|
ומביא את הדוגמה האיראנית, אז אתה טועה בקונצפט. ארה''ב היא ידידה של ישראל כל עוד היא ידידה. בסדר? עלינו לדאוג שהיא תשאר ידידה, לטובתנו. האינטרסים הם הדדיים. לא רק ישראליים.
התנהגותה של ארה''ב לשאח' הפרסי לא מעיד דווקא על ארה''ב אלא מעיד יותר על קרטר, שזנח את ידידו בתמורה לנסיון התקרבות לאסלאם הרדיקלי. תשמע את קרטר גם היום. הוא עדיין הזוי, ''שלום עכשוניק'' ולא מכיר בטעותו. כיום אמריקה היא אחרת, לאחר רייגן ובוש. ואמריקה רואה בנשק האיראני הלא-קונבנציונלי איום גם על עצמה.
עכשיו, כל עוד האינטרס האמריקאי זהה לאינטרס הישראלי ומקובל על שני הצדדים שצריך לעצור ולפרק את איראן מנשק לא קונבנציונלי, הרי צריך ללכת על זה. במקביל ישראל חייבת לעבוד גם על אופציה בה היא תצטרך לפעול לבד, מסיבה כל שהיא. האחד לא סותר את השני.
ההצלחמה בעיראק היא הצלחת עצירת פיתוח הנשק הגרעיני שהיא עבדה עליו. תתאר לך מה היה קורה אם ב-1990 היה לצדאם נשק גרעיני?
ההצלחחה בעיראק היא הפלת צדאם ומשטרו הרקוב והמאיים על שלום העולם.
ההצלחה בעיראק עדיין לא מלאה ועדיין לא מובטחת עד אשר לא יתקיים בה שלטון דמוקרטי, פרו מערבי ויציב. גם לאחר הבחירות בתחילת שנה הבאה לא נראה לי שהעניין יוכרע. עדיין הדמוקרטיה אינה באמת דמוקרטיה שם והיציבות מעיראק והלאה. אבל ארה''ב תומכת בעיראק ואח''כ תתמוך בה מבחוץ בכוונה שהיא תשיג את היעדים.
לגבי ה''מלחמה העולמית'' שאתה חוזה אין לי פשוט מילים לומר (-: |
זכור מה קרה לשאה.
