  
  
  
|
 |
|
||
  לצערי, מיכאל, אתה שוב טועה |
|||
|
|||
במאמר, לאחר הצגת שיעורי הצמיחה נאמר במפורש: '' שיעורי הצמיחה הללו הושגו על ידי משק שרק יצא ממשבר כלכלי קשה שנגרם בגלל מלחמת העולם הראשונה. גם ללא המשבר הכלכלי היה המשק היהודי בנקודת התחלה מאד נמוכה ובכל זאת החל לצמוח בקצב מהיר יחסית אם משווים למשקים במצב דומה.'' ואחר כך בסיכום נכתב על הצמיחה מנקודת התחלה כזו: א. ''זהו קצב צמיחה מהיר ביותר (מצר וקפלן, עמוד 155).'' ב. ''הגורם החשוב ביותר היה ההון האנושי שבו בורכו יהודי ארץ ישראל.'' ג. ''במבט מעיני הכלכלן הגורם האנושי בעל הפוטנציאל הגבוה היה אמצעי קרדינאלי בקצב הפיתוח-הכלכלי של המשק היהודי בארץ ישראל.'' המשפט של מצר וקפלן בעמוד 155 היה אפילו יותר חזק: ''התמונה המצטיירת מנתוני לוח ט- 3 היא של צמיחה מהירה ביותר של המשק על פני כל התקופה.'' הסיבה שמודגשת חשיבות ההון האנושי היא פשוטה. כאשר מלאי ההון הפיזי הוא נמוך עולה חשיבות ההון האנושי. זהו כנראה (כי לא חקרתי את הנושא באופן ספציפי) המצב במשק היהודי בארץ ישראל בתחילת המנדט הבריטי. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ''ראית זאת לפני '': על חלקלקות שינוי משמעות הדברים |
|||
|
|||
ועל שקרים לבנים מחוללי הטעייה ונזק, שאינם כמעט מוחשיים לעין. 1) חלקלקות ההטעיה, הסילוף וגם זריזות הניכוס (הבאים לעיתים בשרות מיתוסים רווחים, בשם ''האחריות לעניין חשוב'' ולחילופין, בשרות האני, חבורת אנשי שלומנו או ידידינו) : במאמרי למעלה (The zero-point baseline fallacy ) דיברתי על ''שלב בסיס ה- 0 '' במשמעות שונה מזו שסיון מיהר לייחס לעצמו (ברשימתו ''לצערי, מיכאל, אתה שוב טועה'') תוך הבלטה שוב ושוב שהוא, סיוון, אמר בדיוק את זה: ''נאמר במפורש - משק בנקודת התחלה מאד נמוכה''. והרי אני מציב כאן לראשונה מושג חדש, תוך תגלית וזיהוי תופעה - זו של קבלת נתוני אחוזי צמיחה גבוהים בגלל האפקט (או הארטיפקט) שכיניתי ''הטעיית שלב ה- 0 '' או אפקט שלב ה- 0 . ואילו סיוון דיבר בעלמא על כך ש ''המשק היה בנקודת התחלה מאד נמוכה - *ובכל זאת* החל לצמוח בקצב מהיר. דהיינו הוא אמר שחרף העובדה הזאת [הוא התייחס ל*עובדה* ולא ל*אפקט* אותו גיליתי במלוא משמעותו והשלכותיו - האפקט שבהתייחס אליו מיהר בזריזות לאמר (''נאמר במפורש'') שהוא ציין קודם לכן אותו דבר] - סיוון אמר שחרף ה*עובדה הזאת*, צמח המשק בקצב מהיר. זאת למרות שדיבר על דבר הפוך לחלוטין ובוודאי שלא על אפקט (או ארטיפקט) אותו גיליתי בהשלכותיו ושימושיו השונים - דיבר על כך ש*חרף* נקודת התחלה נמוכה היתה צמיחה מהירה. כלומר הצביע על מצב נתון עובדתי (ולא על אפקט כלשהו, עליו דיברתי) ועל הצמיחה המהירה *חרף* המצב הזה. זאת בעוד אני ציינתי בדיוק ההפך - אפקט נקודת ה- 0 גורר ניראות של צמיחה מהירה אף אם בפועל אין כאן התפתחות משמעותית (שכן גם תוספת קטנה לנקודת ה- 0 יוצרת ניראות של צמיחה באחוזים רבים). וכן משתמע מדברי שניתנת להתבצע צמיחה מהירה ומשמעותית הרבה יותר, ביחס למאגר המשאבים ממנו באה הצמיחה. מאגר משאבים כזה - כפי שהצבעתי במאמרי ''כשליו ההיסטוריים של הזרם המרכזי-סוציאליסטי בציונות'' - הוא העם היהודי בתפוצות אליו כוון המפעל ההתישבותי הציוני, או משהו בדומה ל''גניוס היהודי''* (ראה הערה בהמשך) כפי שהתבטא בתפוצות. אני מברך על כך שבסוף תגובה זו מאמץ סיוון את הגישה שהועלתה במאמרי אודות המשאב האנושי - זאת שלא מוצה דיו. דיברתי על תת-מיצוי המשאב האנושי. סיוון מאמץ את הדגש שנתתי למשאב האנושי, אך בשינוי מילים קליל - הוא מכנה זאת ''ההון האנושי''. בהקשר מאמרו עשוי להשתמע כאילו מדובר בהון זמין, דהיינו שההון האנושי מוצה כולו בכל שלבי המפעל הציוני. זאת בבחינת הווצרות רושם חסר בסיס המחזק את טענתו. שכן המילה הון בשימושה העממי נושאת קונוטציה של כסף יותר מאשר קונוטציה של נכסים בלתי נזילים. אנשים נוהגים יותר להשתמש במלה ''הון'' בהקשר של כספם בבנק, ולא לקרוא לדירתם או לנכסי נדל''ן אחרים - הון. עם זאת, ניתן לחמוק בנקל מייחוס כוונה כזו לבצע השאה (סוגסטיה) באמצעות מניפולציה לשונית דקיקה - כזו שלא שמים לב אליה - באמירה שהון אינו רק הון זמין, וכל כלכלן מתחיל יודע זאת. זאת בעוד שימושי בביטוי משאב תואם יותר את התפיסה שמשאב יכול להיות מנוצל בדרגות שונות - 30 אחוז ממנו או 90 אחוז. טענה מרכזית שלי היתה אכן כי השימוש במאגר הבסיס הזה, במשאב האנושי - לא מוצה - רחוק מכך, וזאת עקב אילוצים או כבלים מבניים שמקורם באידאולוגיה מוטית הריכוזיות והקולקטיביזם של החלוצים החל מ- 1905 . במובן זה אני מדבר על תת-מיצוי של משאבי אנוש - דהיינו תת-גיוס, או תת-ניצול של מאגר משאבי הבסיס האינטלקטואלים והאחרים הרלונטים. בדוגמא אודות סין ב- 49 אותה הבאתי ברשימה בה הצבתי את הקונספט - (The zero-point baseline fallacy) הרי שמאגר משאבים כזה הוא למשל 20 מיליון נשים סיניות בעלות הכישורים המתאימים, כשבפועל ממונות תוך 5 שנים רק 200 נשים סיניות לתפקידי ניהול בכירים.בגלל אפקט נקודת ה- 0 (לא היו לפני כן כמעט נשים בתפקידים אלה) ניתן הן להראות גידול שנתי של עשרות אחוזים של נשים בתפקידי ניהול; והן לדבר על אינטגרציה נרחבת של נשים בתפקידי ניהול בעקבות תכנית החומש. שכן הנתונים מצביעים על צמיחה שנתית של עשרות אחוזים בנושא זה - אם ניקח את נקודת ה- 0 כבסיס לחישוב הצמיחה. ___________________________________ *הערה: ניתן להשתמש בביטוי הרווח ''הגניוס היהודי'', המורה על כישורים אינטלקטואליים גבוהים ביחס לממוצע ולעיתים גם מדהימים בהישגיהם, אותם מייחסים רבים וטובים לרבים מבני הלאום היהודי בתפוצות. זאת ממש כשם שניתן לדבר על ''החריצות הבולטת של בני חמולת אל-ענתת''. אבל סיוון יצר מעבר חלקלק בין טענה מובלעת אודות שימוש בסטראוטיפ גזעני מצידי - כפי שמשתמע בנקל מאחת מביקורותיו הראשונות על מאמרי, ובין הגישה העממית הרווחת, שבשונה מסטראוטיפ גזעני, אינה מוטית-שנאה ואינה בבחינת גינוי או השמצה וגם אינה בבחינת מלבה רהב גזעני. נשאלת השאלה האם בדבריו אלה רוצה סיוון לאמר לנו קבל עם שכל התייחסות מצד אדם כלשהו לעניין ''הגניוס היהודי'' הינה המצאה פרי דמיון פרוע? או שהוא מנסה גם לשייך לי, לפחות על דרך הרמיזה, נקיטה בסטראוטיפ גזעני, וגם ובמקביל לחמוק מעמדה של כזה המכחיש בנימרצות כל צל של אמת במושג ''הגניוס היהודי''. כלומר ''החלקת'' גינוי אישי בטון רך ולכאורה מבלי משים, תוך חמיקה מהשלכותיו? ושוב, הדברים הללו לא הותזו כלפי באופן בוטה, אלא בטון דיבור רך, והם משתמעים, לכאורה מבלי משים ובאופן לא מובלט מאמירתו בנושא, באופן המאפשר לכותב לחמוק בנקל מ''האשם'' של כוונה כזאת ליחס לי שימוש בסטראוטיפים גזעניים. ____________________________________ 2) בהמשך רשימתו ''לצערי, מיכאל, אתה שוב טועה'' ממשיך סיוון גם הלאה לייחס לעצמו משהו בדומה למושג ''בסיס נקודת-ה-0 '' אותו הצגתי לראשונה, תוך חלקלקות מה בהצגת מושג זה כנוכח אצלו בהקשרים נוספים. כך, הפסקה הבאה ברשימתו מתייחסת גם היא למושג זה, באמרו: ''ואחר כך בסיכום נכתב על הצמיחה *מנקודת התחלה כזו*: א. ''זהו קצב צמיחה מהיר ביותר'' הבעיה היחידה היא שבסיכום לא נאמרה ולו מילה אחת על עניין נקודת ההתחלה. בסיכום נאמרו דברים רבים, אך לא אוזכרה ולו פעם אחת עניין הצמיחה מנקודת התחלה נמוכה, עניין שלפתע ניתן מצג כאילו הוא מודגש שוב ושוב במאמרו. למעשה בכל המאמר מאוזכרת נקודת ההתחלה הנמוכה רק פעם אחת, וגם זאת בהקשר של התפעלות מהצמיחה המהירה, שהתרחשה למרות זאת. [ראה למטה חלק מסעיף הסיכום במאמרו של סיוון, ואת ההקשרים המופיעים סמוך לפסקה ''זה קצב צמיחה מהיר ביותר'' - כשאף אחד מההקשרים הללו אינו מציין ''צמיחה מנקודת התחלה נמוכה'']. התפעלות זאת מהצמיחה המהירה, נובעת מכך שהמשק צמח במהירות מנקודת התחלה נמוכה, ''אם משווים למשקים במצב דומה'' - דהיינו שהצמיחה הזאת היא מהירה ביחס למשקים אחרים במצב דומה. דומה מאיזו בחינה? משק לאחר משבר בו התכווץ? אך זו לא נקודת ''קרוב ל- 0 '' כפי שהיתוויתי את הקונספט שלי. מצב דומה נמצא רק במשק חדש יחסית, למשל זה בעקבות ההתיישבות בקליפורניה בשנות ה- 60 של המאה ה- 19 , או משקי התיישבות קולוניאליסטית כדרום אפריקה או רודזיה. אך אלה, המשקים שהיתחילו ממצב בראשיתי, הרי שסמוך להתחלה כבר לא היו בנקודת- 0 כפי שתארתי את הקונספט, שכן מלכתחילה התוצר הלאומי לנפש היה גבוה בהם, והיו אלה משקים משגשגים כבר בסמוך למצבם הבראשיתי, ולכן אין אנו מקבלים עבורם את אפקט הצמיחה המהיר של בסיס נקודת ה- 0. גם אמירה אפשרית כי למשקים כאלה התכוון הכותב כשאמר ''[הישוב בא''י] החל לצמוח בקצב מהיר אם משווים למשקים במצב דומה'', אמירה כזו מהווה מעבר חלקלק מהמושג ''משק במצב בראשיתי'' למושג ''משק בבסיס נקודת- 0'' - הקונספט שהצבתי. האם אין כאן למעשה שקרים לבנים וחלקלקות המעבר הדק והבלתי מורגש ממשמעות אחת של הדברים למשמעות אחרת, באופן המחולל הטעיות? 3) הייתי מוסיף, כי בני האיים הבריטיים למשל, פיתחו במרוצת הדורות הבחנות דקות לאיתור והתגוננות מפני פוגענות חמקנית, שקרים לבנים והשאות דקיקות מהסוג הנ''ל, ועל כן ישאלו ישירות: מה אתה בדיוק מנסה לאמר? ומשיזכו לתשובה השגורה על הנוקטים בדפוס זה, כגון: ''איני מנסה לאמר כלום, רק רציתי להבין/לדעת'' יענו בצעד הבא מעט ביתר תקיפות: ?Are you messing up with me, Sir בארצנו עדיין לא פיתחנו הבחנות תואמות ואופני תגובת-נגד להתמודד עם דפוס זה ולמזער השימוש בו, ולכן פגיעתו עשוייה להיות לעיתים קשה, כמו גם ליצור הטעיות והשאות בדרך חמקמקה ודקה.שימו לב לביטוי ''בדיוק'' בתגובה האנגלית ''מה אתה *בדיוק* מנסה לאמר''. שכן כאן דפוס העשוי להיות שגור הוא: העמימות; מעבר לא מוחש לעין ממשמעות אחת למשמעות אחרת; ההשאה או הפגיעה החמקנית המתאפשרים עקב ההשתמעות כדבר אחד, בעוד שניתן אחר כך להכחיש ולטעון שנאמר דבר אחר לגמרי; וכן הדו-משמעות, זו של מצד אחד, טון רך, או האמירה עודפת המילים ולכאורה חסרת העוקץ ונעדרת הביטוי הבהיר, החד והברור בכוונו - כשמצד שני כל אלה פועלים להסיח ולהסיט את שימת הלב ממטען סמנטי פוגעני או ניזקי המובלע בנאמר (אין משתמע מכך שבעל סיגנון זה, העשוי להיות לפרקים מטבע הדברים ''דג קר'' למדי, הקולח אולי כתחליף לרגש מעין גישה ''ממזרית'' בחוג ידידיו האינטימי, לא ימצא מדי פעם לנכון להפגין כעס או זעם עתירי מלל צדקתני ברוח הקוזק הנגזל. אולי גרסה מודרנית של הקוזק הנגזל, אם תירצו, זה שנטש את החיספוס לטובת הרכות המשתלמת והאפקטיבית יותר). רצוי לקוות שהדברים הללו לא ילקחו באופן אישי על ידי אדם כלשהו, שכן מדובר בהמחשת בחינות מסויימות של סגנון התנהגותי-תפקודי הפועל לעיתים את פועלו גם במישורים בעייתיים משהו שאינם נתפסים בהכרח כבעיתיים בסביבות שונות - לעיתים נהפוך הוא. על כן ראוי להתמקד בתופעה הכוללת ובפרט בביטוייה והשפעתה כלפי הכווניות וכללי-המשחק של השיח והדיון האינטלקטואליים, תוך פריסה של מספר היבטים רלוונטיים לבעייתיות זאת. 4) נמשיך להדגים את המעבר החלקלק בדיון ובניתוח ממובן אחד של הדברים למובן אחר לגמרי שלהם, באופן היוצר השאה והווצרות רושם בכוון הרצוי (נושא המוכר בפסיכולוגיה החברתית-ניסויית כ-Impression formation) : כך, בסעיף הסיכום במאמרו להלן ''כשלים בקריאת ההיסטוריה של ארץ ישראל?'' מסיק סיוון: ''מן הנתונים עולה עובדה בולטת מאד: לאורך התקופה המשק היהודי צמח בקצב, רב שנתי, לא קטן של 13% אחוזים בשנה''. השימוש בביטויים ''צמח בקצב - לא קטן של - '' מעורר בקורא הסביר מיידית ובאופן ספונטני את רושם המשמעות של: צמח בקצב שנתי לא קטן של 13% . שכן קצב (ריתמוס- pace ) מורה בשימושו היום יומי על תנועה קצובה. האומר למשל ''נסעתי את הדרך מתל-אביב לחיפה בקצב של 80 קמ''ש'' אינו יכול להגיד באותה נשימה ''ונתקעתי בפקקים בדרך''. מבחינת המשמעות הלשונית התקנית והמקובלת תהיה כאן סתירה במושגים. קצב הינו מושג בעל חלות נקודתית בכל חלק וחלק מהתנועה המתוארת. הקורא עשוי בהקשר הווצרות הרושם עקב הביטויים ''קצב - שנתי - לא קטן - גם לתפוס באופן ספונטני את הפסוק למעלה כדילקמן: צמח בקצב לא קטן מ-13% אחוזים בשנה. גם ההדגשה הכפולה שכמעט אין לחוש בה - 13% אחוזים - דהיינו הופעת סימן האחוזים בצרוף למלה ''אחוזים'' - פועל מעט לרופף את שימת הלב, עקב העודפות. הגם שמקור התוספת הקטנטנה שלא שמים לב כלפיה עשוי להיות בטעות, הרי שסגנון כתיבתו הכללי של הכותב במאמר זה מעתיר עלינו עודפות, באופן הפועל לרופף את שימת הלב. אנו ניתקלים במאמר הזה ובשפע במשפטים מוכרים וחביבים שאינם מוסיפים כל מידע חדש -דהיינו עודפיים redundant - כגון: ''אכן, הציונים המגשימים התכוונו לעצב את המציאות היהודית בארץ-ישראל.'' לעודפות זאת מוסיפה גם הפראזולוגיה החגיגית כגון ''הציונים המגשימים'' במשפט הנ''ל. איזה מידע נוסף טמון בפראזה השגורה ''המגשימים'' כתוספת למלה ''הציונים''; ולמה היה מקום לאמר ''המגשימים'' בהקשר של מאמר העוסק בניתוח נתונים, דהיינו בעל יומרה לעניניות? כל אלה מרופפים את שימת הלב, ועל דרך האנלוגיה, כשמעלים גירה אינטלקטואלית, לא שמים לב לפרטים דקים. ומהו הדבר שלא נאמר בפסוק הנ''ל? מלה אחת פשוטה שהיתה מסלקת את העמימות והרושם המוטה לחלוטין. מלה המופיעה על דרך השיגרה בכל טענה דומה. המילה ''בממוצע''. ''לאורך התקופה, המשק היהודי צמח בקצב, רב שנתי, לא קטן של 13 אחוזים לשנה בממוצע'' או '' 13 אחוזים בממוצע שנתי לאורך התקופה. ואם נאמר כבר ''לאורך התקופה'', למה צריך לאמר לאחר מכן ''רב שנתי''? אין דבר כזה, אגב, ''קצב רב שנתי'' אבל זה עניין אחר. בקיצור, ניתן היה להתרשם בנקל מהטקסט כי מדובר בצמיחה בקצב שנתי של 13 אחוזים. וכי קצב זה ''לא קטן''- הצמיחה דהרה כל העת במלוא הקיטור, מתעורר הרושם המיידי מדבריו. ונחזור על המשפט כולו כפי שנכתב במקורו: מן הנתונים עולה עובדה בולטת מאד: לאורך התקופה המשק היהודי צמח בקצב, רב שנתי, לא קטן של 13% אחוזים בשנה -'' . איך נאמר, צמיחה קיצבית כזאת. זה שהיו אגב שנים בהם הגידול היה פחות מ- 13 אחוז עולה מהנתונים: 1922-23 - 6 אחוז. 1935-36 -ירידה ב- 7 אחוז 1936-37 ירידה ב- 8 אחוז 1944-45 - 8 אחוז. ועוד ועוד. אך מי יטרח לבדוק את תקפות הרושם הברור העולה מדברי הכותב - המתגלגלים כנופת צופים, תוך מתן תחושה של עיסוק קפדני בניתוח נתונים. זאת הגם שבוצעו ככל הנראה מעט מאד חישובים - הרבה פחות מכפי שהיה דרוש, כפי שטענתי בהודעותי הקודמות. זאת תוך הצגה במאמר של 4 ערכים מרכזיים (שחישוב כל אחד מהם עשוי לנוע בסביבת 5 דקות) וכן פעולת חילוק אחת (גידול האוכלוסיה היהודית פי 7. את הכפלת התוצר לנפש פי 4 ניתן גם לאמוד בעל פה). 5) ההחלקה ממשמעות למשמעות תוך הטעייה קיימת גם בעניין הצגתו של סיוון במאמרו את מפעל הישוב והבניה הציוני כדומה או זהה במהותו ל''מדינה מתפתחת''. הראיתי בהודעה קודמת כי מדובר כאן למעשה בהטעייה המבוססת על החלפת משמעות המלה העברית הכרוכה במושג ''פיתוח'', החלפה למשמעות של ''מתפתחת''. אם נראה לפנינו את המלה האנגלית הוותיקה (שהוחלפה בינתיים מטעמי תקינות פוליטית) underdeveloped country , או אז ההטעיה תהיה ברורה יותר. למעשה התבצע בא''י מפעל התיישבות כולל ויזום מתחילתו, ולא פעולות שיפור ופיתוח מישקה של מדינה וותיקה ונחשלת. על פי אותו הגיון שמציב סיוון, גם קליפורניה בתחילת ההתיישבות של בני צפון אמריקה בה, או (להבדיל) מושבות קולוניאליסטיות כרודזיה או דרום אפריקה, היו רשאיות לשאת התואר ''מדינות מתפתחות'' מה שנראה כאבסורד. זאת שהצמדת הכינוי הזה ליישוב בתחילתו אינו נראה מייד כאבסורד, וזה שהעוני לא היה מחוייב המציאות, הרי בנושא זה בדיוק עוסק מאמרי. 5) המעבר החלקלק והלא מוחש כמעט ממשמעות למשמעות (באופן החומק כמעט לחלוטין מהקשב) קיים אגב, גם כאשר סיוון טרח לענות להודעתי ''דוגמא לניתוח מאקרו-כלכלי''. זאת בהודעה קצרה מצידו הנושאת את הכותרת ''אין כאן דוגמא לניתוח מאקרו-כלכלי'' בבחינת ''אין כאן כל ניתוח מאקרו-כלכלי - זוהי יומרנות, שרלטנות, ולדבריך אין גיבוי. _______________________________________ במאמר מוסגר אומר רק כי זהו מוטיב החוזר בטון רך-משהו שוב ושוב גם בהודעות אחרות של סיוון, בהתייחס למאמרי אודות ''כשלי הציונות''. הודעותיו שם מכריזות או מרמזות שדברי אינם כלל מבוססים על מידע מוצק כלשהו ואיני מביא כלל נתונים - וזאת חרף עבודה מפרכת, והבאת עובדות היסטוריות רבות כתמיכה, בצד נתונים שונים, במאמרי, ובניספחים הארוכים שכתבתי בצרוף למאמרי, בתגובה למגיבים השונים. ______________________________ כך, בהודעתו ''אין כאן דוגמה לניתוח מאקרו כלכלי'' אותה היזכרתי למעלה, אומר סיוון שאני רק ''מסביר איך מודדים צמיחה ואיך מייחסים את הצמיחה לאיזה נשיא'' (שימו לב לנימת הזלזול המבטלת-מנמיכה כלפי עבודתי, בה מובלעת נימה מנמיכה-לעגנית גם כלפי הכותב - ''איך מייחסים את הצמיחה לאיזה נשיא''. זאת תוך התעלמות מכך שמדובר למעשה במודל (פשוט אמנם), ומוצג שם בפרוטרוט ניתוח העונה על השאלה המחקרית. באמירתו זאת מחליף סיוון למעשה את המושג ''ניתוח בפועל'' עם המושג ''חישוב'', שהינו שלב אחרון, תכופות מהיר מאד בניתוח עצמו. ההטעיה מתאפשרת בעזרת המילה ב''פועל'' (יש ''ניתוח'' analysis אך אין דבר כזה ''ניתוח בפועל'' actual analysis ). שימושו של סיוון במילה ''בפועל'' היא שמקנה את התחושה של ''פעילות החישוב'' computation כזהה במשמעותה לניתוח. הוא מציג בכך למעשה את המשוואה המוטעית computation = analysis וזאת באמצעות השאה בעזרת המילה ''בפועל''._________________________________________-- חלק מסעיף הסיכום במאמרו של ד''ר סיוון (ראה התייחסות למעלה: סיכום אכן, החלק המגשים של התנועה הציונית היה ברובו בעל אופי סוציאליסטי והקים חברה מגוייסת לשינוי אופיו של העם היהודי ולהקמת מדינה יהודית. המוסדות הציוניים אכן ניסו להשפיע על מבנה ההגירה, כדי שתשרת את המטרות הללו, אבל ללא הצלחה מרובה. לטעמי, הם הצליחו להקים חברה יצירתית ויצרנית. אבל למרות כל המאמצים הללו התנועה הציונית נשארה שולית יחסית במרבית התקופה שנבחנה. מן הנתונים עולה עובדה בולטת מאד: לאורך התקופה המשק היהודי צמח בקצב, רב שנתי, לא קטן של 13% אחוזים בשנה, כך שבדור אחד הוכפל התוצר לנפש פי 4. כל זה בתקופה שהאוכלוסייה היהודית גדלה פי 7 ויותר. זהו קצב צמיחה מהיר ביותר (מצר וקפלן, עמוד 155). עובדות אלו אינן עולות בקנה אחד עם הטענה שהגישה הסוציאליסטית חיבלה בהתפתחותו הכלכלית והחברתית של המפעל הציוני. יתכן שאמירה יותר מתאימה תהיה משהו כמו שיתכן והגישה הסוציאליסטית היוותה גורם מסייע באותו שלב של התפתחות שהיה נתון בו המפעל הציוני. בכל מקרה, הסיפור העולה מן הנתונים מצייר תמונה מאד חיובית של המשק היהודי בתקופת המנדט. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאאאאאאאאאאאאל..בגלל האורך של ההודעה- |
|||
|
|||
קשה לרדת..לסוף.דעתך.נקודה. ההבדל בין נקודת ה- 0- לשיעור נמוך אינו כה גדול כמו ההסבר שלך. ואין בחברה אנושית נקודת 0 ודוד הסביר ש'הון אנושי' או איך שהוא קרא לזה..הוא גם הון-לכן אין אפס.טעית..נקודה. הזרם הסוציאליסטי לא היה מרכזי-בודאי לא במספרים מוחלטים. לימין היתה נציגות נכבדה וחברים בתנועת בית''ר.[''עד שז'בוטינסקי הקים לו תנועה משלו''. וויצמן בספרו מסה ומעש] רק מ- 1933 עמדה תנועת הפועלים בראש ההסתדרות הציונית. כבר כתבתי כאן שכשליש מהם מפלגת 'הפועל הצעיר' התנגדה לסוציאליזם. ורק ב- 1930 הוקמה מפא''י המאוחדת משלש מפלגות. ואסיים בכך- שתנועת הפועלים בשיתוף כל השאר- עמדה בראש הישוב- שמנהיגיה הקימו את מדינת ישראל- ובבחירות לכנסת הראשונה זכתה 'חרות' מפלגתו של בגין ב- 8 חברי כנסת. הקמת המדינה העברית לחר 2000 שנה ע''י מקמימיה-כולל הימין- שלארגוני המחתרת שלו היה חלק רב בגירוש הבריטים- היא הצלחה ולא כשל. הבאת מליון עולים לישוב של 650 אלף איש שרובם הגיעו אליה לא יותר מ- 15 שנה קודם- והגשמת הסיסמה עליה חפשית וקיבוץ הגלויות-הם הגשמת מטרות שהוצבו ע''י המנהיגות. זוהי הצלחה -ולא כשל. נ.ב. 'כשל' זה מה שקרה לסאדם חוסיין..טמבל-עריץ ורודן ששלט 20 שנה- שנפל כמו קנה רצוץ. מדינת ישראל שקימת באותה סביבה- מזרח תיכונית קימת כבר 55 שנה- וניסו לעשות לה אותו דבר. ועדיין מנסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בני הסקטור הליברלי: מוכרים לכם את שרה'לה שרון |
|||
|
|||
ודברי נוסטלגיה שמאליים, ומסיחים את קשבכם מאי אלו דברים קטנים, אולי כאלה הנוגעים לכך שאתם הסקטור העשיר במדינה. שימו לב כיצד דברי נוסטלגיה שמעתיר דוד, משמשים להחלקת ''שקרים לבנים''. כלפי מי נועדו אלה? המלל הנוסטלגי נועד לאוזניהם של בני השמאל, (והם שיחושו נעים איתו, תשומת ליבם תתרופף, וניתן יהיה בנקל ---) דהיינו לסקטורים העשירים במדינה. הדבר נעשה על ידי איש ממסד השמאל. איש ממסד השמאל הוא הכל פרט לשמאל - הוא איש המנגנון. כשאתם שומעים את שרה'לה שרון, חישבו מי דואג לרופף שימת ליבכם בנועם, בשביל לשלוח לכם חשבון ארנונה מנופח שכזה. ועוד ועוד. המנגנון הקורא לעצמו ''שמאל'' מרושת בכל המדינה. וכש''אנשיכם''-לכאורה חולבים אתכם - מציגים לכם את אנשי בני ברק ומאה שערים (''הפרזיטים החולבים אותנו'' כמטרה לזעמכם הקדוש עקב הארנק שניזלג. טלו קורה. עוד סיבה למה הליברליזם הפתוח של הרצל עדיף. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי