|
מחקרים זה אחלה | |||
|
|||
לא הטלתי ספק בקשר רמת־חיים-ריבוי טבעי, אלא בכיוונו של חץ הסיבתיות. בטורקיה, למשל, הורדת הריבוי הטבעי היא שאפשרה את העליה ברמת־החיים. אם נראה עליה ברמת־החיים באיראן ובמצרים בשנים הקרובות, נוכל אולי לזקוף זאת לזכות מדיניות צמצום הילודה. אולם מה לגבי הכיוון ההפוך? | |||
_new_ |
מחקרים זה אחלה | |||
|
|||
למיטב זכרוני הסיבתיות הולכת מרמת חיים לריבוי טבעי. אם אינני טועה מאלטוס כבר כתב על הנושא. מה שאני זוכר כרגע. בזכות הרצאה שהכנתי לפני כמה חודשים, זה שבמסגרת המחקר על הון אנושי הגיעו כלכלנים למסקנות כאלו. בין החלוצים בהקשר הזה ישנו פרופסור גארי בקר, שזכה על על כך בפרס נובל בשנת 1992. הנה מה שנאמר במאמר ביוגרפי על תרומתו של בקר בנושא: In the seventies Becker extended his insights on allocation of time within a family. He used the economic approach to explain the decisions to have children and to educate them, and the decisions to marry and to divorce (http://www.econlib.org/library/Enc/bios/Becker.html). המחיר האלטרנטיבי של הזמן עולה עם רמת החיים וכך גם העלות האלטרנטיבית של החינוך. שני הגורמים הללו משפיעים באופן שלילי על גודל המשפחה. אני מניח שיש לא מעט מחקרים אמפיריים שתומכים בתיזה הזאת... | |||
_new_ |
מחקרים זה אחלה | |||
|
|||
אני עדיין רוצה לראות *דוגמא*, ולו אחת, לסיבתיות שכזו. כאמור, מהידוע לנו על החברות המוסלמיות במזה''ת לא ניתן להסיק זאת, ומהדוגמה הטורקית, כמו גם מהשוואה בין ישראלים מוסלמים לישראלים נוצרים, אפשר כנראה להסיק את ההיפך. במקביל, מעניין אותי אם יש הערכות של סך ההשקעה הנדרשת וקצב ההשקעה הנדרש על מנת להביא לכזו עליה ברמת־החיים של האוכלוסיה הנחשלת שתביא לירידה נתונה בריבוי הטבעי, ואם יש דוגמא למדינה מפותחת (למרות שמשאביה של ישראל קטנים משל מדינות כאלה) שהצליחה להביא, באמצעות השקעה שכזו, לשינוי כזה במדינת עולם שלישי, *כאשר ההשקעה אינה ישירות בתכניות לתכנון המשפחה*. | |||
_new_ |
אני בעד שתמצא | |||
|
|||
אני גם יודע שאם תחפש תוכל למצוא ברשת לא מעט מחקרים אמפיריים על הסיבתיות של הקשר. לא נראה לי שאני אעשה זאת בקרוב. | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |