|
הערה ב': אין כאן שני משתנים אלא 4 קטגוריות. | |||
|
|||
- פשרה מדינית ולאומיות אינם ממוקמים על אותו משתנה: שמאל יכול להיות אקטיביסטי והימין פשרני, במדיניות החוץ. מה שהטעה כאן זה שמדובר במצב ספציפי מסויים בתקופות מסויימות מאז המהפך במדינת ישראל בשנות ה- 70 . גם אחרי המהפך, הימין של בגין היה בעד פשרה מדינית עם מצרים. בשנות ה- 50 וה-60 השמאל היה אקטיביסטי מבחינת מדיניות חוץ ובטחון פרט לתקופה הקצרה של פנחס לבון ומשה שרת. גם כיום, חלק מהשמאל דוגל בתקיפות ביטחונית-מדינית, כמו בן-אליעזר, דלייה איציק, אפריים סנה וכד'. קפיטליזם ומדינת רווחה בוודאי שאינם ממוקמים על אותו משתנה, כפי שידוע. מדובר אם כן בארבע קטגוריות שונות ולא בשני משתנים. | |||
_new_ |
למען הדיוק, פנחס לבון דגל באקטיביזם ביטחוני ובמתינ | |||
|
|||
ות במדיניות החוץ. משה שרת דגל במתינות בשניהם כאחד. | |||
_new_ |
ימין ופשרה | |||
|
|||
מיכאל, הדוגמאות שאתה נותן, של ממשלות שלא נהגו על פי האיפיון שלהן, אינן מוכיחות דבר. כאשר בגין הגיע לפשרה טריטוריאלית עם מצרים, הוא לא הפעיל מדיניות ימנית. הוא התפשר על השטח, משום שהדבר הביא, לדעתו, יתרון משתלם. המדיניות שלו במקרה זה לא נתקלה בהתנגדות מצד השמאל הישראלי, משום שהדבר תאם את מדיניותו. | |||
_new_ |
בימי השמאל האקטיביסטי ביטחונית היתה הססמא: | |||
|
|||
ידינו מושטת לשלום (אולי עם ''עם זאת'' בתחילת הפסקה ו''כתמיד'' בסופה). ''עם זאת, תמיד שאפנו לשלום''. הימין, עם זאת, גם הוא, בהמשך למדיניות הישראלית המסורתית, מדבר על שאיפה לשלום, אולי תוך התוספת ''אמת'': ''שלום אמת עם שכננו''. מצע הליכוד לכנסת הנוכחית דיבר על ניסיון להשיג שלום אמת (ובבחירות 2001 דובר על ''שלום ובטחון'') כאשר ברקע הדברים דובר גם על ''נכונות לויתורים כואבים''. לטעון שהשלום עם מצריים הינו עניין שהזדמן ''לגמרי במקרה'' וכתוצאה של פרגמטיקה טהורה המנוגדת למדיניות הימנית המוצהרת, חוטא למציאות. | |||
_new_ |
ותזכורת קצרה: גולדה מאיר דחתה את הצעות השלום של | |||
|
|||
מצרים בתחילת שנות ה- 70 . כך שלאמר שהשמאל ''תמיד פשרני מדינית'' מטעה. | |||
_new_ |
ולהגיד שגולדה היתה שמאל זה עוד יותר מטעה | |||
|
|||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |