|
ואני דווקא טוען כי המידע היום הוא מוגבל יותר. הוא מוכוון יתר. הוא מטעה ולכן מסוכן. כי הוא נוטע בנו תחושה של חופש, כוח, מגוון... בעוד שלמידע הקריטי במיוחד הציבור כולו עיוור.
כיום, התופעה הזו ידועה יותר כ''תסמונת-גוגל''. כל הציבור יודע מידע אינסופי על כל נושא שגוגל בחר שלא להסתיר מהציבור.
אך הדבר נכון לא רק ביחס לגוגל (או ה''נשיונל סקיוריטי'' בשמו הפחות מסחרי של גוגל) כלפי הציבור הרחב, אלא במיוחד ביחס למנהיגים נבחרים השבויים לחלוטין במידע וחוסר המידע שמגישים להם גופי המידע השונים.
בעידן הדמוקרטי - כולם מתגאים בכך שיש לכל קבצן-רחוב זכות שווה לבחור מנהיגות, לא פחות מאשר לראש שירותי הבטחון באותה מדינה.
אבל בזכות האשליה המתוקה הזו אף אחד לא טורח בכלל לשאול ''אבל מי מסכם את תוצאות ספירת הקולות''? ''מי כתב את תוכנת המחשב שנהלת את העסק''?
כפי שאמרתי כבר ברמז דק יותר בתגובה קודמת: זו אשליה! איננו האדונים של עידן האינפורמציה, כי אם עבדים של הדיסאינפורמציה.
להרחבת הנושא ודיון חופשי בסוגיה אני מציע לדחות את הדיון לעוד כמה עשורים, למועד בו ניפגש כולנו בגן העדן ושם נוכל להרחיב ואולי אף להזמין לשיחה כמה חברים מהשכונה הסמוכה...
עד אז, אני מציע לא להיות טרודים בשאלות מיותרות. לא לחשוב שאנחנו פתאום יודעים בעידן האינטרנט הכל, אלא לפתח אדישות של בעל נבגד בבחינת ''מה שלא יודעים לא כואב''. |
שתיקת הציבור על עוול (II)
