| נכון מאד. זה אכן הרושם העולה - של רכיכיות רופסת והיסטרית המעצימה הבלים, ומנדנדת באופן דביק ומאוס לכל מה שזז בשטח. אכן, גם בריטניה היא מדינה קשוחה, עם ש-25 מיליון אנשיו שלטו בסוף המאה ה-19 על כמיליארד אנשים. שמתי לב בנסיעותי המרובות שם, שגם בתים רבים בערי אנגלייה בנויים מלבנים אדומות חוורות וניראים כקסרקטינים לכל דבר.
ברם, יש עם זאת להבחין שהעולם השלישי בכללותו הוא ברוב מדינותיו ''רך'' במישורים ביצועיים שונים, ונעדר מהות של חוסן וקשיחות ביצועית וצבאית. סיבת הדבר היא במציאות של ליקוי ביכולת האירגון היעיל של מערכים חברתיים, כלכליים וצבאיים. מסיבה זאת בדיוק יכולים כ-100 שכירי חרב בלגיים וגרמנים להניס על נקלה דיויזיה של שחורים באפריקה, ומסיבת זאת קרסו בנקל עוצבות שלמות על עשרות אלפי חיילים עיראקיים בפני כמה פלוגות שיריון ורגלים אמריקנים.
רכות ורכיכיות הינה במהותה חוסר יעילות ביצועית ואירגון גרוע באופן מובנה. יש לשים לב שהתחושה המיידית שמעורר המאמר הוא של ליקוי באירגון ויעילות, תוך עשיית גלים בפרצי פעלתנות היסטריים ועתירי כאוס.למשל: ''הנסיעה הראשונה לניו יורק, אומרת עידן, היתה לא ממוקדת. הם ירו לכל הכיוונים, אירגנו 17 מפגשים ביום אחד. עם ראש עיריית ניו יורק אז, עם כל מיני ראשי אירגונים באו''מ, עם קהילות יהודיות.''
חוסר היעילות באירגון מתבטא גם בתאורים המסורבלים מכבירי המילים המיותרות שבמאמר, בחוסר יעילות לשונית. וזאת כאשר קצין אמריקני או אנגלי היה מוסר בנחת ובלי היסטריה תאור של אותם ארועים עם חסכנות גדולה בהרבה במילים, אך תוך מתן תמונה כללית ברורה ועם הרבה יותר אינפורמציה רלוונטית. הדבר היה גורם לשומע נבון להאנח אנחת רווחה ולאמר, סוף סוף, כך מדבר בן תרבות, לעומת העירפול, המגושמות, הסירבול והצעקנות הברברית הההיא. |