|
לקראת מלחמת העצמאות ובמלחמת העצמאות דאגו ראשי הקיבוץ המאוחד, והמפלגה לאחדות העבודה ואחר כך מפ''ם (שהתפלגה שוב בשנות החמישים) שרוב המפקדים הבכירים בארגון ההגנה ובעיקר בפלמ''ח יהיה תחת השפעתם. בכך הם התכוונו להשתלט על המדינה העתידה לקום. זה היה הטעם שבן גוריון ניסה במשך כל המלחמה לפרק את הפלמ''ח ובסוף הצליח לפרק רק את מטה הפלמ''ח.
אחרי המלחמה הצטרפו למפ''ם (שהיתה איחוד של השומר הצעיר והמפלגה לאחדות העבודה) הגנרלים הבולטים שפרשו מן השרות הפעיל: מפקד הפלמ''ח וחזית הדרום יגאל אלון ומפקד חזית הצפון משה כרמל. גם מפקד חזית המרכז צבי איילון היה איש מפלגה זאת אך לא הצטרף להנהגתה.
מפ''ם הצליחה מאוד בבחירות ב- 1949. היא היתה המפלגה השנייה בגודלה אחרי מפא''י. במהלך השנים היו יגאל אלון ומשה כרמל שרים בממשלות אחדות. בן גוריון הכניס את משה דיין לפוליטיקה כדי לנטרל את השפעתו של אלון.
כרמל, אלון ודיין לא הבינו את הוויית הצבא והמלחמה. היה להם כושר מנהיגות אך לא היתה להם הבנה באסטרטגיה. אותם דברים אמורים על הפעילות הפוליטית של השלושה ושל הבאים אחריהם: רבין, בר לב וכו'. |
לראובן: הפלמ''ח אבי אבות הטומאה
