|
המפלגה הליברלית היא היורשת של הציונים הכלליים, שבאופן גס ניתן לשייך אותם למה שנקרא ''החוגים האזרחיים/האיכרים'' בתקופת היישוב, שעמדו באופן קוטבי מול תנועת העבודה בנושאים הכלכליים-חברתיים.
מבחינה זו היתה נקודת השקה חזקה בין חירות לבינם, ואחד מציוני הדרך הייצוגיים לכך הוא מאמרו של ז'בוטינסקי ''אנו הבורגנים''.
מבחינה מדינית, קשה לקבוע חד משמעית שהציונים הכלליים היו ''ימניים'', אם כי מנהיגם הדגול מנחם אוסישקין התנגד באופן גורף ומוחלט לחלוקת הארץ בימי ועדת פיל, באופן שהאפיל אף על התנגדותו של ז'בוטינסקי.
בכל מקרה, לשני הצדדים היה אינטרס לשבור (''כן, לשבור!'') את ה''הגמוניה הפועלית''. אמנם אצל הציונים הכלליים היה העניין פחות בוער ודחוף, כיוון שהיו חברים בכמה קואליציות עם הפועלים, אבל אין להסיק מהיעדרה של החרמה מוחלטת נגדם שהיו מקובלים על הפועלים וה''הגמוניה'' שלהם. |
הברית של חירות עם הליברלים איננה מקרית
