  
  
  
|
 |
|
||
  הרהורים כלליים |
|||
|
|||
אינני מבין מדוע יצא קצפך על הפאסיון לכל דורותיו, ומדוע אתה רואה בו ביטוי לאנטישמיות חדשה בשלב היסטורי זה. אם כל הכבוד למסר הבוקע מפאסיון זה - לבוא ולטעון שאירוע זה אחראי באופן ישיר או עקיף לרדיפת יהודים בהיסטוריה אינו נכון, וכאן אני חוזר לנטייה הכללית שאני מגלה בהיסטוריוגרפיה היהודית (וגם הישראלית) לתאר את צאן קודש ישראל כיצורים הנרדפים תמידית כפי שכבר כתבתי על העניין בבלוג הפרטי שלי (http://mann.blog.lab.co.il/story_35), מתוך קאוזליות ברורה ששיאה אמורה להיות שואת יהודי אירופה. כפי שתיארתי בתגובות רבות ובמאמרים שונים שכתבתי בעבר, אינני שותף לדיעה זו, ולכן אינני חש 'מאויים' על ידי סרטו זה של גיבסון, שמייצג קבוצה דתית נוספת בסופרמרקט הכנסייתי לשיטת פירושי הצלוב ואימו, אביו וכל הדברים המתקשרים בכך, שכמובן היהודים ממלאים בהם מקום של כבוד. זה שהיהודים לא אהבו או חיבבו את בן האלוהים הנצרתי אינו פרט שיש עליו חילוקי דיעות, והדברים שרשומים בברית החדשה אכן ברורים ביותר בעניין זה, אולם אני בפירוש מסרב להיות מזועזע מהם. ממתי דברים הכתובים במשנה דתית אמורים לשחק תפקיד מהותי כלשהו בעת המודרנית? מדוע נלין כל הברית החדשה, כשהברית הישנה עצמה מוצפת בתיאורים מסמרי שיער על הריגת בכורי המצרים, השמדת עממי הארץ שישבו לפני בואם של בני ישראל, הזיות השמדה בקשר לעמלק ועוד. הרי ברור שתיאורי הברית החדשה בסוגיית צליבתו של ישוע והטלת האשמה ביהודים אינם אלא נראטיב דתי, וכך יש גם להתייחס אליו: בעירבון מוגבל מאוד. העובדה שנוצרים אלו או אחרים מתמלאים משטמה כלפי יהודים למקרא תיאורי צליבה אלו אינו שונה ממצב בו יהודים יכולים להתמלא משטמה כלפי גויים באשר הם כתוצאה מכתבים יהודים שונים שאינם מלאים בתיאורי חיבה לגויים; מה לדעתך אמור הגוי הרגיל לחשוב על הפסוק בהגדת פסח הגורס כי ''שפוך חמתך על הגויים'', או סתם כך מתיאורים אחרים ובלתי מלבבים על הגוי באשר הוא? מבחינה זו האפלוגטיקה הכנסייתית מזכירה לי בפירוש התחכמויות שונות בסגנון פילפולי התלמוד, ואני בפירוש מסרב להתרשם מכך. אני גורס כי יחסי היהדות-נצרות היו ועדיין בעייתיים בשורת נושאים שונים, ולמרות כל נסיונות הקירבה הרי שאין עדיין כל יכולת של ניהול תפילה אקומנית משותפת, ואין עדיין כל קונצנזוס ברור לגבי תפקידו ומעמדו של ישוע, שמצד אחד מנסים 'לגיירו' ולהציגו כיהודי טוב וירא שמים שביקש לערוך רפורמות חיוביות, ומצד שני כדמות מלאת משטמה ועוינות לעולם היהודי. גיבסון במקרה זה עתיד אולי לביים סרט מונומנטלי, אולם אינני חושב שדווקא אירועי הצליבה ודבריו של כהן-גדול ישפיעו כל חזק על הצופה באשר הוא, למרות האוטוסוגסטיה המצוייה במדיום זה. אנשים יצאו לכל היותר מזועזעים ממעשי הצליבה, אך לא יבקשו ללכת אחר כך 'להרוג ולפגוע ביהודים'. מה שאני כן מזהה בדבריך אלו אינו אלא פחד יהודי עתיק ממה שהגויים עתידים לחשוב עלינו, אי שם במסגרת נסיונות הפיוס והשתדלנות שאלו מנסים להפעיל על הגויים, או במילים אחרות: פחד לא מובן מאבדן אהדה ותמיכה. אני רוצה להזכיר לך בהזדמנות זו, שגם סרטו של מרטין סקורזה על ישוע, שנקרא ''הפיתוי האחרון'', עורר בזמנו ביקורת קשה בקרב חוגי כנסייה שונים, וזאת שבו תואר ישוע וסיפור יחסיו עם מאריה מגדלנה בצורה מאוד מסויימת, ובכל זאת הסרט 'עבר' את הקהל ואיש לא הבין בדיעבד על מה היתה ההתרגשות הגדולה. אי לכך אני מציע לנהל שיחה נוספת על סרט זה לאחר הצפייה בו, ולא לדון בביצתו של קולומבוס לפני שכלל נולדה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אלכס, לא שמת לב |
|||
|
|||
לסיומת של מאמרי. אצל היהודים ''שפוך חמתך'' זאת אמירה בלבד. את הביצוע הם השאירו לאל. אצל הנוצרים, הם לקחו יוזמה ולא המתינו שהאל יממש את איחוליהם. אתה חוטא להיסטוריה כאשר אתה מנסה ליצור סימטריה בין שני הצדדים. זה לא היה כך, וזה לא כך היום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס, לא שמת לב |
|||
|
|||
זו אמירה בלבד ב-2000 השנים האחרונות, אם תרצה, שפירושו שכל זמן שליהודים לא היתה טריטוריה וריבונות היה דבר זה נכון. בתקופות אחרות טרום גלותיות נראה שמושג זה היה יצירתי הרבה יותר, וכמובן בצורות שונות בכל האמור להתנהלות מדינת ישראל בהווה העכשווי (ואנא תן דעתך לכך שאינני גולש בנקודה אחרונה זו ליבבנות מורליסטית). אינני חושב שאני חוטא להיסטוריה, בוודאי לא בצורה של אלו המנסים ליצור בה קו מונוליטי-אקומולטיבי לכוון ההזדככות האינסופית בדמות 'והיא שעמדה לנו' לפירוש הרדיפות האינסופיות שהובילו בהכרח לשואה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי