  
  
  
|
 |
|
||
  תגובה לספירו היקר |
|||
|
|||
לגידעון ספירו היקר:אני רואה אותך מימי מרחביה העליזים ועד חיפה האדומה ואח''כ ירושליים:תמיד הויכוח שלך נעשה תוך הדבקת תוויות. למה אף פעם אתה לא טוען לעניין מבלי לחלק מחמאות כמו ''ימני'' ''פשיסט'' וכו'. תראה לאן הובילונו חבריך מחפשי הפתרונות הקלים? איפה ה''מוח הישר'' שלך? אתה לא רואה שמוליכים אותך -ואת העם באף. כל ''ההגומונים'' אותם מתאר מר מילשטיין לכל אורך דרכו האקדמית, עדיין דוהרים בפול גז, ואתה ספירו היקר עם הראש המבריק נגרר אחריהם אחרי ''השקר הפנטסטי'' אודות השלום. מה איתך גדעון? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הומניזם בע''מ |
|||
|
|||
מר אשכנזי היקר, זכותו ואולי אף חובתו של מר ספירו להחזיק בדעות שהוא חושבן למוסריות, אך כפי שציינת וכפי שגם אני רשמתי כלפיו בתגובות קודמות, אינפלציית הדבקת תארי הלוואי ושמות התואר השאבלוניים לשיטתי מורידים בפירוש מערכה המיוחד והחשוב של השקפת עולמו - אשר כבודה במקומה מונח. ספירו טוען להגנתו כי המערכת הפוליטית בישראל נסחפה כולה ימינה, וכי הוא נשאר על מקומו כסוציאל דמוקרט והומניסט. לגבי הנושא הסוציאל דמוקרטי ניחא, אך לגבי ההומניזם של ספירו קיימות מספר בעיות לא פשוטות: ההומניזם של ספירו אינו שלם ואוניברסלי כפי שדבר זה היה צריך באמת להיות. לשיטתי (1) על ההומניסט האמיתי למלא ארבעה תנאי יסוד: 1. ההומניסט חייב להיות אתאיסט. אין בנמצא כוח אחר, עליון ככל שיהיה, אשר יכול לעמוד במרכז ההווייה מחוץ לאדם עצמו. 2. ההומניסט חייב להיות פאציפיסט. שום ערך אחר, כולל ערך הגנה על החופש, אינו יכול להצדיק הקרבת חיים בתורה, אשר בה האדם וחייו עומדים במרכז. 3. ההומניסט חייב להיות אנרכיסט, ולו באופן רעיוני בלבד. אין שום שיטה פוליטית, כולל השיטה הדמוקרטית, אשר יכולה ורשאית לצוות ולכפות על האדם דבר. כל שיטה ומנגנון פוליטי הנו כפייתי מעצם מהותו. 4. ההומניסט חייב להיות קוסמופוליט. אין קבוצה של בני אדם אשר אליה ההומניסט רשאי להרגיש סימפטיה גדולה יותר, היות והאדם כאדם חייב להיות מצוי ומושרש במרכז ההווייה, ועל כן עליו לגלות יחס אנושי גם אל הבלתי אנושיים, אשר אולי טועים שלא במודע. לפי שיטה זו אין גדעון ספירו הומניסט מושלם, היות והוא מגלה, לפחות בסעיף מספר 4 סימפטיה והעדפה ברורה כלפי קבוצת בני אדם מסויימת, מבלי להביט בבעיותיה ובמאוויה של קבוצת אדם אחרת - אשר עליו אף לחלוק לה כבוד אנושי בסיסי וראשוני, גם אם לדעתו היא טועה ומטעה, וזאת מעצם רעיון ההומניזם המחייב בו הוא אוחז. אני לכשעצמי, על פי שיטה זו, אינני הומינסט של ממש, כי אם אדם המאמין בעקרונות הומניטריים: -- אינני אתאיסט כי אם אגנוסטיקן. אינני יכול לשלול את שאיני בטוח כלל בקיומו, ואת אשר אינו מעניין אותי למעשה. -- אינני פציפיסט כי אם שוחר שלום, אשר מאמין כי במצבים מסויימים יש להקריב, במקרים מסויימים, גם חיי אדם לצורך ההגנה על ערכי כבוד האדם, החופש והחירות -- אינני אנארכיסט, אף לא במשמעותו הרעיונית של מושג זה, כי אם דמוקרט - המודע למגבלות השיטה וליתרונה היחידי על פני כל שיטה אחרת: בדמוקרטיה מתבצעת העברת סמכות השלטון ללא שפיכות דמים. -- אינני קוסמופוליט, היות ויש קבוצות שונות של בני אדם הדומות אליי בערכיהן ובתרבותן, אשר אני מבכרן על פני קבוצות אחרות, הגם שבקבוצות אלו קיימים בני אדם לא פחות חשובים ומעניינים ערכית מבני הקבוצות אותן אני מסמפט ומעדיף. הדבר היחידי שניתן לומר בהקשר זה הוא שבני אדם רבים נוטים לערבב בין מושגי ההומניזם וההומניטריות, שמושג אחרון זה בהבדל מאידיאת המושג הראשון מודע בהחלט ליחסותן ולתקפותן המוגבלת של אמיתות אידיאולוגיות ואידיאליסטיות מכל סוג שהוא. בברכה א. מאן ________________________________________ (1) שיטה זו מבוססת רובה ככולה כולה על פירושיו השונים של פרופ' ישעיהו לייבוביץ המנוח למושג ולמינוח 'הומניזם', אשר לפיה טען כי רק מספר מצומצם של אנשים מיכולים ומוכנים לקיים משנה סדורה זו. לייבוביץ פסל עצמו מהיותו הומניסט מסיבות דומות, ובמיוחד מסעיף אחד הדן באתיאיזם. לייבוביץ טען בהקשר זה כי מרבית האנשים המתהדרים במכוון בתואר 'הומניסט' אינם כה מודעים לפראדיגמת מושג זה, ומעבר לתואר החיבה 'הומניסט' אין בינם ובין מושג זה דבר וחצי דבר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| להגדרת ההומניזם |
|||
|
|||
לאלכס שלום, המסה הקצרה שלך על הומניזם לוקה באי ידיעה, אם להתבטא בעדינות. אני מציע לך לעשות, את מה שאני עשיתי - ללכת לאינציקלופדיה, לפחות לאחת, אני הלכתי לשתיים, ומתברר שהגדרותיך על הומניזם אין להם על מה לסמוך. ''הומניסט צריך להיות אתאיסט'' לא נכון, היה ויש גם הומניזם דתי, הומניזם נוצרי, הומניזם יהודי וכו'. ''הומניסט חייב להיות פצפיסט'' לא נכון. הוא רשאי אבל לא חייב, כי יש הומניסטים שעושים אבחנה בין מלחמת שחרור מכיבוש ודיכוי לבין מלחמה אימפריאליסטית למטרות קולוניאליות כלכליות. ''הומניסט חייב להיות אנרכיסט'' לא נכון. שוב הוא רשאי, בוודאי לא חייב. ההומניזם כתנועה תרבותית רוחנית באה לעולם זמן רב לפני התנועה האנרכיסטית. ''ההומניסט חייב להיות קוסמופוליט'' לא נכון. הוא רשאי, לא חייב. כי ההומניסט יכול להתמקד בפעילות בקרב ארצו ועמו, כאיש לאומי המונחה על ידי עקרונות הומניסטיים. ולהלן האסמכתות: (ציטוטים מקוצרים כדי לא להלאות את הקוראים שאין להם סבלנות לטקסטים ארוכים מדי, אבל כל מי שחפץ, רשאי לעיין בספרים שיוזכרו). ''הומניזם במובן כללי - כל מערכת מחשבות או מעשים, המייחסת מעמד יתר לענייניו של האדם לגבי כל עניינים אחרים ומדגישה את האוטונומיה של האדם; באופן מיוחד - תנועה תרבותית רוחנית, שהתפתחה באיטליה החל מן המחצית השניה של המאה ה- 14 ונמשכה עד שלהי המאה ה- 15 ('הומניזם ראשון'). מאיטליה התפשט ההומניזם בשאר ארצות אירופה, שבהן פרח בעיקר במאה ה- 16. השם הומניזם נגזר מהביטוי הלאטיני 'סטודיה הומניטאטיס' -'לימודים של רוח האדם'...במובנה הרחב ביותר תנועה זו, ואף הכינוי 'הומניסט', מזדהים עם כל תוכן הגילויים האנושיים-רוחניים של המאות ה- 14 וה-15, גילויים מיוחדים שנתנו טעם ומיפנה חדש להתפתחותה של התרבות האירופית, בעומדם בניגוד בולט לרוח ימי הביניים...בניגוד להשקפות ימי הביניים חייבו ההומניסטים את העולם ואת פעילותו של האדם, שרו שירי תהילה לטבע ולעולם, בחלו בטראנסצנדנציה האופיינית לימי הביניים ושמו לנגד עיניהם את האידיאל הנושן של נאמנות אזרחית, של גבורה חברתית, של צדק ומשפט 'בני העולם הזה', לעגו ואף בזו למיבנה המופשט והעקר של מחשבת ימי הביניים. ההתעניינות הפילולוגית והספרותית היתה הגילוי החיצון של השקפת עולם מיוחדת, שהקו האופייני לה היתה תפיסת חיים גמישה ופתוחה יותר לכל תופעות הרוח האנושית... יש חוקרים שרואים את שורשי תנועת ההומאניסטים בהתעוררות הדתית של המאה ה- 13 באיטליה...באמצע המאה ה- 15 חדר ההומניזם לרומא. הוא נתמך על ידי אפיפיורים שהיו עצמם הומאניסטים (ניקולאוס החמישי, פיוס השני, סיכסטוס הרביעי)...התנועה ההומניסטית עוררה יסודות רוחניים, שאותם יש לראות כאושיות העולם המודרני: המאות הבאות, החל מפריחת הרנסאנס, העמיקו והחדירו בכל שטחי החיים את השקפת חירותו של האדם, את התהילה לרוחו היוצרת ובעיקר את רגש הכבוד אל האדם באשר הוא אדם...סמוך למחצית השניה של המאה ה- 15 התחילו ההומאניסטים להתענין בלשון העברית וביהדות וידיעת 'שלוש הלשונות' של העת העתיקה - יוונית, לטינית ועברית - נחשבה לאידיאל השכלתי. מורים לעברית יכלו למצוא רק בין היהודים, ואליהם פנו ההומאניסטים מתוך הכוונה העיקרית של הכרת התנ'ך במקורו... ההומניזם השני: תנועת ההשכלה הבשילה בשלבה האחרון בגרמניה - תוך סינתזה דיאלקטית עם זרמי מחשבה אחרים באותה תקופה - הומניזם חדש שהוא מיסודותיה העיקריים של הקלאסיקה הגרמנית (בערך 1760 - 1830) ...בהתהוותו קיבל ההומניזם החדש השפעות חשובות מאנגליה...בצידו של גתה היה בעיקר וילהלם פון הומבולט האישיות שבה נתלכד זרם ההומניזם החדש לשלמות על ידי מזיגה של היסודות הפילולוגיים הקלאסיציסטיים עם הרעיונות הפילוסופיים של המאה ה- 18...במאה ה- 20 נתעוררה, בעיקר בגרמניה תנועת 'הומניזם שלישי'...ז' מריטן מייצג בדורנו 'הומניזם נוצרי'...במאה ה- 19 היתה ההומאניות עקרון מוצהר ומקובל כמעט על ידי כל החוגים והזרמים 'הנאורים' בעולם המערבי, מעין 'דת חילונית' שלטת. בטויה המדיני המובהק היה הליברליזם; גם התנועות הלאומיות, שתפשו אחרי המהפכה הצרפתית את מקומו של הקוסמופוליטיזם של המאה ה- 18, דגלו בהומאניות ואף טענו בשמה...רעיון ההומאניות מתגלם בימינו בשיטות החדישות של חינוך ושל עזרה סוציאלית, ההולכות ומתפשטות בעולם על ידי יוזמה פרטית, מדינית ובינלאומית. הוא מיוצג על ידי אישים כאלברט שווייצר, על ידי הלוחמים נגד העריצות הטוטאלטרית והאנטי הומאנית החדישה, על ידי מגילת זכויות האדם של האו'מ ועל ידי הלוחמים למען זכויות אלה בכל הארצות... הומניזם דתי: יש הוגים חדישים - כיהודים כנוכרים - הגורסים 'הומניזם דתי' שבו האמונה בערכה של האישיות ורעיון ההומאניות ואחוות המין האנושי נגזרים ממעמדו של האדם לפני האל''. (לקוח מהאנציקלופדיה העברית, תשכ''א, הערך ''הומניזם''; כתב פרופסור ישעיהו ליבוביץ שכיהן כאותה עת גם כעורך הראשי של האינציקלופדיה). ''הומניזם (מלטינית הומאניטס - אנושי) תפיסות שונות בהיסטוריה ובפילוסופיה שהצד המשותף בהן, הוא: ראיית האדם כמרכז הבריאה, טיפוח אידיאל האישיות הרב צדדית וההרמונית, יחס אהדה וסובלנות כלפי הזולת וכיבוד זכויות היסוד שלו, וכן חיוב החיים והעולם המוחשי בכלל. לרוב כרוכות תפיסות אלה גם בפירוש רציונליסטי הניתן לכוחות הפועלים בטבע ובחברה, אגב הסתייגות מקנאות דתית והאוטוריטה של כנסייה. במשמעות מצומצמת יותר - זרם רוחני באירופה במאות ה- 15 וה-16. יסוד בולט בתפיסה ההומניסטית היא התחושה המוסרית, היונקת מן הנסיון האנושי הפנימי, מן ההבנה כלפי סבל הזולת וצרכיו ומן ההזדהות עימו. יסוד זה מצוי כבר בספרות המקראית, המשנה בתלמוד ובמדרשים. בצד הצו המוסרי החתום בחותם הדתי המפורש, מצויים גם ניסוחים הפונים אל החווייה האנושית ואל נסיונה בלבד (כגון 'וגר לא תלחץ, ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים'). גישה זו פותחה בספרות החוכמה, כגון ב'משלי', ב'מסכת אבות' ובמאות אגדות ומדרשים (כגון: 'מה ששנוא עליך - אל תעשה לחברך'). אם במקרא מופיעה מגמה הומניסטית אמפירית זו כאחד היסודות בלבד, בצד אופיו הדתי הבולט של המוסר, הרי בפילוסופיה היוונית ניכרת מגמה מפורשת לבסס את התביעות המוסריות על נסיונו של האדם או על קטגוריות 'הטוב'. ...גם הפילוסופיה הדתית, ובפרט זו הקתולית, פונה בחלקה בימינו שוב אל ההומניזם. להשפעה רבה זכתה תורתו - וביחוד דוגמת חייו הנאצלה - של אלברט שווייצר, הוגה דעות פרוטסטנטי, הרואה את עיקר ההומניזם ב'כבוד בפני החיים', בטיפוח הרגישות לסבל הזולת ובהיענות אישית להגיש עזרה לנצרך לה...כן זכתה בשנים האחרונות להשפעה ניכרת בארצות המערב תורתו של מרטין בובר, התובעת לחדש את היחס הבלתי אמצעי בין אנשים, את היחס 'הדיאלוגי'...רק בדרך זו תוכל לקום 'חברותא' חדשה (כפי שיצרה אותה החסידות בשעתה), תוך חידוש החווייה הדתית. ראייה הומניסטית זו - אגב ניסוחים פילוסופיים למיניהם - רווחת ביצירתם של מיטב הסופרים במאות ה- 19 וה-20''. (לקוח מהאינציקלופדיה למדעי החברה, 1964, הערך ''הומניזם''). | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי