לחיי הבנים השבים לגבולם

מה זה?

(נכתב בתשובה למיכאל מ. שרון, 16/02/04 14:28)

למר שרון, אם אביא רק קמצוץ קטן של ציטוטים ממגוון הגיגך

אייל בקר (יום שני, 16/02/2004 שעה 19:49)
בתשובה למיכאל מ. שרון

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

בפורום זה וגם בפורומים אחרים, בתוספת ביקורת של הגולשים, בוודאי תחפש חור להתחבא בוא לתקופה ארוכה.

_new_

שרץ משרצים, רמש השדה אורחו, כהטפל העלוקה

מיכאל מ. שרון (יום שני, 16/02/2004 שעה 20:56)
בתשובה לאייל בקר

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

(חבקבוק, שם, כז' ד')

_new_

אתה רוצה מעט ציטטות מהמקורות, בבקשה אדוני

אייל בקר (יום שני, 16/02/2004 שעה 21:06)
בתשובה למיכאל מ. שרון

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

בפרק כו' ספר במשלי מופיעים שני פסוקים סמוכים מאד:

פסוק ד': אל תען כסיל כאולתו, פן תשוה לו גם אתה.
פסוק ה': ענה כסיל כאולתו, פן יהיה חכם בעיניו.

הסתירה כל כך ברורה, עד שאין אפשרות לקרוא את הפרק בלי לשאול את השאלה: מה כוונת הפסוקים: לענות לכסיל, או לא לענות לו? אי אפשר לענות וגם לא לענות בעת ובעונה אחת!

ההוראה הראשונה חותמת למעשה סדרת הגדרות המתאימה לסוג מסוים של כסיל – אליו יש להתייחס לפי ההוראה הראשונה.
ההוראה השניה, באה לומר כיצד להתנהג לסוג אחר של כסיל, שהגדרותיו מופיעות בהמשך להוראה השניה.

כסיל זה הוא שליח הרשע. ברור, שהכסיל הוא גם שקרן. '' מקצה רגלים חמס שתה שלח דברים ביד – כסיל ''; '' דליו שוקים מפסח ומשל ב פי כסילים ''. מקצה הרגלים ושותה החמס, הוא שולח את דבריו ביד הכסיל. הרשע, הוא לא בהכרח כסיל. הכסיל, השקרן ('' דליו שוקים מפסח '' – לשקר אין רגלים), מקבל את דבריו מפי הרשע (מקצה הרגלים – גורם לשקר), לכן מצוי בפיו המשל ה'' חכם.

_new_