| אני רוצה להדגיש ולהבחין בין שני דברים: הריגת יהודים לוחמים במסגרת מאבקם מזה 100 שנה לערך בהגירת היהודים לארץ פלשתין, שמחינתם , על פי הקודקס המוסלמי, הכל מותר . גם אילו לא היו לי טענות כלפיו לגבי מעשים אלה (אני מתכוון לגבי מעשי רצח מכוונים כנגד ילדים /נשים אזרחים חסרי מגן על מנת להפחיד ולהבריח אותנו מכאן) הרי יש לי טענות לאורי אבנרי. אבנרי אשר נלחם במלחמת השחרור, בשלב מסוים של חייו חבר לאוייב, לעראפת. לשאלתך: כדאי שתקרא את עלילות הגבורה שמופיעים במסגרת האוטוביוגרפיה שלו שבה הוא מתפאר לגבי ילדותו בירושלים ובמלחמותיו באוייב הציוני. מלחמה זו אין בה פגם מוסרי כי היא שקולה למלחמתנו בו ובפלשתינאים. אך מעבר לפגיעה בנו, התפרסמו לגבי עראפת לא מעט חומר בירדן על מעלליו שם, אשר הובילו לספטמבר השחור ואשר בהם מסבירים הירדנים מדוע ולמה היה כורח המציאות לרצץ את ראשו של הנחש. גם לבנון ובסוריה יצאו במערכת פרסומים כנגד עראפת ובו תוארו מעלליו בלבנון הכוללים מעשי רצח, אונס קטינים (הוא מואשם בהומוסקסואליות , דבר האסור באיסלם ובהעדפת קטינים), סחר בסמים, גביית דמי חסות, חטיפת נשים, הברחת נשק, הפעלת לחץ על פוליטקאים ועוד. כל זאת על פי המקורות הערבים. מדובר בארכי פושע מהסוג המגעיל והמכוער ביותר שידעה האנושות. שלא נדבר על הוראותיו לחטוף מטוסים ולפוצץ אותם וכן לפגוע באזרחים חפים מפשע שלא מבני עמינו. משום מה , אבנרי,המתימר להיות לוחם צדק ושומר על חותם המוסר, נמנע מגינוי ממעשי הזועה של ידידו עראפת . אולי אף אבנרי רואה מעשים אלה כמעשים מוצדקים, במסגרת מלחמת השחרור הלאומי של העם הפלשתינאי (המטרה שלהם כנראה מקדשת את האמצעים, אך לא שלנו) - כי אחרת איני מסוגל להבין ולקבל, כיצד במהלך מלחמתנו בלבנון,מלחמת של''ג ,כנגד כוחות עראפת, בזמן שחיילנו נפגעו בקרבות אלה, יצא אבנרי לבירות לחבק ולהתנשק עימו ולעודדו. עראפת סידר לו את אישורי הכניסה, הטיסה , הלינה והאירוח. מאז היום, יש תלות הדדית בין השנים. עם כל הכבוד - אני לא אשכח לו זאת ולא אסלח. |