  
  
  
|
 |
|
||
  השאלה היא איזה פתרון יש לך להציע |
|||
|
|||
בעל עסק או מיפעל כל שהוא מעוניין לקצץ בהוצאות עד כמה שאפשר, כדי להבטיח שהעסק יהיה רווחי. זו אמת כלכלית פשוטה. אם הוא יכול לקבל את אותו פריון תמורת משכורת יותר נמוכה, אין שום סיבה שבעולם שיכולה לאלץ אותו לעשות אחרת. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הפתרון שלי נמצא במאמר |
|||
|
|||
בעצם לאורך כל המאמרים שלי בפורום אני טוען שתחרות חופשית היא הכלי הטוב שאני מכיר לפיתוח כלכלי. במקרה הנדון ברור שגם ברמה הגלובלית צריך לפתוח את הכלכלות לתחרות. הדבר היחידי שצריכה ממשלה לעשות, אם בכלל, זה להשקיע בפיתוח הון אנושי (יכולת ואיכות מקצועית) של אזרחיה. כך זה יאפשר להם לעמוד בתחרות ביתר קלות מול אותם שיכולים לעבוד בשכר נמוך יותר. מצד שני, גם ישראל, גם ארה''ב וגם ארצות אחרות מגבילות מאד את המעבר הפיזי של עובדים בין שוק לשוק וזה כמובן פוגע בתחרות בחלק מן הארצות הללו גם דואגים לגרש עובדים שכבר חצו את הגבולות. בסקירה על המשק שהוציא משרד האוצר התפארו שמספר העובדים הישראלים עלה בשנה האחרונה בכ-50 אלף בזכות גירוש הזרים. בקשר לכך יש לי הצעה אחת בלי מגבלות על תנועת עובדים...... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זה רק פיתרון אפשרי אחד |
|||
|
|||
ישנם גם פיתרונות הפוכים, להם יתרונות חברתיים רבים. נכון, שכפי שהתאוריה הכלכלית מראה, על סמך ההנחות של תחרות משוכללת שלעולם איננה קיימת, עדיפה אי התערבות ממשלתית ומתן אפשרות לשוק החפשי לבצע את ההתאמות הנידרשות בשווקי הסחורות והעבודה. לדעתי יקרה ההיפך: המחיר החברתי של תהליך העברת ייצור הסחורות למזרח, בעיקר לסין (שהיא מאגר כימעט אינסופי של כח אדם מיומן שישאר זול למדי עוד שנים רבות), המלווה במקביל ביבוא עבודה זולה לארצות העולם המתועש, ייצור עומס סוציאלי ואבטלה שתיצור לחץ כבד על חזרה לשיטות הגנה מיכסיות, ואחרות, שיגבילו מאד את חופש הסחר. בצורה כזו אמנם תרד במידת מה רמת החיים כפי שמודדים אותה במונחי צריכה והכנסה, אך החברה תהיה יותר שיוויונית ויהיו פחות מתחים חברתיים. זה היה המצב בישראל עד לפני כ 15 שנה, עת החליטה הממשלה לעבור לחשיפה בעיקבות הסכמי מסטריכט. נכון שרמת החיים עלתה (אפשר לקנות מכשירי חשמל בזול, נוסעים לחופש לחו''ל) אך המתח החברתי עלה מאד, ועוד יותר מכך, תלותנו בארצות הברית עלתה כל כך עד שהיום למעשה את ההחלטות המדיניות הממשיות מקבלים שם (אישית אני דווקא בעד, אבל זה לא בדיוק החזון הציוני - עצמאות כלכלית?) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש כל מיני ''פתרונות'' |
|||
|
|||
לכל מערכת יש כלים שמתאימים יותר מאחרים. כפי שאני מבין את העולם הפתרון שהצגתי הוא הטוב יותר. גם אם התחרות לא ממש משוכללת והוא גם שלב בדרך להשגת תחרות יותר משוכללת. ככל שהתחרות יותר משוכללת הפתרון הזה מועיל יותר. התנועות של הון ומפעלים בין הארצות משפיעה על המשק הסיני המתפתח בשתי צורות: יש תעשיית שמתרחבות על חשבון ארצות כמו יפן ארה''ב ואחרות. אבל יש גם תעשייות שמתכווצות (ועולה שיעור האבטלה) בגלל המעבר של פעילות לארצות אחרות המפתח להפקת התועלת המרבית מהתחרות הוא בשיפור תמידי של ההון האנושי. בדרך הזאת אתה מקצר מאד את התקופה של בין עבודות-מובטלות. אלו היו גם הכוחות שתמיד הניעו את התהליכים של צמיחת רמת החיים, גם כאשר ניסו להכניס אותם לסד של מכסים ומגבלות כמותיות. כאן יש גם היגיון שהמדינה תעזור ותסייע לאנשים לרכוש השכלה ולשפר עמדות. מקור הפערים החברתיים, לדעתי, הוא לא הסכמי מסטריכט אלא: 1. הפסקת (או האטה מאד משמעותית של) תהליך שיפור ההון האנושי והתחדשות. 2. החרפת אי-השוויון בגלל הבעיה הראשונה ביחד עם הנצחתו והחרפתו בגלל תשלומי ההעברה (צמיחה ואי שוויון דיון 1507). 3. אי השוויון הוא גם חסם לצמיחה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי