  
  
  
|
 |
|
||
  כחומרת העבירה - חומרת התגובה |
|||
|
|||
מה שמזוז עשה, לצערי, איננו רק ''טעות חמורה'' ולא סתם ''חריגה מסמכות''. מזוז -בסתימת הפה לתרזה- ממשיך מסורת בולשביקית שהיא גם בלתי חוקית בעליל (וזו הגדרה משפטית יבשה, ומזוז קיים את כל מרכיבי ההגדרה במקרה זה) ונוהל שהוא לא סתם נפסד אלא נוהל המסכן את אושיות השלטון כולו. הביקורת היא אכן חמורה, כי אני סבור שהמעשה הוא חמור. מזוז לא היה זה שהוליד את הנוהג, לפיו על עובד ציבור להמנע מלהתבטא בעניינים ציבוריים, אבל הוא נתן לה הכשר מחודש למרות שהנוהל הזה הופך ליותר ויותר נחלת משטרים חשוכים מן העבר (אותם משטרים שבהם צמחו קברניטי שלטון החוק, אבל לא מזוז או אבותיו). אני תקפתי, כי אני סבור שיש חשיבות מרובה לדיעותיהם וביקורתם הפומבית של כלל עובדי הציבור, המשרתים אותו נאמנה. אם שר הבריאות או מנכלו או הבג''צ נותן הנחיה המסכנת את בריאות הציבור, לא מענינת אותי דעתו של האזרח הפשוט הזכאי לתקוף את ההחלטה באינטרנט, או של עיתנואי מחצר זו או אחרת. אני ואתה חייבים לאפשר לו את הדרך להביע את הביקורת שלו -חריפה ככל שתהיה- בחופיות וללא שום רסן או מגבלה. אם היועץ המשפטי לממשלה נותן הנחיה שלא לפרסם ערב הבחירות ראיות בנוגע ליושרו של המועמד לראשות ממשלה, אני לא צריך להתפלל שתקום לה ''עבריינית'' נוסח ליאורה גלאט כדי שתדליף לעיתונאי פרט כזה או אחר, מגמתי יותר או פחות. אין דבר כזה ''זכות הציבור לדעת''. יש רק ''חוסר סמכות לחסום מידע''. זכות הציבור לדעת נוסעת מהיותו הבעלים של הידע הזה. כשהוא גולמי וטרם עיבודו. רק במשטרי הסריסים, הרודנים והבולשביקים יש היפוך של היוצרות, והפקידים הם הבעלים ואילו הציבור מלקט את חסדי הזכויות שהאדונים מואילים בטובם לפזר בקמצנות. רק במשטרים שבהם השלטון מטופש במיוחד, האזרח פונה אל שופט בתור ''כבודו'' במקום שהמשרת -הוא השופט- יפנה אל האזרח בתואר ''כבודו''. רק במשטרים שבהם מתעתעים באזרח באמצעות פעלולים ואחיזת עיניים, ממקמים את דוכן השופט מעל למקום מושבם של בעלי הדין במקום בגובה העיניים. אתה כנראה לא מבין מה הם היוצרות ולכן לא מבין מה הוא היפוכם. זכותו של הציבור (ועובדי המדינה אינם תת-ציבור!) להתבטא, להעביר ביקורת, להשתתף במחלוקת ולתקוף בחריפות כל משרת ציבור איננה זכות של מה בכך. היא נשמת אפה של חברה חופשית. במקום שסותמים פיות, מתירים ליגאל עמירים להתבטא כאלטרנטיבה לגיטימית. מזוז מבין היטב את מה שלא כל קצר-רואי מסוגל להבין: חסימת חוש הביטוי משחיתה את מנגנון הציבורי. היא יוצרת מסלולים עוקפים. יחסי תן וקח בין עיתונאים לעובדי ציבור. מנגנוני סחיטה. מנגנוני טובות הנאה. מנגנוני סלקציה ומניפולציה על מידע. המסורת הנפסדת שמזוז ממשיך אינה ניתנת להבלגה. זו בעיטה באשכי הדמוקרטיה. ביקורת עדינה מזו על מעשה כל כך חמור? ''חוסך שבטו שונא בנו''! | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מבין כל ההבלים בכל זאת יש משהו |
|||
|
|||
שמצאתיכי היוא ראוי לתיקון. האנשים בבית המשפט קוראים לשופט ''כבודו'' והשופט קורא לכל אחד בשם ''אדוני'' כיאה וכיאות. השופט הוא מכובד ומי שעומד לפניו הוא האדון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כבוד המושג באמצעי כפיה |
|||
|
|||
כמוהו כמין המושג בכוח הזרוע או הודאה המושגת בעינויים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הגדרה משפטית יבשה? |
|||
|
|||
המינוח ''בלתי-חוקית בעליל'' מזכיר מאוד - מבחינה משפטית יבשה כמובן - את המקרים שבהם פוקדים על חייל, למשל, לאנוס שבויה/ללקק למפקד את הגרביים/לירות ברגלו של חייל אחר/לחתוך לעצמו את האצבע - או כל פקודה מטורפת אחרת שנוגדת באופן הבסיסי ביותר את יסודות המוסר האנושי ואת כבוד האדם. בניגוד לפקודה בלתי-חוקית (לא ''בעליל''), כגון להסיע את בתו של המפקד לבית-הספר; לחלק לחיילים מסויימים מנות אוכל יותר גדולות/טובות מלחיילים אחרים, או כל פקודה שהיא נוגדת את הפקודות - אך איננה בחזקת זוועה בלתי-נסבלת. לומר על הנזיפה של מזוז שהיא ''בלתי-חוקית בעליל'' - זה להכניס לעניין הפעוט והשולי הזה מימד זוועתי ומחריד, שחורג הרבה מעבר ל''ביקורת'' ואף ''התקפה''. ייתכן שמזוז קפץ בגלל סגנון הדברים של אל''מ תרזה (שאני מסכים דרך אגב עם כל אות שבהם). אך מסופקני אם היה מזוז נוהג באופן דומה אילו תרזה הסתפק בהבעת מחלוקת עם בג''ץ - מבלי להכניס ''חיי אדם'' לעסק. בכל זאת עובד מדינה צריך לשים חרצובות ללשונו. לא ככה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הגדרה משפטית יבשה! |
|||
|
|||
אולי זה מה שההגדרה הזאת מזכירה לך. אבל זה לא מה שהיא מזכירה למזוז או לכל משפטן ברמתו של מזוז. אין מה להשוות, חלילה, בין ההנחייה הבלתי חוקית בעליל -לדוגמא- של רבין לשבור ידיים ורגליים בזמנו, או להנחייתו לטבוח באנשי אלטלנה, לבין הנחייתו של מזוז בעניין תרזה. המבחן שבית המשפט העליון הציע בפרשה הנ''ל (הידועה כפרשת-גבעתי) הוא: ''לא אי חוקיות פורמאלית בלבד, אלא אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב איננו אטום או מושחת - זהו מבחנה של פקודה בלתי חוקית בעליל'' ההנחייה לאסור על עובד מדינה להביע את ביקורתו כנגד החלטה שיפוטית, בנסיבות שבהן הביקורת מתריעה על פגיעה בבני אדם בוודאות קרובה - איננה סתם בלתי חוקית. היא בלתי חוקית בעליל! ולדעתי - דווקא בזכות העובדה שתרזה סבר כי החלטת הבג''צ פירושה סיוע לארגוני הטרור לגרום לאובדן בחי אדם, זו חובתו לומר זאת, ואסור היה על מזוז לסתום את פיו. זה מסוג המעשים המתאימים לכנסיה כנגד פיסיקאי הקורא תיגר על ההגמוניה השלטונית שלה. זה איננו מעשה היאה למזוז. ההנחייה לעובדי מדינה להסתיר מהציבור את חוות דעתם, היא בהחלט לא סתם בלתי חוקית, אלא בעליל. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי