  
  
  
|
 |
|
||
  ססמת העבודה העברית הייתה במדה רבה ססמא מיתולוגית |
|||
|
|||
ברוח האדם הציוני החדש. אמנם, בקורפורציות שונות היקפידו אולי על עבודה עברית באחוז גבוה. בפרט נוכח מפעלים של ''הרואיקה ציונית'' כגון בניית נמל תל-אביב בשנות ה- 30 . בניית הנמל העברי הראשון (בהשוואה לנמלי חיפה ויפו) היתה מתוקשרת מאד ובסיס להפקת צילומים רבים של פועלים עבריים (קואופרטיב סולל-בונה הועסק דומני בבנייה) חשופי חצי גוף עליון בחדוות הבנייה העיברית (רצוי שיבוצע פעם מחקר על תפוקת ה''הרואיקה הפועלית הציונית'' בצילום ובטקסטים, תוך ניתוח דפוסים של ''טקסט השגב העיברי-פועלי'', ופוזות צילום קנוניות של ''חדוות הבנייה החלוצית'' שרווחו אז). בפועל בענפים רבים, כגון ענף הבנייה, החקלאות הלא קיבוצית, סדנאות ובתי מלאכה רבים, מפעלים בינוניים וזעירים (ענף העץ והריהוט, המתכת, חומרי הבנייה וכד') העסיקו פועלים ערבים בכמות רבה ובשכר אפסי. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הקנון וההנהגה: דומה שהנהגת היישוב של הזרם המרכזי |
|||
|
|||
ניזקקה ליצירת מיתולוגיית הפועל העברי, והיתה תפוקה עתירת כשרון גרפי-צילומי-טקסטואלי לכינון המיתוס הזה. דומה שהמצב הלא כל כך שכיח הפך לקנון מיתולוגי, כזה שהשרה מרוחו ההרואית על האתוס הרווח שליווה עשייה שגרתית. הוא גם האדיר את ההנהגה, בשוותו למפעל הציוני כולו ש''תחת חסותה'' ההגמונית גוון הרואי-מהפכני ברוח המהפכנית ביותר שרווחה אז, זו של כינון הסוציאליזם במדינת העמלים והחיילים הסובייטית. מיתוס זה איפשר להנהגה גם להיות במעמד נישא של ''גבאי הקהילה'' המוציאים ובעיקר המביאים, שכן התצלומים והטקסטים ההרואיים של הפועלות החסונה העברית סייעו לגיוס כספים אצל יהודי התפוצה שליבם נישא בגאווה נוכח דמות הצבר ההרואי - הבונה, השרירי, מלא החדווה והמשוחרר מתסביכי-גלות . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ועוד נקודה: מנהיגי היישוב בשנות ה- 30 וה-40 הן מהזר |
|||
|
|||
ם המרכזי והן הרויזיוניסטי היו במקרים רבים בעלי שיעור קומה פילוסופי ויומיומי, חוכמת חיים, שאר רוח, תבונה ואינטלקט מורכב במידה בולטת. זאת בהשוואה לרדידות הנוראה והצימצום הקרתני המתגלים כיום, כשמה שיש זה בעיקר מעין אופרטיביות תיפעולית נעדרת מימד של עמקות וראייה רחבת טווח. וגם ההשראה ותנופת הדמיון והניתוח התחלפו ברוב המיקרים לפילפולציה מיגעת עד לזרה, במידה שמדובר בבעלי יומרות אינטלקטואליות ותרבותיות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אולי האיש האחרון בעל עומק והיצוק מפלדה של יושרה |
|||
|
|||
וחוכמה ותבונת מעשה ויכולת הקמת מוסדות גדולים בתנועת העבודה היה יעקב לוינסון. האיש הושמץ וחוסל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ההבדל היה בין היהודי בגולה לבין החקלאי בקיבוץ. |
|||
|
|||
ואתה- מרוב התעסקות עם הטקסט- בכלל לא תופס את התהום שבו אתה משתכשך..במי האפסיים שאספת בו. האתוס של 'החלוץ'נבנה בימי העליה השניה- כאשר באו בני ה- 20 מהעיירה אלה של התיאורים של ביאליק ושל עגנון- ומצאו את הפרדס בפתח תקוה. שבו נאלצו להתחרות עם הפועל הערבי. הפתרון נמצא ע''י מניה שוחט- בהתיישבות העובדת בקבוצה הראשונה שראשיתה בדגניה- ב- 1909. ויצר הזדמנות לממש את השאיפות ליצור 'יהודי חדש'. ההמשך היה בנהלל מ- 1921. לא עבדו שם ערבים- ובקיבוצי מ- 1954 גם לא..וגם לא קודם. תקרא קצת את ספריו של ברל שהיה אמנם 'סופר בורות' יותר מאשר 'חופר בורות' אבל מישהו היה הרי צריך למלא את תפקיד הפוליטרוק והאידיאולוג. קרא בכרך י''א שלו על הפועל ה'אידאלי' ועל 'הפועל הטבעי' ואח''כ את מחקריה ספריה של אניטה שפירא- ותחכים ולא תכתוב טקסטים נבובים ומנופחים כדרכך..כי חבל על האנרגיות. כמי שחי באותה התיישבות ונהנה לראות צעירים שריריים קוצרים בחרמש מאחורי ומלפני..נוטפי זיעה- ובגן הירק- ממרומי הטרקטור- את הבנות במכנסיים קצרים עם גומיה..באיזור הירכיים. שאני יכול להשוות אותן לרייזלה וגולדלה וטובלה- מהעיירה שבתמונות. אז- לא לחינם נוצר כאן מיתוס של שלילת הגולה--ואכן הצדק היה- בינתיים- עם המהגרים הצעירים שניצלו מתברר מהיטלר--ולא נצלו- -- באושויץ. לצערי אתה מוכיח בורות מוכחת..בענין הזה- ומוטב שלא תתעסק בו--בכלל. זה שבינתיים הארץ השתנתה-והתמונות ההם כבר לא רלבנטיות- זה כבר דבר אחר. נ.ב. וזה שמשמיצים את כל מי שעובד--זה הרי באופנה- וגם מתאים לאלה ששונאים אותם- כבר משנות השלושים. 'כן לשבור' היה שם המאמר שכתב אז מישהו מאוד ידוע- שעל שמו יש רחוב מקביל לרחוב ארלוזורוב בתל אביב-נגד 'ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים'. ואין חדש תחת השמש. הענין הוא שלנו מספרים שתאצ'ר הצליחה בשבירת הכורים- ומי שיודע שהמאבק הזה החל כבר בשנות השלושים רק יכול לצחוק. כי את הכסף שיקחו לנו- יעבירו בדיוק לאן שהממשלה הזו תחליט--ז''א- לאן שהוא- 'על יד הירדן' או על יד יריחו או על יד בית אל..ותאצ'ר בטח מתהפכ..ת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טרה, תודה על הסקירה התמציתית ,הטובה ובעלת הרגש. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| טרה: תודה גם על רוח הדברים, משב רענן. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני ניזכר שעבודה בקטיף תפוזים (או מטע בננות?) בקיב |
|||
|
|||
וץ ברקאי באפריל 67 במסגרת שרות לאומי, נתנה לי כזו כמות של חיוניות ותחושת מעוגנות בממשות יותר מ- 4 הכרכים של מלחמה ושלום (שאהבתי מאד) שקראתי קודם לכן ויותר מכל דבר אחר בעצם. אפילו, היתה לי לראשונה אז תחושה חזקה של החיוניות שבתלת מימד אמיתי (שהינו אלמנט מניע בעבודתי המחקרית), כשהסביבה ניפרסת לפני, לאחר יום עבודה מאומץ, בנסיעה חזרה בעגלה רתומה לטרקטור. והרי אני עובד למעשה מגיל 11 בזמני הפנוי, וחרף למדנותי בנינו סוכה על עץ, ערכתי מסעות עם חבר בגילאי הילדות וכד' אך זה היה הפעם שונה -העבודה בטבע וכל זה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העבודה היא חיינו..והיתה בשבילנו |
|||
|
|||
2 דוגמאות למהותה של העבודה בישראל. 1.ישנה טענה שבאוצר יושבים בעיקר- גברים ולכן באה ההחלטה לחסל את תחנות טיפת חלב. ומה הם מבינים בנושא. 3. כמי שחרש וזרע וקצר בעמק- הרבה שנים- אני עומד על דעתי שבארץ אכן נוצר יהודי עובד וחקלאי-שהאדמה היא פרנסתו-להבדיל מהסוחר בגולה שהגוי מנע ממנו להיות חקלאי ועובד אדמה. אגב מאוד נהניתי מהעבודה- הזו- רק מחברת האנשים פחות. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי