  
  
  
|
 |
|
||
  אודי: המדע מאפשר למצוא באופן ישיר פרטים הלוקים |
|||
|
|||
בשחיתות למיניה ושאר מרעין בישין, מפיצים סאוב עמוק במעין אפקט דומינו, והופכים את החיים הראויים והצודקים וגם היצרניים והעמלים לקשים מנשוא. זאת תוך חילול היפוך בו הקאפו הופך למלך, והמסואב -לעצים כוח, שבכוחו להסית באמצעים אדירים כנגד- ולמחוץ את אלה שאינם משתפים פעולה עם אוייב המין האנושי, בעצם - ככל שניתן להגדיר קטגוריה כזו, שאמנם קיימת במשפט הבינלאומי מסוף מלחמת העולם השנייה. ואילו אתה מכליל לקבוצות רחבות ומעורפלות שהגדרתן רופפת, כגון ''ערב רב'' או ''האומה הזו והזו'', ועל כן אין ביכולתך לעשות דבר, עם כל הסימפטייה לשנאתך, שנאת אדם הגון, את השחיתות והסאוב והצביעות המתחסדת והמוחצת המכשירה את השרץ. לכן, עדיף באמצעות מחקר מוחי, פיזיולוגי והבנת תהליכי החשיבה והתפיסה והתפקוד האנושיים, לבנות כלים שיאפשרו באופן נקודתי לאתר ולזהות פרטים (ולא ציבורים; פרטים - ממש כמו שמבחן IQ מזהה עבור אדם מסויים את מנת המשכל שלו) שפגיעתם רעה במובנים שונים. פרטים כאלה שלעיתים מזינים ומעצימים, אם לנקוט בשפה עממית, את הרשעות והפרע והסאוב הקשה בעולמנו ככלבים שוטים מוכי שחין כפייתי (על דרך האנלוגייה ובשפה פופולרית ובהירה), אך במעין כשרון אינסטינקטיבי להרע. זאת כתחליף למהלומות באפלה כשם שאתה עושה, שהרי מהותה של שחיתות-העומק (ושל הרשע) היא הן החמקנות והן רתימת ההסתה והפרע כנגד מגלי פניה האמיתיים, ואלה מאפשרים את המשכת הרעה הכלכלית והחברתית והכאב האישי והמצוקה של רבים כל כך שמעשיהם כה ברוכים, דווקא (שהרי מהותו של הרע היא פגיעה בברוכי המעשה ובמקדמי החיים האמיתיים והראויים בכל מובן מחד, וקידום המסואבים והלא ראויים מכל בחינה מאידך). הנושא לא רק שאינו ערטילאי, אלא שנודעות לו השלכות כלכליות וחברתיות נירחבות; וניתן במונחי מניעת נזקים לנקוב בסדרי גודל של רבבות בליוני דולרים לטווחי זמן בינוניים, בכפר הגלובלי בו אנו נמצאים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ואוו, איזו הפתעה! |
|||
|
|||
לא ציפיתי לתגובות בכלל ותראו מה קרה. כמה הבהרות: גם אם אני מסכים עם תיאור המציאות של מי מן הכותבים, ואני אכן מסכים בהרבה מקרים (סליחה שאינני מזכיר שמות כדי לא לפגוע במישהו אם אשכח להזכירו), אינני רואה מה התועלת להתעסק בשלילה. חוץ מכאב לב ועוד כמה כאבים זה לא מועיל לאף אחד. איזכור תופעות שליליות ראוי שייעשה, אם בכלל, רק כדי שנדע ממה להשמר ולא כסימון אויב או יעד לכיבוש. כך אני משתדל לנהוג ואני מקווה לא להיסחף לדיון בנושאים שליליים; חבל על הזמן שמתבזבז על כך. מה גם שכבר הזהירונו חז''ל: כל המתאבק עם מנוול מתנוול. ובעברית פשוטה, אם השתתפת בהיאבקות, אל תצפה לצאת נקי מאבק וליכלוך. ומשהו על הגדרת הרוע: בין אם מדובר ב-'ערב רב' ובין אם מדובר ב-'פורעים', מה שמניע אותם הוא אנוכיות צרופה. יש לכך סימוכין רבים במקורותינו ואפילו בפרשת השבוע הזה, שעדיין לא סיימתי לכתוב אודותיה. באופן אישי אני עוסק בבניית חלופה רעיונית חיובית ולא במאבק מול הרעיונות הכושלים השולטים במדינה ומובילים את כולנו לתהום. זו תכלית המאמרים השבועיים ולשם כך הוקמה תנועת 'אור ישראל'. הדרך היא, ככותרת המאמר, לשאת את הראש, לא לאבד אותו. לשאת את הראש זה להסתכל כלפי מעלה, על החיוב הקיים או המיועד; להביט על הכיעור, זה להסתכל כלפי מטה ואפשר כך, חלילה, לאבד את הראש. מי שרוצה להצטרף לתנועה, מוזמן. הגענו לשלב בו עלינו להתארגן בצדדים הטכניים וכל עזרה תתקבל בברכה. בברכה, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ניסים: ''עד מתי רשעים יעלוזו''? לראשונה, אחר אלפי |
|||
|
|||
שנות ציויליזציה יש תשובות. צבאית מצד אחד (גורג' וו. בוש במסע צלב שמעולם לא היה כמותו בהיסטוריה נגד הרשע הגלובאלי); ומדעית מצד שני. יש לקצור פירות 350 שנות מדע אמפירי מאז בייקון וניוטון והמהפכה המדעית. ומה מתאים יותר, מה אולטימטיבי יותר לרוח המדעית מאשר ביעור הנחשלות והרגרסיה ועקבות תקופות האבן והשמאן המקריב קורבנות בשם אלי דמים זועמים? המדע אינו ''פגאני'' ברוחו, אלא מונותאיסטי במבנהו בשאפו להאחדות (כפי שהראה עוד בייקון עם תחילת המהפכה המדעית במאה ה- 17). אכן, גם רוח הקירבון והרשע מרימה את ראש הנחש שלה כקאונטר ראקציה וניסיון השבה לקדמות ברברית, מזה כ- 30 שנה. רבים לאין שיעור יותר מעדיפים כיום אסטרולוגיה (ומגייה שחורה) על אסטרופיזיקה. אבל, אין לעצור את ההיסטוריה, מהרגע שאנשים טעמו את הטעם של רוח האדם כפי שנועד להיות. אגב, תגובותיך לעיתים כ''קומפרס'' לנשמה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל, אילו היה מדע צרוף, חף מאינטרסים |
|||
|
|||
יתכן שיכול היה לפתור את הבעיות. במציאות, כידוע, הפוליטיקאים שולטים גם במדענים דרך תיקצובם וגם בין המדענים לא חסרים אינטרסנטים אנוכיים שעושים את המדע לצחוק. אבל את זה אתה וודאי מכיר טוב ממני. אופי האדם לא השתנה במאום במהלך אלפי שנות היסטוריה; גם הנטייה להתאבדות לאומית שלנו, אגב, אינה המצאה של רבין או שרון. דרכנו היא למצוא את שורשי הבעיה ולהציע טיפול שורש; טיפול בסימפטומים לא יועיל וחבל לבזבז עליו אנרגיות. ''עד מתי רשעים יעלוזו''? עד שנפסיק להתייחס אליהם. הרשע אינו מציאות עצמית, הוא העדר טוב. ברגע שנצליח להגביר טוב וחסד תוך התעלמות מהרוע, לא יהיה עוד רוע. זה קשה, אני יודע. אבל אין דרך אחרת שיכולה להצליח באמת; הכוונה שתצליח לאורך זמן. וגם בדרך זו הנצחון, אם זוכים לו, הוא בנקודות; אבל בקרוב מאד זה יהיה נצחון סופי ומוחלט. העולם כבר מוכן לכך, צריכים רק להיפטר מהרגלי חשיבה ישנים ולאמץ את החדשים. זה הרבה יותר קל היום מאשר בדורות שעברו. ונקודה מעניינת: אצל הגויים פסקה, כמעט לחלוטין, ההתנגדות ליהדות. ואם מזהים אותה שם, זו העתקה מיהודים. רק אצלנו ההתנגדות קיימת ובמלוא החריפות. לא כאן המקום ולא זה הזמן להאריך בנושא זה, אבל ברור לגמרי שכל התייחסות להתנגדות רק מעצימה אותה; אז בשביל מה? בברכה, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ניסים: אכן התייחסויות לרשע מחזקות אותו- אונטולוגי |
|||
|
|||
יית הרשע: שכן הרשע, כפי שאיזכרת, הוא בעיקר אפס והיעדר (כשם שנאמר: השטן אינו יכול ליצור מאומה וכל עיקרו קיטרוג, הסתה ונזקים). 2) וניתן גם להדגיש את הליכת זה שתפקודו הקיומי מבוסס-רשע כנגד סדרי היקום וניסיונו להפוך את הדברים על פיהם ולהקים-לאשש עולם העומד על ראשו ובלתי תקין, תכופות באמצעות הצבת הוירטואליה בכוח המילה והשקר הפתולוגי שמוקנים להם תהודה עריצה על ידי סוכני ואמצעי תקשורת ומקדמי תהודה חברתיים נוספים. 3) והרי זה החש עצמו כאפס קיומי וכהופכי ליקום כולו נידרש לאישורים חבורתיים ומנטרות ושטיפות מוח בלתי פוסקות להקים מאין את הערכתו העצמית ותחושת ממשותו האונטולוגית (אונטולוגיה = המעמד הקיומי; עד כמה ישות מסויימת קיימת במציאות, נוכחת ובעלת משקל). 4) אך כאן מתקיים לתפיסתי מה שנכנה: ''פרדוקס האישור'': - אישור מצד אלה הנוהים אחרי השרלטן ונוכל-העומק הקיומי חשוב כקליפת השום, והמשיא הוא הראשון לחוש זאת. שכן הוא מודע היטב לבלוף הענק המתריס כנגד סדרי היקום כולו אותו שקד להציב בבחינת אוהל הניצב על ראשו המחודד, שאין בו כל מחסה וכל פונקציונאליות. אך גם ברור לו שהנוהים אחריו הינם יותר בגדר חסידים שוטים. בוזו של השטן הקיומי מופנה בראש וראשונה לטמטומם ושיטיונם של הנוהים אחריו, שיטיון המתגלה ככזה באקט ההצמדות ללא כלום, ועוד בדבקות ומאמצי שיכנוע עצמי. דוגמא לכך הינו רב הטבחים יוסף דג'וגשווילי סטלין, שבז וצחק למחניפים לו (ותכופות גם ערף ראשם ביד קלילה תוך מחזות השפלה משונים כיד הדימיון השטני), והעריץ דווקא את מתנגדו האידאולוגי, האינטלקטואל הענק מיכאיל בולגקוב. - מכיוון שהכרת הנוהים אחריו ערכה כקליפת השום בעיני הפורע כנגד סדרי היקום ושרלטן הנוכלות הקיומית, הרי שמתייצבת לנגד עיניו, ממש באופן אובססיבי, מציק ובלתי מרפה, חשיבות הכרה אחת, שלה הוא ניזקק יותר מכל: הכרת היוצר הקיומי ואיש המעלה במובן זה או אחר, זה ההפוך לו קוטבית באוריינטצייה הקיומית. 5) על כן, הוא ינסה להורידו על ברכיו, להשפילו, לדכאו עד עפר, להביאו לעוני חרוף ולהשמיט את מקורות מחייתו, לנשלו מפירות תוצריו. וכל זאת למטרה אחת בשרות הערכתו העצמית והאונטולוגיה העצמית: לזכות לבסוף, או שוב ושוב להכרה ממנו. ''אני רומס איש בעל משקל המנוגד לאפסותי הקיומית - ergo (על כן ומכאן) אני זוכה לנוכחות בהכרתו''. המקורות יודעים לספר את סיפור המן שהתעלמות מרדכי ממנו נהפכת לו לאובססיה קשה. עד כדי תאווה רומסנית-שמדנית עזה מנשוא. כזה הוא המלחין הבינוני אנטוניו סאליירי, שניסה להשפיל את הקומפוזיטור הענק והנפלא מוצרט עד עפר (על פי המחזאי הסקוטי פיטר שפר, במחזהו ''אמדאוס'': לשמוט מקורות מחייתו, לבעול את אשתו, להשפילו, ולבסוף לחתור להשמדתו באמצעות הרעלה בארסן. וכל זאת על מנת לזכות לאישוש מצד ההכרה היחידה שלא סגדה לו (שכן סאליירי נהנה מיוקרה רבה, והכנסות גבוהות והשפעה, חרף אפסותו המוזיקלית). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל,שכנעת אותי. אני הולך ללמוד סינית. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ניסים: אכן התייחסויות לרשע מחזקות אותו- אונטולוגי |
|||
|
|||
הרצון לשמור על סידרי עולם כהוויתם ולא להופכם על ראשם מזכיר לי את ספרו המצויין של הסופר היהודי-גרמני ז''ל שטפן היים. הטיעון שלו הוא שסדרי העולם הקיימים רעים ביסודם. החזק שולט בחלש ומדכא אותו. השלטון שייך לשונאים ורשעים אלימים. היהודי הנודד, ההויה שאין לה מנוחה, הוא ''הרוח השולל תמיד'' שואף להפוך סדרי עולם ובכך לתקן את העולם. השטן טוב לו כאשר ''רב הסדר הטוב במקום מן המקומות'' | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי