2000. לזה אף אחד (כולל אתה) לא מיתייחס. במקום זה מתחילים להתפלפל בשאלה מי זה שמאל ומה זה שמאל, מי הוא ציוני ומי איננו ציוני, מי בכלל בנה את הארץ ועוד מעט גם יגיעו לשאלה מי ייבש ביצות. בצורה כזאת מסיטים את הדיון ונמנעים מלהיתייחס לבעיה שהיא אמיתית. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי