  
  
  
|
 |
|
||
  ממש לא נכון |
|||
|
|||
בוודאי שיש למדינה זכות להתערב במקרים חריגים. מה שקרה כאן הוא כדלקמן. ברגע שלאב נודע שהוא אב, הוא לא הסכים לאימוץ. האם התחרטה וטענה שההחלטה לאמץ נבעה מכך שנודע לה שהיא בהריון בחודש השמיני והיתה בלחץ. שלוש ערכאות פסקו כי התינוק יועבר להוריו הביולוגית. פסיכולוגים פסקו כי להורים הביולוגים ''מסוגלות הורית'' לגדל את התינוק. אולם, מכיוון שחלף זמן כה רב , כמעט שנתיים, בהליכים משפטיים, פסק בית המפשט כי התינוק הינו ''בעל צרכים מיוחדים'' ותינוק במצוקה. לכן פסק כי לא יועבר להוריו הביולוגיים. אם היתה התביעה מתבררת לפני שנה וחצי, היה מועבר להוריו. לזאת קראתי ''הרצחת וגם ישרת'' | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| עמדתך כבר נקבעה לפני שקראת את פסק הדין |
|||
|
|||
הבעיה העיקרית שלך נובעת ממה שאתה קורא ''מקרים חריגים''. הרי כבר קודם טענת ''בולשיט טובת הילד''. לאחר שקראת את פסק הדין ''נימוקיך'' רק נעשו יותר ''מתוחכמים''. יש לי גם תחושה שאתה מתנגד למהותו של החוק שעל פיו עובד השירות למען הילד בתהליכי האימוץ. לשם כך הרי גייסת את האינסטיהקט המולד של ההורים רק באופן חלקי. בהרכב המחוזי היתה שופטת שכבר גרמה נזקים לילד בגלל נימוקים דומים לשלך. וגם הפעם טובת ההורים הביולוגיים היתה בראש דאגותיה במקום טובת הילד. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי